בית המשפט לתעבורה בבת ים ביטל לאחרונה כתב אישום נגד נהג שתועד במצלמת מהירות נוסע ב-131 קמ"ש בתוך תל אביב. השופטת צפורה משה קבעה שהעבירה התיישנה משום שהמשטרה לא הוכיחה ששלחה לנאשם דו"ח מפורט תוך ארבעה חודשים כפי שמחייב החוק.
הנהג צולם באפריל 2020 ואילו כתב האישום נגדו הוגש רק כשמונה חודשים לאחר מכן. בעקבות זאת הוא הגיש בקשה לביטול כתב האישום בטענת התיישנות, וציין שההזמנה לדין הגיעה אליו באיחור. הנהג התבסס על הוראה בחוק סדר הדין הפלילי שקובעת כי כתב אישום, דו"ח או הודעה על ביצוע עבירה שמתבססת על צילום רכב פרטי חייבת להישלח לנאשם עד ארבעה חודשים ממועד העבירה.
התביעה טענה בתגובה כי במערכת המשטרתית מופיעים כמה אישורי מסירה שמעידים כי נשלח לנאשם דואר רשום עוד לפני שחלפו ארבעה חודשים. היא הדגישה שהיא לא צריכה להוכיח שהנאשם קיבל את ההודעה בפועל, ודי בהוכחה שההודעה נשלחה.
אבל השופטת צפורה משה ציינה כי חלק מאישורי המסירה לא צורפו לתיק למרות הזדמנויות חוזרות שנתנה לתביעה, ואילו האישורים שכן הוגשו לא מפורטים ולא ברור מהם מה תוכן ההודעה שנשלחה לנאשם.
עו"ד שי טפיארובהחלטה נקבע כי התביעה צודקת בטענה שעומדת לה "חזקת המסירה" – כלומר, שדי בכך ששלחה הודעה בדואר רשום, והיא לא צריכה להוכיח שהנאשם חתם על קבלתו. עם זאת, כדי שהחזקה תתקיים עליה להוכיח בראיות מהו דבר הדואר שנשלח ומה הקשר בינו לבין העבירה שמיוחסת לנאשם בכתב האישום. בחובה הזו, נקבע, התביעה לא עמדה.
"מעיון באישורים המצויים בתיק המשפט עולה כי על פניו נשלח לנאשם דואר רשום במועדים הקבועים בחוק אך לא ברור מהו מהות אותו דבר דואר שנשלח, על אף שצויין מספר דו"ח הזהה למספר הדו"ח נשוא כתב האישום", נכתב.
מכאן, שהתביעה לא הוכיחה ששלחה לנאשם הודעה על ביצוע העבירה המסוימת שבה האשימה אותו, ולכן השופטת לא שוכנעה מעבר לכל ספק סביר שהדו"ח נשלח כדין.
היא הדגישה כי החובה להוכיח שנשלח לנאשם "דבר דואר מהותי הכולל פרטי העבירה ביתר פירוט" הוא חלק מעקרונות הצדק וההגינות שחלים על ההליך הפלילי, "ואין די באישור משלוח דואר רשום בעלמא". לפיכך, בקשת הנאשם התקבלה והשופטת ביטלה את כתב האישום.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד שי טפיארו עוסק בתעבורה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
