ילדה בת 13 כותבת: "אני שונאת איך שאני נראית, כואבת לי הנפש. אני בוכה, כשלא רואים..."; נער מתבגר שואל: "מי יודע כמה דקסמול צריך לקחת בשביל למות"; וגם: :מהי הדרך הכי קלה ולא כואבת להתאבד?". ילדה אחרת משתפת: "יש ילדה שסוחטת אותי ומאיימת שתשלח סרטון עירום שלי לכל הבנים, אם לא אשלם לה, ומה אני צריכה לעשות?"; ואחרת מוסיפה: "אח שלי הגדול סוטה. הוא מרים לי את החצאית ומנשק אותי באיברים האינטימיים".
עד כמה שזה נשמע קשה, הציטוטים האלה נכונים ומדויקים עד כאב. מדובר במדגם חלקי שנלקח מפוסטים שונים, שכתבו ילדים ובני נוער ברשתות החברתיות השונות: פייסבוק, טיקטוק, וואטסאפ וסטיפס - אתר האינטרנט הישראלי המיועד לנוער. כולן זעקות מצוקה של ילדים בגילאי ההתבגרות, שזקוקים לאוזן קשבת וליד מכוונת. למישהו שיציל אותם מעצמם. שיסביר להם שזה רק משבר שיחלוף, שיחזיק להם את היד ויגיד להם שהכול יהיה בסדר.
אבל השאלה היא מי? בגילאי ההתבגרות לא כל הילדים ובני הנוער נוהגים לשתף את ההורים שלהם במה שמתחולל בנפשם, מה גם שישנם הורים ש"השקט הנפשי" שהם מרוויחים מהזמן שהילד שקוע ברשתות החברתיות ולא מנדנד להם – עדיף להם מאשר להשקיע איתם זמן איכות, ותוסיפו לכך את העובדה שרוב הפוסטים שנכתבים הם אנונימיים, וכך עד היום אותם בני נוער במצוקה לא זכו לטיפול ונפלו בין הכסאות.
אבל לא עוד!
הכירו את סיירת המתנדבים: "אבירי הרשת", שהוקמה במיוחד למען אותם צעירות וצעירים אבודים. מדובר בפרויקט אזרחי, חדשני ופורץ דרך, בשיתוף המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת. מעין כיפת ברזל וירטואלית לילדי ישראל במרחב המקוון. וזאת ביוזמת ובהובלת המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל – להב 433, ביחד עם המשרדים השותפים: משרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד החינוך, משרד הבריאות ומשרד המשפטים.
הסיירת החלה לפעול בדיוק לפני שנה (ספטמבר 2022), והיא כוללת היום כבר 34 מתנדבות ומתנדבים מרחבי הארץ, בהם: סטודנטים, עובדי מדינה, אנשי הייטק, אנשי צבא ומשטרה וגמלאים. צוות מיומן של אנשים טובים שתורמים את זמנם ומרצם למען המשימה החשובה. כולם בעלי ידע טכנולוגי ומיומנות בעבודה עם מחשב, דוברי עברית וערבית ובעלי היכרות עם עולם הרשתות החברתיות, האפליקציות והפורומים, שבהם נמצאים הילדים ובני הנוער. המתנדבים מנטרים את המידע הגלוי ברשת ומפגינים שם נוכחות, במטרה לייצר השפעה חיובית על השיח ולצמצם התנהגויות סיכון במרחב הווירטואלי.
מתנדבי "אבירי הרשת" יושבים פיזית בתוך המטה הלאומי – יחידה 105 בלהב 433. הם משמשים מערך תומך למיגור הסכנות והאיומים הנשקפים לקטינים, בהנחיית צוות מקצועי של האגף האזרחי במטה, ומהווים כוח מכפיל לעבודת מוקד 105.
במסגרת תפקידם, המתנדבים מכוונים, מייעצים ותומכים בילדים ובני נוער הזקוקים לסיוע. בנוסף פעילות "אבירי הרשת" עוסקת גם בפן הסברתי-מניעתי במטרה לשפר את האקלים ברשת. הסיירת פועלת להעלות את המודעות לנושאי בריונות, אלימות וגלישה בטוחה וחשוב לא פחות – להרתיע מלייצר תוכן כזה ולהציע כלים להתמודדות עם פגיעה ברשת.
איך זה עובד בפועל
במהלך המשמרת שלהם במטה, המתנדבים סורקים פוסטים בכל הרשתות החברתיות, בחיפוש אחר קטינים וקטינות שנמצאים במצוקה. הם מאתרים תכנים אלימים ופוגעניים שלהם וכנגדם, והם מגיבים לאירועי מצוקה. במקרים של אירועים פליליים (כמו: אלימות במשפחה, אונס, כוונה לפגוע פיזית במישהו, לגנוב, לשדוד) או אירועי חירום (כוונה להתאבד וכד'), הם מעבירים אותם לטיפול מיידי למוקד 105 של המשטרה. במקרים אחרים הם מפנים את הקטינים לעמותות סיוע בהתאם, ואם יש צורך הם גם מתערבים בשיח ברשת, כדי לנתב אותם לאפיקים אחרים ולהעניק להם השפעה חיובית.
רק כדי לסבר את האוזן: מאז הוקמה הסיירת ועד יוני השנה, המתנדבים טיפלו ב־2,170 פוסטים. מתוכם 414 פוסטים הוגדרו כמקרי חירום והועברו למוקד 105 של המשטרה – ומתוך אלה: 283 אירועים נפתחו וטופלו במוקד, והיתר דווחו לגורמי סיוע אחרים.
רוב האירועים שטופלו על ידי "אבירי הרשת" בעצמם, היו אירועים על קשיי החיים, בעוד ברוב האירועים שהועברו על ידם לטיפול המוקד המשטרתי, היה חשש לחיי אדם.
ומה המצב ברשתות החברתיות השנה? – בחציון הראשון של 2023, בין החודשים ינואר ויוני, אותרו וטופלו 1,328 פוסטים על ידי "אבירי הרשת". מתוכם 34% מהמקרים עסקו בקשיי החיים, 21% במצבים של דיכאון או חרדה ו־20% דיווחים על אובדנות.
מתנדבי הסיירת מסבירים, כי היתרון שיש למענה במרחב הציבורי, נעוץ בעובדה שאנשים נוספים רואים את זה – מה שמייצר סביב כותב הפוסט הספציפי מעטפת כוללת. במקרים של אלימות במשפחה, למשל, הפנייה מועברת על ידי אנשי הסיירת לאחראי משמרת של מוקד 105 לטיפול מיידי. "אבירי הרשת" גם יודעים לחבר את בני הנוער לעמותות, שנותנות סיוע לאנשים במצוקה בקהילה.
אבירים על מקלדת
אז מיהם אבירי ואבירות הרשת שהתגייסו לסייע ולתרום מזמנם למען בני הנוער? ומה הטיפים שהם נותנים מניסיונם להורים וגם לצעירים?
האבירות: אסנת דהרי ומלכה גיברי
שתיהן מתגוררות בישוב נירית שבשרון. שתיהן עברו כבר את גיל 60, פנסיונריות "טריות".
מלכה גיברי - עבדה עד לפנסיה בתור מנהלת הדרכה בתעשייה האווירית, ואסנת דהרי שימשה מנהלת גיוס בתי עסק בישראכרט.
אסנת ומלכה מתנדבות בפרויקט "אבירי הרשת" מחודש ספטמבר 2022, ואף השתתפו בקורס הראשון של הסיירת.
מדוע בחרתן להתנדב דווקא במיזם הזה?
אסנת: "זה היה לגמרי במקרה. ראינו פרסום ברשת, והמשימה נראתה לנו רצינית וחשובה. התחברנו מייד למטרה – לשמור על דור העתיד מבריונות מקוונת. כולנו שומעים בתקשורת על אלימות ובריונות ברשת בתקופה האחרונה, וחשוב לנו לעשות משהו לצמצום התופעה".
תנו דוגמה למקרה שטיפלתן בו.
מלכה: "נתקלנו בפוסט של ילדה שזעקה ברשת שהיא בודדה. אין לה חברים והיא לא יודעת איך ליצור קשר עם חברות".
ואיך סייעתן לה?
"הגבנו לה והרגענו אותה עם המון אמפתיה. הצענו לה בין היתר לא להישאר לבד עם התחושות. לפנות למבוגר רלוונטי, להיעזר באחת מקבוצות התמיכה האינטרנטיות".
וזה עזר?
"התרגשנו כשקיבלנו ממנה פרח, כתודה".
הטיפ שלהן להורים: "הילדים שנמצאים בבית בחופש לבד מול המחשב, רואים את העולם אחרת לפעמים מכפי שהוא במציאות. נראה להם שכולם מלבדם מאושרים ומבלים. כדאי שההורים יתעניינו, יחקרו מה עובר עליהם. לפעמים הפתרון נמצא מעבר לדלת".
האביר: גבי דוידסון
הוא בן 67, תושב כוכב יאיר. עבד בתחום הסטארט־אפ. מתנדב מאז הקמתה של הסיירת בספטמבר 2022.
למה בחרת להתנדב להיות אביר רשת?
"נחשפתי בזמן נכון לפעילות הנרקמת סביב הנושא. מסיפוריה של אישתי, שעסקה בחינוך שנים רבות, דרך הילדים והנכדים במערכת, הבנתי עד כמה חמור וכמה אף מחמיר מצבם הנפשי של רבים מבני הנוער בתקופה מורכבת זו. הנושא נוגע בכולנו ולרוב הוא עמוק מתחת לרדאר. מאחר שיצאתי לפנסיה והתפנה לי זמן, כיוונתי כבר מההתחלה לחפש תחום התנדבות שבו אוכל לתרום, לסייע ואולי אפילו להציל ממצבי קיצון בני נוער בגילאים הכל כך מוכרים. המפגש המבורך עם יוזמי הפרויקט המיוחד קיבע את הרצון שלי להיות חלק מהמערכת הזו".
תן דוגמה למקרה שטיפלת בו במסגרת ההתנדבות.
"נתקלתי בפוסט של ילדה אנונימית, שזעקה לעזרה ולאוזן קשבת. היא סיפרה שהיא נערה מלאה וגדולה, ולכן היא דחויה מכל סביבתה הקרובה, גם בבית וגם במסגרת בית הספר. היא שקופה, וכשרואים אותה, זה מתבטא רק בהצקות כלפיה, בהטלת חרמות, ובהשמצות. היא סיפרה שאין לה אף משענת. גם לא בבית. האימא יורדת עליה, רודה בה, פוגעת בה ומשמיצה אותה. כתוצאה מכך היא כל הזמן מוצפת במחשבות על אכילה כפויה, דימוי עצמי נמוך, בדידות וקשיים אינסופיים. בזמן שעבור ילדים רבים החופש הגדול הוא זמן לבילויים, טיולים, ים ובריכה – אצלה חופש הגדול הוא לא מקלט, אלא רק פינה יותר חשוכה ויותר כואבת".
איך סייעת לה?
"עניתי לה בפורום, בידיעה שזה גלוי לכולם: 'אנונימית יקרה: חשוב לי לספר לך שהערך שלך כאדם לא פוחת בשום דרך או צורה בגלל ממדי הגוף שלך או בגלל דפוסי האכילה שלך. את נמצאת בתקופה שתחלוף. ואולי את מרגישה בימים אלה תחושות קשות, אבל הן יסתיימו, וימים טובים של כיף מחכים לך. ותודה שאת משתפת. אם את מרגישה צורך לדבר עם מישהו, אז אני רואה שהחברים שלי בעמותת סה"ר כבר ענו לך. ותזכרי... כולנו כאן בשבילך".
הטיפ שלו להורים - "אתם המשענת העיקרית של ילדיכם. אתם הדוגמה, קירות המגן, הגבולות והאחריות. גם ילדים מרדנים מחפשים כתף, גם אלו שלכאורה מסתגרים, רוצים דלת פתוחה. מה שאתם רואים הוא קצה הקרחון בלבד לנפש הילד. תהיו שם עבורם, הקשיבו להם, חפשו סימנים, שימו גבולות ברורים, אבל דעו גם להרפות כשצריך. ואם צריך עזרה מקצועית – קחו אותה בשתי ידיים. בהצלחה".
הטיפ שלו לילדים ולנוער: "כל אחד הוא שונה ומיוחד. מי שאת/ה זה הכי טוב שיש. קבלו את עצמכם, תהיו גאים במי שאתם תמיד. ועדיין יש הרבה כמוכם ממש ליד. גם אם לפעמים נראה שאתם לבד בבדידות נוראית. יש לידכם ממש עוד כאלו שכל כך רוצים לחבור למישהו כמוכם. תנו הזדמנות, פתחו אופקים, שנו מסגרות קבועות ותחפשו. רגעים קשים ואפילו קשים מאוד, טיבם שהם עוברים ומגיע אחריהם עידן חדש, יפה, מאפשר, מהנה. זוויות ראייה משתנות, אנחנו לומדים ומשתנים, ולפעמים הרע של היום הוא הבסיס הכי טוב למושלם של מחר. שווה לחכות".
האבירה ואחראית משמרת בסיירת: מיכל לוי
היא בת 52, מתגוררת בראשון לציון. עבדה עד לאחרונה בתור סמנכ"לית פיתוח בחברת אופנה מובילה.
למה בחרת להתנדב להיות אבירת רשת?
"שמעתי על הסיירת בהנהגה ההורית של ראשון לציון, שבה אני חברה. כאם לנערות צעירות שמוקפות בעולם הרשתות החברתיות, היה לי חשוב להבין ולעזור בעולם החדש הזה לבני נוער שנמצאים בסיכון, חוששים ובודדים, וזו הסיבה העיקרית לבחירה".
תני דוגמה למקרה שטיפלת בו במסגרת ההתנדבות.
"פוסט שהשפיע עליי במיוחד היה מנערה שנמצאת בתהליך החלמה מהפרעת אכילה קשה. היא תיארה שם בצורה בוגרת מאוד ומודעת את המצב הנפשי שלה. על יחסי אהבה והשנאה לעצמה ולגופה, געגועים לשליטה שהייתה לה באכילה ולקול בראש שניהל אותה. למדתי ממנה המון אבל נשארתי עם דאגה וחמלה".
איך סייעת לה?
"הצעתי לה לשתף את ההורים במה שעובר עליה. לקבל מהם תמיכה וחיבוק, וקצת מניסיון החיים שלהם, ולהיעזר באנשי מקצוע, אם צריך, בתהליך ההחלמה".
הטיפ שלה להורים: "לקבל! לקבל את הילדים כמו שהם. להבין שלא תמיד נבין אותם ואת מה שעובר להם בראש, את הקשיים שלהם ואת החיים שלהם. והכי הכי חשוב – תקשורת אמיתית ופתוחה ולא שיפוטית ועם הרבה אהבה".
הטיפ לצעירים: "חייבת להתחיל הפעם מהתקשורת עם ההורים. נכון, הם לא מבינים, הם באמת לא. אבל הם רוצים והם אוהבים ואכפת להם. לנסות לתקשר ולהיעזר, אפילו אם אין להם פתרון קסם, הם יכולים לתת קצת מהניסיון וקצת לקבל עזרה מאנשים מקצועיים וקצת לחבק ולהיות אוזן קשבת. אל תוותרו על הדבר הזה".
הצלת חיים
המערכת מנטרת את המרחב הגלוי, מסבירים לנו מתנדבי הסיירת. "ברגע שאנחנו מזהים מצוקה, אנחנו נותנים ברשת מענה תומך למי שכתב את הדברים, כך אנו יודעים גם לחבר את בני הנוער לעמותות שנותנות סיוע לאנשים במצוקה בקהילה, ולהציל חיים".
למשל?
"איתרנו פוסט ובו נערה שיתפה במקרה שבו הוטרדה והותקפה מינית על ידי בן כיתתה. המידע הועבר על ידינו למוקד 105. במסגרת הטיפול באירוע, נעשתה פנייה גם למשרד הרווחה באמצעות דסק השותפויות האזרחי במוקד, להמשך טיפול בקהילה באמצעות עו"ס לחוק הנוער. במקרה אחר, נערה פרסמה ברשת פוסט אנונימי ובו שיתפה שהיא רוצה להתאבד. גם זה הועבר מיידית למוקד 105. הנערה אותרה, ודסק השותפויות האזרחי במוקד דיווח למפקחת בית הספר וליועצת, על מנת להמשיך את הטיפול בנערה ולבצע הערכת מסוכנות אצל גורם מקצועי".
