בית המשפט למשפחה בקריית שמונה דחה לאחרונה בקשה של אלמנה לתקן את צוואת בעלה המנוח, בטענה שהוא לא הספיק לעשות זאת לפני מותו. לדבריה הוא רצה לשנות את הצוואה, שערך לפני שהכיר אותה ובה הוריש את רכושו לשלושת ילדיו מנישואים קודמים, אולם השופט רן ארנון קבע שאין לו סמכות להחליף את רצון המנוח ברצון אחר.
המנוח היה נשוי יותר מ-40 שנה לרעייתו הראשונה. ב-2018 ערכו השניים צוואות הדדיות זהות שבמסגרתן ציוו את כל רכושם האחד לשני ולשלושת ילדיהם. האישה הלכה לעולמה ב-2019 וכשנה לאחר מכן הכיר האב את זוגתו החדשה. הם נישאו בטקס רפורמי בישראל ובחתונה אזרחית בקפריסין.
אחרי שנפטר ב-2021 הוא ביקשו ילדיו לקיים את צוואתו, אך זוגתו התנגדה. היא טענה שמערכת היחסים שלה עם המנוח התאפיינה באהבה ואמון, אולם קשר זה לא התקבל באהבה אצל ילדיו, ובייחוד אחד מהם שניתק עם אביו את הקשר.
היא הוסיפה כי הם ערכו הסכם ממון שאושר בבית המשפט, ולשיטתה עולה ממנו כוונתו הברורה של המנוח לשיתוף בנכסים ודאגה לה ולעתידם המשותף. לדבריה, הצוואה שלו מ-2018 לא משקפת את רצונו, מאחר שהיה פגוע מילדיו הוא רצה לשנות אותה – אך לא הספיק.
מנגד טענו הילדים טענו כי היא עותרת לסעד שלא קיים: שינויים בצוואה, ולמעשה כתיבת צוואה חדשה בידי בית המשפט. הם הדגישו שצוואת אביהם ברורה לחלוטין, משקפת את רצונו ואין מחלוקת באשר לכשרותו בעת עריכתה.
ואכן, השופט רן ארנון דחה את האלמנה וציין כי ספק גדול אם היה מקום להגיש התנגדות לצוואה בדרך שבה הוגשה. הוא הדגיש כי כיבוד רצון המת מתייחס לרצונו כפי שהובע בצוואה תקינה ותקפה, באחד האופנים המפורטים בחוק הירושה. "השערה ביחס לרצון המת, התייחסות לאמירה כזו או אחרת שנאמרה על ידי המנוח בעת שהיה בין החיים, התנהגות, מצגים כאלה ואחרים, כל אלה לא יועילו", כתב.
בפסק הדין צוין כי גם בהנחה מרחיקת הלכת והבלתי מוכחת שהמנוח רצה לשנות את צוואתו ולא הספיק, הרי כבר לפני מאות שנים נכתב במקורות כי "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו". כלומר, אין אדם יוצא מן העולם לאחר שהספיק כל מה שרצה לעשות, ובמקרה זה צוואה חדשה. "האם תפקידו של בית המשפט, או בכלל בסמכותו, להשלים את המלאכה ולצוות את מה שהאדם לא ציווה בחייו?", תהה השופט.
הוא הוסיף כי "לשיטתה של הנתבעת היא אינה מבקשת כי בית המשפט יכתוב צוואה חדשה אלא 'תוספת לצוואה הקיימת'. תוספת לצוואה משמעה צוואה חדשה". הוא ציין שאין כל יסוד משפטי לבקשה זו, והיא נוגדת באופן מוחלט את הוראות הדין. בסיכומו של דבר ההתנגדות נדחתה והאלמנה חויבה לשלם לילדים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשים: עו"ד מלי שרגיל
• ב"כ המתנגדת: עו"ד מיכאל וייס
• עו"ד אורית דרור הראל עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
