בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישו משקיעים בחברת שוקולד שנקלעה לפירוק נגד בעליה, בטענה שהסתיר מהם שהעסק במצב קשה, ושחרף התחייבותו לבלעדיות כלפיהם - הוא החל במגעים עסקיים עם גורם אחר. השופטת פנינה נויבירט קבעה שעל בעל החברה להשיב להם את השקעתם בתוספת פיצוי על עוגמת נפש והוצאות משפט.
תחילת הפרשה באוקטובר 2013, אז פנה בעלי חברת "ליה שוקולד גורמה" לתובע, פקודו מהצבא, והציע לו להיכנס למיזם עסקי. האחרון הסכים, וחודש לאחר מכן הוא ושותפתו דאז לדירה חתמו על הסכם מייסדים שבמסגרתו הוסכם שתוקם חברה בבעלות הצדדים לצורכי ייבוא, שיווק ומכירה של תרכיזי פירות ממותקים, שנועדו בין היתר לייצור מוצרי מזון ושוקולד.
כחלק מההסכם, כל אחד מהתובעים הזרים לחשבון של חברת "ליה" השקעה בסך 112,500 שקל, ובסך הכול 225 אלף שקל. אלא שזמן קצר לאחר החתימה התגלעו בין הצדדים מחלוקות, ובינואר 2014 הודיעו המשקיעים על ביטול ההסכם תוך דרישה להשבת הכסף. בקשתם לא מולאה, וכשנה לאחר פנייתם נכנסה חברת הנתבע לפירוק. מכאן התביעה שהוגשה לבית המשפט באוגוסט 2017.
לטענת המשקיעים, במסגרת התקשרותם עם הנתבע הוא הסתיר מהם את העובדה שהחברה בבעלותו חדלת פירעון. כמו כן, ובניגוד להתחייבותו בהסכם המייסדים, נודע להם כי הנתבע התקשר מאחורי גבם עם אחר לצורך קידום אותו מיזם ממש. הם הוסיפו שבדיעבד הבינו כי נקלעו למעשי נוכלות ותרמית ובשל כך הודיעו על ביטול החוזה כדין. הם עתרו להשבת השקעתם ולתשלום סכומים נוספים, בין היתר על עוגמת הנפש.
מנגד טען בעלי החברה כי בבסיס המיזם עמד רעיון עסקי אמיתי עם מוצר אמיתי, שבסופו של יום קרס בגלל נסיבות שאינן בשליטתו. לגרסתו, מעולם לא הבטיח בלעדיות לתובעים ובמועד העברת השקעתם הייתה החברה סולבנטית (בעלת כושר פירעון).
עו"ד עדי טלעינת מאוראבל השופטת נויבירט קבעה שמסכת הראיות הראתה שהנתבע לא גילה למשקיעים על מצבה הכספי הרעוע של החברה בבעלותו קודם לכריתת הסכם המייסדים, ואף הסתיר מהם את העובדה שכבר התקשר בהסכם לביצוע המיזם עם אחר.
בפסק הדין צוין כי הסתרת המידע עולה כדי חוסר תום לב במשא ומתן והפרת הסכם המייסדים, המצדיקה לבטל את ההסכם כפי שעשו התובעים. נקבע שהפרת הבלעדיות ויצירת המצג לפיה החברה סולבנטית עולה כדי עוולת התרמית. יתרה מכך, שידול התובעים להעביר את כספם בבהילות לחברה מבססת אף את עוולת הגזל.
"לא ניתן להעלות על הדעת כי אדם היה מתקשר ביוזמתו בהסכם, לו היה יודע כי המיזם שלתכליתו נכרת ההסכם לא יצא אל הפועל, כי אין המדובר במיזם שבבלעדיות, אף שהדבר הובטח לו, כי לא ישולם לו שכר וכי כספו ירד לטימיון", כתבה.
לפיכך הורתה השופטת לנתבע לשלם למשקיעים 240 אלף שקל עבור החזר השקעתם ופיצוי על עוגמת הנפש שהייתה מנת חלקם, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד גיורא רובננקו
• ב"כ הנתבע: עו"ד ערן קרם
• עו"ד עדי טל עוסק בדיני חברות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
