שופט העליון חאלד כבוב קבע לאחרונה כי הרשות המקומית היא המוסמכת הבלעדית להעניק פטור מהיטל השבחה על בסיס שיקולים שעניינם עידוד וקידום פרויקטים של פינוי-בינוי בהיבטים של כדאיות כלכלית. למסקנתו הצטרפה השופטת יעל וילנר, ואילו בדעת מיעוט סבר השופט יצחק עמית שגם שרי הפנים והשיכון מוסמכים לתת את הפטור.
ההחלטה התקבלה בעתירה של חברות המקדמות פרויקטים של התחדשות עירונית בדרך של פינוי-בינוי, בפינת רחובות העצמאות והגיבורים במרכז בת ים.
ביולי 2018 הכריזו שרי הפנים והשיכון, בהסכמת העירייה, על מתן פטור מהיטל השבחה עד לספטמבר 2022. אלא שבתווך נכנס לתוקף תיקון 133 לחוק התכנון והבנייה שקבע הסדר חדש בכל הנוגע לסוגיית היטל השבחה במקרקעין למגורים שאושרה בהם תוכנית פינוי-בינוי. ההסדר העניק לרשות המקומית את הסמכות לקבוע את שיעור ההיטל שיחול באזור מסוים של פינוי-בינוי – 0%, 25% או 50%.
בשלב מסוים החליטה מועצת העיר בת ים להאריך את תוקף הפטור שניתן לפרויקטים עד לסוף 2027, ובהמשך פנה ראש העיר לשרים על מנת שיכריזו על הארכת הפטור, אלא שהם סירבו. לבסוף החליטה המועצה שהיטל ההשבחה יעמוד על 50%. מכאן העתירות שהוגשו לבג"ץ, שבמסגרתן התבקשו השופטים בין היתר להורות על הארכת הפטור המלא.
לטענת היזמיות, לצד הסמכות שהעניק תיקון החוק לרשות המקומית לקבוע את שיעורי ההיטל נותרה לשרים סמכות מקבילה להעניק פטור במיזמים אלו. לדבריהן, נוכח החשיבות הרבה שנודעת לקידום פרויקטים מסוג זה מוצדק שהשרים יפעילו את סמכותם ויעניקו להן פטור מלא מהיטל השבחה.
מנגד טענו השרים והרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, כי עם כניסת תיקון החוק לתוקף ניטלה מהראשונים הסמכות להעניק פטור מהיטל השבחה במתחמי פינוי-בינוי, אלא אם קיימת תכלית מיוחדת וחריגה המצדיקה סטייה מההסדר החדש.
עו"ד גיא יקותיאלתחילה הבהיר השופט כבוב שלפי המצב המשפטי כיום נותרה לשרים, בהסכמת העירייה, הסמכות להעניק פטור מהיטל השבחה גם כאשר מדובר במתחם של פינוי-בינוי. אלא שלדבריו סמכותם זו מוגבלת – כעמדת המדינה – למקרים חריגים בלבד ואינה רלוונטית לטעמים של כדאיות כלכלית.
הוא כתב: "במסגרת תיקון 133 הורה המחוקק כי הרשות המקומית תהיה הרשות המוסמכת לשקול מתן פטור מהיטל השבחה על בסיס שיקולים שעניינם בעידוד ובקידום פרויקטים של פינוי-בינוי בהיבטים של כדאיות כלכלית. בנסיבות אלו, כאשר נקבע הסדר ייחודי שנועד להביא בחשבון את החשיבות של קידום פרויקטים של פינוי-בינוי, ברי כי לא מדובר בשיקול שיכול להילקח בחשבון פעם נוספת על-ידי השרים, כטעם המצדיק סטייה מההסדר שנקבע לשם כך בחוק. שאם לא נאמר כן, מה הועילו חכמים בקביעתם כי הרשות המקומית תחלק את שטחה לאזורים שבהם גובה היטל ההשבחה יהיה אחיד וקבוע מראש?".
לדברי השופט, עיון בטענות היזמיות מעלה שהן ממוקדות בחשיבות של קידום התחדשות עירונית בלבד, אלא ששיקול זה ניטל כאמור מהשרים במסגרת התיקון, ונמסר לרשות המקומית אשר מצדה החליטה שאין הצדקה לפטור את האזור כולו מהיטל השבחה.
משלא נמצאה סיבה ייחודית המצדיקה סטייה משיעור ההיטל שנקבע – הורה השופט כבוב בהסכמת השופטת וילנר על דחיית העתירות. לעומתם סבר השופט עמית כי לשרים נתונה סמכות מקבילה להעניק פטור מהיטל השבחה מטעמי כדאיות כלכלית ולעמדתו מוצדק היה לחייב את המדינה להסביר מדוע לא יינתן הפטור המבוקש.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ העותרת בבג"ץ 5989/22: עו"ד עופר גראור ועו"ד דנה שהרבני-נחמן
• ב"כ העותרות בבג"ץ 7400/22: עו"ד גלית שיצר ועו"ד אילת חותה
• ב"כ עיריית בת-ים: עו"ד מיכל אגסי ועו"ד יעקב ברכה
• ב"כ השרים והרשות: עו"ד יצחק ברט ועו"ד אבי מיליקובסקי
• עו"ד גיא יקותיאל עוסק בהתחדשות עירונית, פינוי בינוי ותמ"א 38
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
