נשיא התאחדות התעשיינים: "מס הסוכר - אחד הגורמים שחוללו את האינפלציה"
(צילום: אלי מנדלבאום, משי בן עמי)
רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים, נבחר השבוע לקדנציה שנייה בתפקיד. למעשה, לא מדויק לומר "נבחר", משום ששום מועמד לא התמודד נגדו, ועל פי תקנון ההתאחדות, במקרה כזה אם המועמד היחיד מביא 100 מכתבי תמיכה מהחברים, התפקיד שלו. תומר הביא 400 מכתבים וזכה בקדנציה נוספת. מה שמעיד שלמרות שעד שנבחר לפני שלוש שנים היה אנונימי למדי, כנראה שצבר מספיק כוח כדי להרתיע אחרים מלהתמודד מולו.
תומר (56), דוקטור לרוקחות, הוא הבעלים, יחד עם אחיו גיל, של חברת התרופות אוניפארם שייסד אביו ז"ל, ואשר חנכה לפני מספר שנים מפעל ביקנעם. בזמן האחרון הוא ושכניו בצפון תל-אביב נזקקים לתרופות נגד כאב ראש: כבר שבע פעמים הפגינו פעילי ההסתדרות מול ביתו, במסגרת הקמפיין של ההסתדרות נגד יוקר המחיה. בהסתדרות מאשימים את היצרניות הגדולות במשק ביוקר המחיה, וטוענים נגד התאחדות התעשיינים כי אחרי שנים של עבודה בשיתוף פעולה עם ההסתדרות, תחת הנהגתו של תומר היא מערימה קשיים על מהלכי ההסתדרות, והגישה תביעות, פניות לבג"ץ והתנגדויות להוצאת צווי הרחבה והסכמים ענפיים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
"התאחדות התעשיינים, היסטורית, הלכה יד ביד עם ההסתדרות", אומר תומר. "אבל אני למדתי מהר מאוד שמחיר שיתוף הפעולה הזה כבד ולא מקדם את התעשייה. מבחינתי, ההסתדרות מהווה יותר מכשול לצמיחת הכלכלה, ופוגעת בעובדים שעליהם היא אמורה להגן. הדוגמה הראשונה היא משבר הנמלים: רק לפני שנה היה תור שיא של 90 אוניות בנמלים הממשלתיים, חיפה ואשדוד, שחיכו לפריקה. עיקר המשבר היה במטענים שהכילו חומרי גלם לתעשייה. מפעלים רבים נאלצו לצמצם שעות ייצור, ומה שנפרק עלה יותר בגלל ההמתנה והקנסות מחברות הספנות. פנו אליי ועדי עובדים של מפעלים וביקשו את עזרת ההתאחדות בשחרור סחורה בנמל, כי הפחתת שעות העבודה במפעל פגעה גם בשכרם. פניתי להסתדרות ולא היה עם מי לדבר, וגם לא בוועדי העובדים בנמל. ביקשתי שיקצרו את התורים על ידי שימוש ברציפים ריקים בנמלים האחרים, החדשים. ההסתדרות לא אמרה לוועד, מהחזקים במדינה - תתעשתו. להפך, היא תמכה בו. באותו זמן גם שרת התחבורה דאז, מרב מיכאלי, הייתה איטית בקבלת החלטות בנושא. יצאנו בקמפיין משלנו, שכרנו מסוק ויזמנו כתבה בטלוויזיה עם צילומים מלמעלה של תור האוניות בנמלים הממשלתיים. במקביל שכרנו סירה, ושטנו וצילמנו את הרציפים הריקים בנמלים החדשים. הבנו שההסתדרות לא באמת דואגת לכל העובדים".
מה דעתך על קמפיין "יד ביד" של ההסתדרות, ועל הטענה שהיא נלחמת ביוקר המחיה?
"הם התבלבלו לגמרי. קיבלתי הודעה שמטעם ההסתדרות, ובהוראת ארנון בר-דוד, יפגינו מול ביתי במחאה על יוקר המחייה. הם הגיעו בשש אחר הצהריים, בשעה שאני עדיין במשרד. לקחתי את האוטו ונסעתי הביתה לדבר איתם. היו כ-15 איש, רובם ראשי ועדים שמאוגדים בהסתדרות. לשאלת המפתח למה הם מפגינים דווקא מולי, הם לא ידעו לענות. גם לא למה ההסתדרות קוראת להחרים חברות. ואז הגיע שיא השיאים - בחור צעיר התחיל לצעוק: 'תעשיינים חזירים, לייבא הכל מטורקיה'. אם נייבא הכל מחו"ל, לא תהיה כאן עבודה. האבסורד הוא שאם ההסתדרות חושבת שיקר בתעשייה הישראלית, דברו איתי, ויחד איתי מול הממשלה ננסה לשפר את המצב. בר-דוד התבלבל. התעשייה אחראית ליצירת מקומות עבודה, והממשלה אחראית להורדת יוקר המחיה. בסוף, הבעיה בהנהגת ההסתדרות היא שהיא עושה קמפיינים פופוליסטיים. מאז היו עוד שש הפגנות מול ביתי, כשמהפגינים עמדו וצעקו: 'בושה בושה'. הוצאתי חוזר לשכנים שבו נאמר: 'אין לנו במה להתבייש אלא להיות גאים בתעשייה'.
"אם מחר קימברלי קלארק, שההסתדרות הובילה חרם נגדה, תסגור את מפעליה בישראל - בצפון, בקריית-שמונה - ותפטר את העובדים, מי שימצא להם מקום עבודה זה לא בר-דוד, אלא אנחנו במפעלים שלנו. לא פלא שהוועד של קימברלי קלארק עבר מבר-דוד להסתדרות הלאומית. החוכמה האחרונה ששמעתי מבר-דוד היא שהוא יפתח סופרמרקט חברתי של מוצרים שייובאו בזול. אולי הוא ייבא לנו עובדים שבמחסור, כאלה שמקבלים בארצות מוצאם שכר של 200 דולר לחודש כדי לייצר את המוצרים שהסופר החברתי שלו ימכור? אני מציע לבר-דוד שיעצור ויחשוב מאיפה מגיעות הצעות האחיתופל שנותנים לו יועציו לקמפיינים בשווי מיליוני שקלים שנעשים מכספי דמי החבר של העובדים. אני מאשים אותו שהוא מכוון אש למעסיקים הישראלים ולא דורש מהממשלה להוריד את עלויות המחיה. אם יוקר המחיה חשוב לו, הייתי מצפה שיהיה פתוח לדיון על התייעלות במגזר הציבורי. במקום זאת הוא מאיים בהשבתת המשק, צעד כוחני ולא מידתי שיפגע עוד יותר במשק".
אז איך מורידים את יוקר המחיה?
"הכי חשוב להוריד עלויות מהיצרנים, לא להשתמש בנו כפרה חולבת של ארנונה עסקית ושל מחירי מים וחשמל, להקל בירוקרטיה, לתת עוד תקציבים להכשרת עובדים מקצועיים, ולאפשר לנו לייבא עובדים מקצועיים, למשל, ממרוקו".
מחסור בפניצילין
חברת אוניפארם, שבבעלות משפחתו של תומר, מעסיקה 260 עובדים ומייצרת 140 תרופות גנריות ללב, לחץ דם, כולסטרול, פסיכיאטריה, נוירולוגיה. היא הוקמה על ידי אביו של תומר, זבולון תומר, ב-1975. במשך 20 שנה הוא ניהל אותה מהבית, "כך שאפשר להגיד שגדלתי בחברת תרופות", מספר תומר. "בזמנו הייצור נעשה אצל קבלני משנה. בשנות ה-70 הייתי עוזר לאבא שלי להעמיס על הוולוו תרופות וחילקנו לבתי מרקחת. ב-95' חזרתי מלימודי דוקטורט ברוקחות בלונדון. גם אחי דוקטור ברוקחות, ואנחנו מנכ"לים משותפים בחברה המשפחתית".
הרוקחים התריעו מפני מחסור בתרופות בקופות החולים. האם צריך להתחיל לאגור תרופות?
"מינהל המזון והתרופות האמריקאי, ה-FDA, והמקבילה האירופית שלו, EMA, הוציאו לאחרונה התראות לרופאים על מחסור עולמי שצפוי באנטיביוטיקה. מסתבר שבפניצילין יש כבר מחסור, אפילו בארץ. למזלנו, חברת טבע הצטיידה בכמות מספיקה של חומר גלם, והתרופה הפופולרית, מוקסיפן, כנראה לא תחסר. הסיבה למחסור: משפחת תרופות הפניצילין הן תרופות זולות שהרווחיות עליהן קטנה, ולכן כדי להוריד עלויות העבירו את ייצור החומר הפעיל לסין, שסובלת מבעיות אספקה. זה כבר לא רק הקורונה, כמו שהיה בשבבים. אבל אנטיביוטיקה זה כבר דבר אחר, זה לא שבבים. הפכנו להיות תלויים במדינה אחת. אצלנו במפעל פתאום היה חסר סוג של עמילן תרופתי שמשמש לייצור 40 תרופות שונות. קיבלנו התראה מהספק בהולנד, כשהיינו עם מלאי בקושי לחודשיים. להחליף חומר בתוך רצפט של תרופה זה תהליך שלוקח חצי שנה לפחות. כיוון שיש לנו קשרים עם יהודים מכל העולם, יצרתי קשר עם יהודי בהולנד שעוסק בסחר תרופות, וביקשתי שיזמין עבורנו 2 טון מהספק ההולנדי. אמרתי לו, אולי בגלל שאתה הולנדי ייתנו לך. וזה מה שקרה".
מה המסקנה?
"כשיש שפע כולם נהנים, אבל כשיש מחסור, מתחילה הלאומנות. אתה דואג קודם כל לסביבה הקרובה שלך. הספק ההולנדי לא סירב לי מאנטישימיות. פשוט אנחנו לא שוק אסטרטגי, לכן אם אין לו מספיק, הוא יספק קודם כל ללקוחות שלו באירופה ובהולנד. הלקח שלנו מהמקרה היה להגדיל מלאים במהירות. זה מחזיר אותי תמיד לנקודה שאם ישראל לא תדע לשמור על העצמאות היצרנית שלה, אנחנו ניקלע לבעיות של מחסור שחשבנו שכבר עברו מהעולם. אנחנו יכולים למצוא את עצמנו מול מדפים ריקים, והשאלה תהיה לא כמה זה עולה או כמה יתייקר, אלא אם יש בכלל. אני בהחלט רואה מצב שיהיו הקצבות של מוצרים וחומרי גלם. מי היה מאמין שמאה שנה אחרי שאלכסנדר פלמינג גילה את הפניצילין ב-1928, יהיה מחסור. זה רק מעיד שהגלובליזציה במובן של ריכוז הייצור איפה שזול, בהנחה שהכל שוק אחד גדול ללא גבולות, נכשלה. עכשיו, כששרשראות האספקה נשברו ויש גם מתחים גיאופוליטיים בין ארה"ב לסין, מדינות מחזירות תעשייה הביתה. זה התחיל עם ממשל טראמפ שהחזיר יצרני שבבים ורכב לארה"ב, והמשיך עם ביידן. היום הממשל האמריקאי נותן הטבות ומענקים לתעשייה. אצלנו לפחות שני מפעלים עברו לאחרונה צמצום או סגירה - סטנלי ישראל, חברה-בת של סטנלי ארה"ב לייצור כלי עבודה, צימצמו בכוח אדם וחלק מהייצור הועבר לארה"ב, וטכנולוגיית להבים סוגרים, ולפי מה שפורסם הייצור יעבור לארה"ב. אני מקווה שהממשלה הנכנסת תבין את החשיבות בלשמר את התעשייה הישראלית".
האם כמו במזון, גם בתרופות יש למדינת ישראל מלאי לשעת חירום?
"יש, אבל בניגוד למזון, זאת כמות קטנה. מסובך מאוד לנהל מלאי של תרופות, בגלל חיי המדף הקצרים. בעוד שבמזון שומרים על כעשרה מוצרים בסיסיים כמו מלח, שמן, קמח, בתרופות יש מאות ואלפי תרופות להמון סוגי מחלות. קופות החולים הוחרגו מחוק מוסר תשלומים, והן משלמות לנו שוטף פלוס 90, כך שכבר היום ספקי התרופות משמשים כבנק של המדינה, ומממנים על חשבונם את התרופות. לדעתי המדינה צריכה לקחת אחריות, לא בלהוציא לנו חוזרים שאומרים 'תגדילו מלאים', זה מאוד יפה להגדיל מלאים על חשבוננו, אלא להגיד: אני אשתתף במימון המלאי, או אקנה מכם את המלאי. אבל היא נוקטת מדיניות כמו בסרט 'מציצים' - שבנון ישלם".
"סמוטריץ' מאמין בתעשייה"
ביום חמישי לפני שלושה שבועות, שעה לפני השבעת הממשלה, זימן שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', את תומר לפגישה כדי לדון בתוכניות לעתיד. "ישבנו יותר משעה, רוב הפגישה אני דיברתי", הוא מספר. "אני רואה חשיבות בכך שהוא מאמין בתעשייה. עובדה שהוא קרא לנו ראשונים, ושהוא מאמין בדיאלוג עם המגזר הפרטי".
על מה שוחחתם?
"דיברתי איתו על העלאת פריון העבודה, שדורש השקעה בציוד ובהכשרת כוח אדם. כיום התעשייה מכשירה עובדים בתוך המפעלים, חלקם בסיוע המדינה, אבל התפקיד שלנו הוא לא להיות בתי ספר מקצועיים. כמו כן, אמרתי שחשוב שתהיה למעסיקים גמישות בשעות העבודה. היינו די תמימי דעים ב-95% מהנושאים, במה שצריך לעשות ובמקומה של הממשלה במלחמה ביוקר המחייה. עובדה שהם מטפלים במחיר החשמל, שזה גזירה קשה לאזרחים, לתעשייה ולעסקים בכלל. לפי החישובים שלנו, רשות החשמל השתמשה במודל לא נכון שהביא להמלצה להעלות את מחיר החשמל ב-8.2%. הטעות הייתה שהם החליטו לגלם את כל התייקרות הפחם כבר עכשיו, כשהם מסתמכים על המחירים הישנים, למרות שבינתיים מחירי הפחם ירדו. אני שמח שלבסוף הוחלט להעלות ב-2.5% בלבד לאזרחים ולמפעלי תעשייה גדולים, ולקטנים לא תהיה בכלל עלייה".
אתה מאמין בממשלה החדשה?
"בשלושת התיקים הכלכליים המשמעותיים יושבים אנשים ראויים - סמוטריץ' באוצר, ניר ברקת במשרד הכלכלה והתעשייה וישראל כץ במשרד האנרגיה, שדורש פוּשרים כמו שהוא יודע להיות. עד היום שליש מהמפעלים בארץ לא חוברו לגז טבעי. זה אחד הכשלונות הכי גדולים של משרד האנרגיה, וזה קרה כי נתנו מונופול על החיבור לחברות מסוימות, שחלקן עשו באזורים מסויימים עבודה טובה, ובחלק אחר החליטו שלא כדאי להן. המשמעות היא שדווקא במרכז הארץ, גדרה-חדרה, למפעלים בינוניים אין אספקת גז מוזל, והם מאבדים כושר תחרות. החיבור לגז גם היה מקל על העומס של רשת החשמל. צריך שר אנרגיה שימצא סוף סוף את הדרך לחבר עוד מאות מפעלים לגז. אני לא נבהל מההסכמים הקואליציוניים. על סמך ניסיון העבר, לא הכל ימומש. ברור לי שזה חלק מהמחיר הפוליטי של הקמת הממשלה, אבל אני מקווה שהממשלה תעשה את זה במינון הנכון".
איך היית מגדיר את מצב התעשייה הישראלית?
"לכאורה היינו צריכים לראות נסיגה, אבל אני גאה להנהיג תעשיינים שעושים ניסים - כשרואים מה עברנו בקורונה עם משברי ההובלה בים, המלחמה באוקראינה, המבצע בעזה, הקורונה בסין, חוסר כוח האדם הכרוני. עם כל זה התוצר התעשייתי ב-2021 שבר שיאים, ו-2022 תהיה טובה יותר. ב-22' גם הייצוא גדל, וגם בניטרול ההייטק, ברוב הענפים הייצור גדל. ב-23' אנחנו צופים שנה קשה, עם מיתון עולמי ובעיות בשרשראות אספקה. התקשורת עוסקת רק בפיטורים בחברות הגדולות, אבל חברות קטנות ובינוניות מדאיגות אותי יותר, כי הן סוגרות בשקט או שולחות חלק מהעובדים הביתה. הצלחנו לעבור את האתגר גם בזכות היצירתיות של התעשיינים, שמג'נגלים ומוצאים פתרונות".
