הפסד לבעלי הקרקעות הפרטיים ברובע שדה דב: בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בסוף השבוע עתירה שהגישו בעלי זכויות במתחם אשכול שברובע המגורים המתוכנן בצפון תל אביב נגד החלטה של המדינה להקצות 2,400 דירות במתחם עבור דיור בר השגה (דב"י) לציבור הרחב. במסגרת תוכנית הענק שצפויה לקום על שטח שדה התעופה דב הוז שפונה, הצפויה לכלול כ-16 אלף דירות במגדלים בני 35 קומות בהיקף של כ-1,300 דונם, הוחלט להקצות אלפי דירות לטובת דיור להשכרה ארוכת טווח לציבור.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בעתירה, שהוגשה על ידי עוה"ד שמואל שוב, נעמה שיף וטל גליקסמן, דרשו בעלי הזכויות שלא לכלול את הקרקעות המיועדות להקמת דירות אלה במסגרת תוכנית האיחוד והחלוקה שמסדירה את התמורות הכלכליות לבעלי הקרקע, בטענה כי אלה יוותרו ללא תמורה. נטען כי הקצאה של דיור בר השגה מפחית את שווי הזכויות של הבעלים, ומאחר שמדובר בשימוש ציבורי - על המדינה להפקיע קרקעות אלה ולשלם להם פיצויים.
העתירה הוגשה נגד הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תל אביב, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) והוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל), שיוצגו על ידי עוה"ד תמי ברעם ועמיקם אשל; הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב ועיריית תל אביב-יפו, שיוצגו על ידי עו"ד שלום זינגר; ומנהלי הגוש הגדול, שיוצגו על ידי עו"ד אליהו מינקוביץ.
לטענת העותרים, "יחידות דיור מסוג דב"י הן סחירות ובעלות ערך כלכלי, ובעליהן יפיקו מהן תועלת כלכלית ניכרת, ולכן יש לאמוד את שוויין ולהקצותן מעל הקו. הוענקו לעירייה בחינם מעבר לזכויותיה כבעלים 2,400 יחידות דיור דב"י ושטחי מסחר הנלווים להם בשווי של מיליארד שקל, שנלקחו מבעלי הזכויות בתוכנית במקום שיחולקו להם לפי חלקם היחסי, וללא שניתן להם פיצוי כלשהו על כך".
לעתירה הצטרפה התאחדות הקבלנים בוני הארץ במעמד "ידיד בית המשפט" והביעה תמיכה בעתירה אף שאינה צד לתהליך. ההתאחדות הבהירה שהיא מעודדת הקמת דיור בר השגה, אך מוחה נגד הפרקטיקה שבגינה הוגשה העתירה וטענה כי אם לא תבוטל - סביר שתהווה תקדים ותתקיים בתוכניות עתידיות וברשויות מקומיות נוספות. לטענת ההתאחדות, המהלך מפלה יזמים, קבלנים ובעלי זכויות.
"מדובר בתוכנית משביחה"
בתגובה טענו המשיבים (שנגדם הוגשה העתירה) כי אין כל מקום לטענה שהמקרקעין הופקעו ללא תמורה משום שמדובר בתוכנית שמשביחה את הקרקע גם כך: "מדובר בתוכנית משביחה, שמגלמת גם זכויות עודפות שאפשרו את מימוש הדב"י הציבורי ללא פגיעה בבעלי הקרקע".
בתגובתם של המשיבים נכתב כי "כפי שהובהר על ידי יו"ר הוועדה המחוזית וכן בהחלטת הותמ"ל - יחידות הדב"י הציבורי הוקצו מתוך ראייה שמדובר בדיור תוספתי המגדיל צפיפות, צפיפות שלא הייתה באה לעולם אילולא ההקצאה לדב"י ציבורי (צפיפות של 50 יח"ד לדונם בעוד שהצפיפות המקובלת בתכניות דומות עומדת על 35 יח"ד לדונם). הוקנו לעותרים זכויות הרבה מעבר לפיצוי או התמורה שנדרשים בגין נטילת מקרקעין, ולא נפגעו זכויותיהם בגין הקצאת יח"ד לדב"י ציבורי".
שופטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, יעל בלכר, דחתה, כאמור, את העתירה בטענה כי הקצאת הדב"י הציבורי אינו מהווה הפקעה ללא תמורה. עוד הסבירה בפסק הדין כי החזרת התוכנית לדיון תפגע בקידום הפרויקט: "הדב"י הציבורי הוא חלק בלתי נפרד מהתכנון; ביטולו מחייב השבת הדיון בתוכניות למוסדות התכנון". בסופו של דבר חייבה את העותרים בתשלום הוצאות משפט בסך 90 אלף שקל.
עורכי הדין המייצגים את בעלי הקרקעות מסרו: "לדעתנו פסק הדין מוטעה שכן הוא מאפשר לרשויות מקומיות לקבל במסגרת איחוד וחלוקה קרקעות ללא תמורה לטובת דיור בר השגה, מעונות סטודנטים דיור מוגן וכדומה, שאמנם הם מוגדרים כייעוד ציבורי אבל יש להם שווי כלכלי משמעותי ובנייתם אף מתחרה בבעלים פרטיים שמקבלים את אותם ייעודים במסגרת איחוד וחלוקה. מהלך זה ייצור תחרות בלתי הוגנת ויעשיר את הרשויות על חשבון הבעלים הפרטיים ללא כל תמורה, וכאשר אין כל הוראה מפורשת המתירה זאת בחוק, אנחנו שוקלים הגשת ערעור על פסק הדין".
