בית המשפט המחוזי בירושלים ביטל לאחרונה פסק דין שחייב אישה בפיצויים של 275 אלף שקל לבעלה לשעבר, כיוון שהסתירה ממנו שהבן שילדה כשהיו נשואים אינו שלו. בפסק דין עקרוני של השופטות תמר בזק רפפורט, מרים אילני ומרים ליפשיץ פריבס נקבע כי בשיטת המשפט הישראלית אי אפשר להכיר ב"הונאת אבהות" כעילת תביעה. "מדובר בתביעה בעייתית שעצם קיומה עלול לפגוע בטובת הילד", כתבו.
הילד נולד כשבני הזוג היו נשואים כארבע שנים. כשהאישה הודיעה לבעלה שהיא רוצה להיפרד הוא שאל אותה אם הילד הוא בנו הביולוגי והיא סיפרה לו לראשונה שנולד מ"תרומת זרע" שקיבלה מחבר, לאחר שנודע לה שבעלה עקר ולא יוכל להגשים את רצונה להיות אם.
לפני כשנה וחצי קיבל בית המשפט למשפחה תביעת "הונאת אבהות" שהגיש הבעל נגד אשתו לשעבר, וחייב אותה לשלם לו פיצויים והוצאות של 275 אלף שקל.
אלא שבערעור שהגישה האישה קבעו השופטות כי למרות הקושי והצער שעלולים להיגרם למי שמגלה בדיעבד שהילד של בת הזוג אינו שלו, שיטת המשפט הישראלית לא מאפשרת להכיר בתביעות "הונאת אבהות" שנוגעות למישור המוסרי-ערכי ולא המשפטי.
השופטות הסבירו כי תביעה כזו עלולה לגבות מחירים חברתיים כבדים. אחד מהם הוא הפגיעה הנפשית הקשה שיכולה להיגרם לילד שיודע שאביו מפקפק באבהותו. בית המשפט, שאמור לשמור על טובת הילד, צריך לפיכך לשים חסם ולא לאפשר זאת.
בעיה נוספת היא העובדה שהדרך היעילה ביותר לבירור תביעת ההונאה היא בדיקת גנטית, שבלתי אפשרי לבצע כשמדובר בילד לאם יהודייה נשואה בשל חשש ממזרות.
עו"ד יעל ורדצילום: ליהי קלייןעוד ציינו השופטות כי רק במקרים נדירים אם יודעת בוודאות שהילד לא של בן הזוג ומכאן שקשה לקבוע שהונתה אותו. גם במקרה הזה, למעשה אף אחד לא יודע מי אבי הילד, נוכח העובדה שהמערערת ובעלה לשעבר הצהירו כי קיימו יחסי מין בזמן שהיו נשואים ואין הוכחה לכך שהוא עקר.
טעם נוסף לשלילת תביעות כאלה הוא הקשר ההדוק שלהן לבגידה. המשפט הישראלי, נקבע, לא מכיר בתביעות פיצויים על בגידה משום שמדובר בכניסה למרחב המשפחתי האינטימי ביותר. בפסק הדין המנחה של בית המשפט העליון, ציינו השופטות, נכתב כי "הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג", ודברים אלה נכונים גם במקרה של הונאת אבהות.
מעבר לכך, גם אילו אפשר היה להכיר בעילה של הונאת אבהות במקרה הזה, השופטות סברו כי לא היה מקום לחייב את המערערת בפיצויים. זאת משום שכדי להעריך את מידת האשם שלה היה על בית המשפט לאפשר בירור עובדתי של שאלת העקרות והאבהות האמיתית, והיה מקום לקחת בחשבון שלפי תגובותיו נראה שחשד מלכתחילה שהילד לא שלו.
בנוסף, התובע – שמעולם לא רקם קשר אבהי עם הילד – לא הוכיח שנגרם לו נזק ממשי מהגילוי. בהתאם לכך, הערעור התקבל ופסק הדין של בית המשפט בוטל. לא נפסקו הוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד ורה קירשטיין
• ב"כ המשיב: עו"ד מאיר שכטר
• עו"ד יעל ורד עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
