הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב הפסידה לאחרונה בערעור שהגישה נגד יזמית בנייה, לאחר שוועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה ביטלה חיוב בהיטל השבחה על הקלה להקמת מתקן חניה אוטומטי בבניין שעובר תמ"א 38. שופטת בית המשפט לעניינים מנהליים בעיר, ירדנה סרוסי, קבעה כי הוועדה המקומית כשלה בעניין בסיסי: היא לא הוכיחה שבניית המתקן תגרום להשבחת הקרקע.
בבקשה שהגישה היזמית "שמדר הנדסה ובנין" לקבלת היתר בנייה לפרויקט תמ"א 38 ברחוב שפרינצק בתל אביב היא ביקשה גם הקלה להקמת מתקן חניה אוטומטי תת-קרקעי, שיבלוט בגובה 2.3 מטר מעל הקרקע כשנכנסת מכונית.
לאחר שהבקשה אושרה חייבה אותה הוועדה המקומית בהיטל השבחה של 119 אלף שקל עבור ההקלה. אלא שהיזמית זכתה בערר שהגישה לוועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה, וזו ביטלה את החיוב לאחר שקבעה כי הבנייה לא חורגת מקווי הבניין ולפיכך לא היה צורך בהקלה.
במילים אחרות: הוועדה קבעה שאין שום מניעה תכנונית להבליט את מתקן החנייה מעל למפלס הכניסה של הבניין כל עוד הוא לא חורג מהתוכניות שחלות על המקום.
בערעור שהגישה הוועדה המקומית על החלטה זו היא טענה כי הוועדה חרגה מסמכותה כיוון שהמקום הנכון לדון בסוגיה הוא ועדת הערר לתכנון ובנייה (רישוי). מעבר לכך, נטען כי התוכנית שחלה על המקום לא מאפשרת להקים מתקן חנייה שמתרומם מעל הקרקע ולכן נדרשה הקלה לעצם הבנייה ואין שום רלוונטיות לקווי הבניין.
היזמית טענה לעומת זאת כי אין שום מקור חוקי לחיובה בהיטל השבחה כיוון שהבנייה לא חורגת מקווי הבניין.
השופטת ירדנה סרוסי הציעה ששמאי הוועדה יבדוק אם ההתרוממות של המתקן חורגת משטחי הבנייה העל-קרקעיים המותרים על פי התוכנית באופן שדורש הקלה. אבל הוועדה המקומית דחתה את ההצעה וטענה שהיא לא רלוונטית.
עו"ד כרמית נעמןזו הייתה הטעות העיקרית שלה כיוון שהשופטת הסכימה שוועדת הערר טעתה בהחלטתה ולמרות זאת החליטה לדחות את הערעור מאחר שהוועדה המקומית לא הוכיחה שהקרקע אכן הושבחה בשל בניית המתקן.
השופטת סרוסי הסכימה עם טענת הוועדה המקומית שההיתר והשומה לא התייחסו רק לחריגה מקווי הבניין אלא גם לעצם התרוממות המתקן. בנוסף, גם לעמדתה ועדת הערר לא הייתה מוסמכת לקבוע שהתרוממות המתקן לא דורשת הקלה כיוון שמדובר בשאלה שמצויה בסמכותה של ועדת הערר (רישוי).
עם זאת, היא קבעה כי הוועדה עדיין הייתה צריכה לבחון אם הבליטה של מתקן החניה חרגה משטחי הבנייה העל-קרקעיים ולפיכך ההקלה השביחה את הקרקע, או שמא אפשר היה להתקין את המתקן גם ללא הקלה משום שלפי התוכניות היו מספיק שטחי בנייה על-קרקעיים.
כלומר, שמאי הוועדה היה אמור לבדוק אם בניית המתקן הצריכה ניצול זכויות בנייה נוספות או שהיו מספיק זכויות בנייה כך שהקמתו לא השביחה את שווי הקרקע. מאחר שהדבר לא נעשה, קבעה השופטת כי "השומה לוקה בפגם מהותי", שכן שהוועדה לא הוכיחה שהקרקע הושבחה באופן שמחייב בתשלום היטל. הוועדה חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 25 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• בשם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב: עו"ד עוז חנגאדי, עו"ד מיכל דיק
• בשם היזמית: עו"ד מורן גור, עו"ד אור דבוש דבורי
• עו"ד כרמית נעמן עוסקת במיסים
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
