בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל לאחרונה תביעה שהגישה קשישה להצהיר עליה כבעלים של דירה בנוף הגליל הרשומה בטאבו על שם אחיינה. השופט שאהר אטרש קיבל את ההסבר של הקשישה שהנכס נרשמה על שמו בנאמנות בלבד על רקע סכסוך רכושי שהיה לה עם בן-זוגה.
הדירה שברחוב הנרקיסים נרכשה ב-1983 תמורת 10,000 דולר. אין מחלוקת שהתובעת (91), גרושה ללא ילדים, היא ששילמה את התמורה ושהדירה נרשמה בטאבו על שם אחיינה, שהיה באותה תקופה תלמיד בית ספר.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט באוגוסט 2021 הסבירה האישה כי הסיבה לכך שהדירה נרשמה על שמו נעוצה בסכסוך על חלוקת נכסים שהתרחש באותה תקופה בינה לבין בעלה לשעבר. במסגרת זו היא קיבלה, לטענתה, את המלצת אחותה – אימו של הנתבע – לרשום את הדירה על שמו באופן זמני ובנאמנות, עד לסיום ההליכים מול בן הזוג.
היא הוסיפה שהיא מעוניינת כיום למכור את הדירה אך לא יכולה לעשות זאת משום שאחיינה מסרב להעביר אותה על שמה. לטענתה, העובדה שהוא היה קטין ללא יכולת כלכלית בעת רכישת הדירה, לצד ראיות נוספות כמו העובדה שדמי השכירות על הדירה שולמו לידיה לאורך השנים, תומכות בגרסתה שהדירה שלה.
מנגד טען האחיין שהדירה הוקנתה לו במתנה ולא בנאמנות. את פשר העברת דמי השכירות לאורך השנים לידי התובעת תירץ בטוב לבו וברצונו להכיר לה תודה, ולדבריו העובדה שנהג כלפי דודתו באצילות נפש אינה צריכה לעמוד לו לרועץ. לפיכך, לצד כתב ההגנה הגיש האחיין תביעה שכנגד בה עתר לסלק את דודתו מהדירה ולחייבה בדמי שכירות שבע שנים לאחור.
השופט אטרש הסביר שבהתאם לפסיקה צדדים יכולים ליצור ביניהם "נאמנות משתמעת" שאותה ניתן להסיק ממערכת היחסים שביניהם ומהתנהגותם. לדבריו זה בדיוק המקרה כאן, כאשר מסקנתו נשענה בעיקר על עדותה העקבית, המשכנעת והאמינה של התובעת שלפיה רישום הדירה כפי שנעשה, בוצע בהמלצת אחותה בשל הקשיים שחוותה בניסיונה לקבל גט מבעלה.
עו"ד תהילה בר-חןג'ני קשת / סטס קורינסקיאינדיקציה נוספת התומכת בגרסת התביעה הייתה העובדה שהדודה היא שטיפלה בכל העניינים הקשורים בהשכרת הדירה, ואף קיבלה לכיסה במשך כל השנים את דמי השכירות. בנוסף, היא אישרה לשוכר לבצע שיפוץ נרחב בדירה ואף העניקה לו זכות ראשונים לרכוש אותה בעתיד, ומכאן שנהגה בדירה כבעלים.
בהקשר לכך הבהיר השופט כי אינו מאמין לאחיין שניסה להצטייר כ"אציל נפש" שוויתר על כספי השכירות, תוך שקבע כי "ההפך הוא הנכון, לטעמי העובדה שהנתבע לא טרח מעולם, גם לא אחרי עשרות שנים, לממש את זכותו לקבל תקבולים עבור השכרת הדירה, מהווה ראיה בעלת משקל ממשי" לפיה הוא מעולם לא ראה עצמו כבעל הדירה האמיתי.
יתרה מזאת, חיזוק משמעותי לגרסת התביעה נמצא בשיחה שערך הנתבע עם בת-דודתו ב-2015, שבמהלכה אמר ש"שאין לו עניין בדירה" ואף השיב בחיוב לשאלתה אם יסכים להחזיר לדודתו את הדירה שלה.
בסיכומו של דבר השופט קיבל את תביעת הקשישה והצהיר עליה כבעלת הדירה. בהתאם לכך נדחתה תביעת האחיין והוא חויב לשלם לה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד טארק ז' אסכנדר
• ב"כ הנתבע: עו"ד חגי אורגד
• עו"ד תהילה בר-חן עוסקת במקרקעין ונדל"ן
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
