אוצר מהעבר: כך נקבע תקציב המדינה הראשון
(צילום: משה מזרחי)
"דבר ראשון, כדי שהמדינה תוכל להתקיים - צריך שיהיה לה תקציב. בלי כסף גם נשק לא יהיה לנו". את חשיבות תקציב המדינה הבין כבר בימיה הראשונים של מדינת ישראל הצעירה, דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון. ואכן, בתוך ימים החלו הדיונים במועצה הזמנית, וכבר אז המציאו את מה שמאמצים מדי פעם גם בשנים האחרונות - תקציב מדינה זמני, תקציב המשכי, תקציב לשלושה חודשים וכמובן גזירות על הציבור, בעיקר הטלת עוד ועוד מיסים. אחדים מהם, אגב, קיימים עד היום הזה.
תקציב המדינה המלא הראשון נכנס לתוקף, לאחר תקציבים זמניים, רק 10 חודשים וחצי לאחר הקמת המדינה, ב-1 באפריל 1949. במשך שנים החלה בישראל, ולא רק בה, שנת הכספים לא ב-1 בינואר, כי אם ב-1 באפריל. וכך היה התקציב הראשון בסכום של קרוב ל-40.2 מיליון לירות ארץ ישראליות, ששווים כיום לתקציב של 2 מיליארד שקל, שליש מסכום המענקים שפיזרה המדינה לכל עבר ב"מענק לכל אזרח" בקיץ שעבר. תקציב המדינה ההמשכי השנה עומד על 420 מיליארד שקל. הבדל "זעום". רק החזר החובות של המדינה גבוה פי 20 לערך מהתקציב הראשון.
ממחקר שפרסם לפני שמונה שנים שר האנרגיה לשעבר, יוסף פריצקי, עולה כי תקציב ההוצאות של המדינה עלה אז (2013) פי 300 לעומת התקציב הראשון, והאוכלוסייה גדלה מיום הקמת המדינה ועד לפני שמונה שנים "רק'" פי 16. כמו כן, המדינה הוציאה ב-1949 על כל תושב, בערכים של היום, 2,600 שקל, לעומת 50 אלף שקל לכל תושב לפני שמונה שנים, פי 20 משווי ההוצאה לתושב בראשית ימי המדינה.
פריצקי ציין כי הגידול העצום בהוצאות המדינה על אזרחיה נבע לא רק מעליית התוצר ורמת החיים, אלא גם מכך שבמשך השנים נדרשה מדינת ישראל למעורבות רבה יותר בחיי אזרחיה ותושביה ובאספקת שירותים ומוצרים בהיקפים ששיעורם וכמותם כלל לא נודעו עם הקמתה.
נכון, היו אז בישראל רק פחות ממיליון תושבים, אולם בזבוז כספי מדינה על הוצאות בלתי דרושות לחלוטין - דבר כזה לא הכירו אז. לא הוקמו משרד לחיזוק קהילתי וגם לא משרד המים - משרדים שאולי היו דרושים דווקא בימים ההם, של קיבוץ גלויות וחוסר עצום במים מתוקים במדינה החדשה.
14 צפייה בגלריה
אוקטובר 1952. דוד בן גוריון וחברי הממשלה בטקס השבעת הממשלה הרביעית
(צילום: דוד רובינגר)
גם כספים קואליציוניים לא היו. ובניגוד לימינו אלה - כל הוצאה ממשלתית דרשה את אישור ועדת הכספים של הכנסת. אפילו הוצאה על בלוקי קרח בקיץ וקניית נפט לחימום בחורף עבור משרד ראש הממשלה, נרשמו בקפדנות בספרים. גם הוצאה של 4.70 לירות על "כיבוד עבור אורח" אושרה בהצבעה בכנסת, ונמצאו אפילו מתנגדים.
"משיחין הרבה בדברי טעם מעטים"
אולם, כבר בימי המדינה הראשונים עשו חברי הכנסת שימוש בכמה אמצעים, אשר בשכמותם הם נקטו ממש בשבוע הזה. ויכוח גדול היה סביב משך זמן דיוני התקציב, כדי למנוע פיליבסטר, אולם בלחץ האופוזיציה הוגדל משך זמן כל דיוני אישור התקציב בכנסת מ-22 ל-30 שעות ואחד מחברי הכנסת העז לנאום 42 דקות. גם הסתייגויות לסעיפי התקציב נרשמו כבר אז. בקואליציה זעמו על "ההסתייגויות הרבות, 25 במספר".
14 צפייה בגלריה
דצמבר 1959. ראש הממשלה, דוד בן גוריון, נואם בבית פרומין, משכן הכנסת הזמני
(צילום: דוד רובינגר)
רק השבוע נמשך פיליבסטר בכנסת כל הלילה. דיברו בו גם על אלופת בתי הכנסת בכדורסל. ולוועדת הכספים הוגשו יותר מ-6,000 הסתייגויות לחוק דמי האבטלה בגמר החל"ת, בהן הסתייגות שפסיק נמצא במקום הלא נכון באחד מסעיפי החוק. בכנסת ההיא, ב-1948, זעם שר האוצר אליעזר קפלן, שהיה במקביל בשנים 1949-1950 גם שר התעשייה והמסחר, על הזמן הממושך של דיוני התקציב שלוו בפיליבסטר, ואמר בכעס: "מדוע משיחין כאן כל כך הרבה, בדברי טעם כל כך מעטים, במקום לאשר תכף ומיד תקציב נאה למדינתנו".
בימים אלה מגבשים לראשונה מזה שלוש שנים וארבעה חודשים תקציב מדינה וחוק הסדרים חדשים. כיום אין למדינה תקציב מאושר אך ורק בשל אי רצונו של ראש הממשלה לשעבר, וכיום יו"ר האופוזיציה, ח"כ בנימין נתניהו, להעביר את התקציב בקיץ שעבר. אז נקבעו המועדים להעברת התקציב עד ה-28 באוגוסט, ובמועד ב' עד ה-23 בדצמבר 2020, אולם הפרת ההסכם עם ראש הממשלה החליפי, השר בני גנץ, הותירו את מדינת ישראל ללא תקציב מאושר כבר 18 חודשים ו-10 ימים.
כעת המועד האחרון להגשת התקציב של ממשלת בנט-לפיד נקבע ל-4 בנובמבר 2021 ועדיין לא בטוח כלל, בהסתמך על המתרחש בכנסת ישראל בימים אלה, שיימצא לו רוב במועד שנקבע. אי אישורו יוביל שוב, כמה לא מפתיע, לבחירות חמישיות תוך שלוש שנים וללא תקציב מאושר.
14 צפייה בגלריה
האחד העביר תקציב, השני לא העביר, השלישי יעביר?
(צילום: דוד רובינגר, הדר יואביאן, קובי קואנקס)
אז מהו בעצם תקציב המדינה?
תקציב מדינה קובע את הסכומים שיוקצבו לכל משרדי הממשלה לשנת פעילות, או לשנתיים, בכל אחד מסעיפי ההוצאה של כל משרד. התקציב מבטא את מדיניות הממשלה, שכן הוא קובע את הסכומים שיוקצבו לכל אחת ממטרותיה של הממשלה.
ומהו המקור העיקרי לתקציב? עוד מהשנים שלפני הספירה גבו מלכים וקיסרים מיסים רבים מהעם כדי לממן את פעולותיהם - החל מבניית הצבא ומתן סיוע לחלשים בחברה, ועד למימון חיי המותרות שמהם נהנו רובם, מארמון מפואר ועד העסקת מאות ואלפי משרתים, שפחות ועוזרים למיניהם.
גם בימינו, בכל מדינות העולם, עיקר המימון של תקציב המדינה מגיע מגביית מיסים מהתושבים, וכנהוג במחוזותינו במשך שנות המדינה גם מהטלת מלוות חובה ומרצון למימון הוצאות חריגות וכמובן, איך לא, ממענקים וערבויות להלוואות של מדינות ידידות ובראשן ארה"ב.
תקציב מדינה ממוצע בעולם מהווה במדינות העולם השלישי בין 10% ל-20% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), במדינות קפיטליסטיות כמו ארה"ב בין 25% ל-35% מהתמ"ג, ובמדינות סוציאליסטיות, קומוניסטיות ובדיקטטורות, דוגמת צפון קוריאה, בין 40% ל-55% מהתמ"ג. בישראל נקבע תקציב המדינה על ידי הממשלה, בהתאם לחוק יסוד: משק המדינה, וזקוק לאישור מליאת הכנסת בשלוש קריאות. אם חוק התקציב לא מאושר - הממשלה נופלת.
ב-30 בספטמבר 1948 מדווח על היקף התקציב הראשון של ישראל, לחודשים שבהם היתה קיימת המדינה החדשה בשנת 1948: "6 מיליון לירות - תקציב המדינה לחצי שנה". מי שהביא את הצעת התקציב הראשונה בפני ישיבת מועצת המדינה הוא שר האוצר הראשון, אליעזר קפלן. מי שעוד מוזכר בידיעה הוא דוד רמז, שבסמכות יו"ר ועדת השרים לענייני חינוך, הסביר כי התשלום למורים "יבוצע על ידי העיריות והמועצות המקומיות".
התלות במס הכנסה
כבר ב-7 בספטמבר מספרת ידיעה כי הוויכוח סביב התקציב יתמקד במקורות של הכספים וכמו היום גם אז הכל סמכו על מס הכנסה, שיעשיר בכספים את קופת המדינה. הכותרת בעיתון היא: "הוויכוח על מס ההכנסה - איזה שינויים יחולו בהצעת החוק? הישוחררו הקואופרטיבים ממס ההכנסה? מה טוענים בעלי ההכנסות הגדולות?".
ההצעה הייתה להיצמד בשלב הזה לממשלת המנדט, שחוקקה את חוקת מס ההכנסה, וקבעה את מכסות המס. אבל, כלשון הידיעה, "הקיצוניים ביותר תובעים את העלאת ההכנסה המינימלית החופשית ממס הכנסה, בהסבירם כי אין להפחית מס מסך של 400 לירות ארץ ישראליות".
אולם לפי חלק מהמתדיינים, מספרת הידיעה, "יש המקווים כי מועצת המדינה תגדיל את הסכום הפטור ממס ההכנסה ותעמידו לפחות על 600 ל"י, שכן זהו הסכום המינימלי שמשתכר יכול להתקיים בו בארצנו המתקדמת והתרבותית, המחייבת את תושביה בהוצאות מחייה וקיום שממשלת המנדט לא הייתה מוכנה להכיר בהן".
פחות משלושה חודשים לאחר מכן כבר מדווחת ידיעה בעיתון, כי יש "2 מיליון ל"י פיקדונות הממשלה - הולך וגדל מספר משלמי מס הכנסה". אגב, בתקציב ההכנסות של הממשלה, נאמר בידיעה כי בפיקדונות רוב הסכום מגיע מתוך "הרכוש הנטוש הנרשם כפיקדונות, שכן גורל החשבונות הללו טרם ידוע". מדובר ברכוש הרב שהותירו אחריהם ערבים, שנמלטו מהמדינה בעת הקרבות, והפכו אחר כך לפליטים. הידיעה מדווחת על הישג נאה למס ההכנסה: "ההכנסות תהיינה גדולות יותר משסברו, שכן מספר משלמי מס ההכנסה עלה כבר ב-20 אחוז. אף כי רמת הרווחים בכללם תקטן, הרי מספר המשלמים יגדל וההכנסות תרבינה".
תוכניות החומש של ישראל
ב-26 בספטמבר 1948 הכותרת היא אקטואלית גם לשנות המאה ה-21: "שר האוצר 'חותך' - והשרים 'נכנעים'. מכינים את תוכניות החומש של ישראל".
הכתב, החותם תחת השם ר. גד (מנהג השם שאינו מלא היה די ידוע בשנותיה הראשונות של המדינה), פותח את דיווחו בתיאור סוריאליסטי: "הבא היום לקריה טובע עד לקרסוליו בחולות ובאדמה תחוחה, שטרקטורים מפלחים אותה בתור הכנה לקראת סלילת כבישי אספלט במקום מושבה של הממשלה. שקיעה זו בחולות היא מעין סמל. המדינה קמה מתוך התוהו ובוהו הבריטי ודרושים מאמצים רבים כדי לעלות על דרך המלך הכבושה והישרה. אולם, בלי טרקטורים אין לבצע משימה קשה זו..."
והכתב מסביר: "תוכניות ושאיפות נועזות לפיתוח יש ב"ה בשפע. כמעט כל משרד יש לו מחלקה לתכנון העוסקת בהילכתא דמשיחא, כי לפי שעה הרי עדיין נמשכת המלחמה וטרם הגיע הזמן לתוכניות החומש שלנו. שר האוצר הוא ריאליסטן קר ויודע חשבון. הוא חותך מתקציבי המשרדים גזרים גזרים, כפי שעושה זאת הטרקטור ברחובות הקריה. יש אומרים שהוריד מהם שליש ואחרים סבורים שלא הסתפק בכך אלא הפחיתם אפילו ב-40 אחוז. שר האוצר מצא לכן עצה כיצד להעלות את מרכבת הממשלה על כביש אספלט חלק ובקרוב יגיש למועצת המדינה תקציב שנתי מדויק ומעובד בכל סעיפיו לפרטי פרטים. אכן, בקריה פועל הטרקטור ומתוך החולות והריסות התוהו ובוהו נסללת דרך המלך של מדינת ישראל". כתיבה של פעם.
הוויכוח על התקציב
ב-6 באוקטובר 1948 מבשר העיתון: "מחר מתחיל הוויכוח על התקציב". כן, כן. כבר אז, ארבעה חודשים וחצי לאחר הקמת המדינה, כבר היה ברור שגם על תקציב המדינה הראשון של מדינת ישראל העצמאית יהיו ויכוחים. מה יהיה סדר העדיפויות כעת? קליטת מאות אלפי עולים? הגנת המדינה ממדינות ערב המאיימות לפלוש לתוכה? ייסוד מערכות חינוך ובריאות חדשות למדינה הצעירה? הקצבות ראשונות לתחום הרווחה, כאשר ישראלים כה רבים נחשבים כמצויים מתחת לקו העוני? או אולי דווקא הקצבות גדולות להקמת המעברות למגיעים ארצה?
בכל מקרה, התקציב הראשוני החלקי - שאינו נחשב לכן לתקציב הראשון המלא של המדינה - שיידון במועצת המדינה, על פי הידיעה, היה אמור לכלול רק את החודשים יולי עד דצמבר 1948, ומזכיר מעט את תקציבי המדינה האחרונים, שבשל חילופי ממשלות, חלקם היו רק לחודשים ספורים פלוס השנה הבאה. כך גם המצב שצפוי השנה, כאשר התקציב אמור להיות מאושר רק ב-4 בנובמבר, שבעה שבועות לפני סוף שנת 2021, ולכלול לכן רק שנה שלמה אחת, 2022, בתקציב הדו-שנתי שאותו מגבשים כעת במשרד האוצר.
הידיעה מספרת: "במסגרת הוויכוח על התקציב מצפים לביקורת מצד חלק מבין חברי המועצה על המנגנון הממשלתי הנראה בעיניהם מנופח והחזקתו עולה בחלק ניכר מהתקציב כולו". הנה כבר אז, תוך חודשים ספורים, נטען כי המגזר הציבורי גדל מעבר לנדרש. עוד מספרת הידיעה כי "ועדת הכספים של מועצת המדינה התכנסה היום, קרוב לעת הצהריים, ודנה בהצעות תיקונים בתקציב, שהוכנסו לוועדה על ידי כמה מחברי המועצה". המילים "משרד האוצר" לא מוזכרות בידיעה, אולם ב-14 באוקטובר כבר מציינת ידיעה כי "לאחר סיום הוויכוח ישיב שר האוצר למתווכחים".
ב-11 בינואר 1949 מדווחת ידיעה על "הקרב האחרון על תקציב הבחירות. 120,000 ל"י הוא הסכום שאושר עד כה על ידי ועדת הכספים של מועצת המדינה להוצאות הבחירות. יש דרישות להגדלת הסכום. יש אומרים ששר האוצר טרם קיבל את הדעה הזו". ממש כמו בימים האלה, כבר אז ביקשו המפלגות שתקציב הבחירות שלהן יהיה גדול מזה המוצע.
ב-5 באפריל 1949 מדווח העיתון כי שבע ועדות בכנסת מכינות שפע של חוקים ובהם ועדת חוק ומשפט תכריע בוויכוח, כך בכותרת, "אם לבחור מבקר מדינה יחיד או קולגיום". בסופו של דבר הוחלט על מבקר יחיד. ועדת הכנסת, מדווחת הידיעה, תדון במשכורות הצירים (חברי הכנסת) וועדת הכספים תדון בהארכת תוקף תקנות שעת חירום בענייני נכסי נפקדים, מס בלו על כוהל מפוגל, על תקציב מדינה לשלושה חודשים ועל חוק אשראי אמריקני".
הסתייגויות ומיסים חדשים
עוד ידיעה מעניינת מספרת ב-16 במאי 1949 כי כבר אז הוגשו הסתייגויות בכנסת בעת הדיונים על מה שהוגדר בידיעה כ"סערת התקציב". רק שהידיעה אז דיווחה על 25 הסתייגויות. תזכורת: רק השבוע הוגשו בכנסת על ידי האופוזיציה יותר מ-6,000 הסתייגויות לדיונים בנושאי דמי האבטלה ומועדי התקציב. יחי ההבדל הקטן. ההסתייגויות התייחסו גם לחלוקת מצרכי הצנע בסך 6 ל"י לחודש למשפחה. כמו כן, מדווחת הידיעה כי הוחלט לדון בהטלת מיסים חדשים, כגון מס קליטה וחיסכון חובה. "כל החוקים האלה ישתקפו כבר בתקציב החדש, שיוגש לכנסת בקרוב ל-9 החודשים הבאים ואז תתחיל העבודה הגדולה ביותר של הכנסת: הוויכוח הכללי על התקציב. יהיה זה וויכוח גדול ובהמשכים, כבכל הפרלמנטים של הגויים בעולם".
כן, הגאווה הייתה כבר אז, שגם בישראל - כמו בכל פרלמנט המכבד את עצמו ברחבי תבל - יהיו "ויכוחים גדולים וממושכים" סביב אישור תקציב המדינה הראשון.
ב-13 במאי מבקשת הממשלה "רחמים" מ...התקשורת: "ד"ר דב יוסף (שנודע בכינויו "שר הצנע") נפגש אתמול בפעם הראשונה עם נציגי העיתונות העברית בתור שר האספקה והקיצוב. הוא ביקש מאת באי-כוח המעצמה השמינית יחס הוגן ואוהד לתוכנית הצנע של הממשלה. "אמנם מותר לבקר", אמר דב יוסף, "הביקורת היא זכות אלמנטרית בכל משטר דמוקרטי, אך אסור לעשות זאת תוך פניות גלויות ונסתרות להכשיל את מלחמת הממשלה ביוקר החיים".
הכותב, א. נהור, מדווח: "נציגי העיתונות ישבו והקשיבו לדברי שר האספקה ואמרו בנפשם, שאם רק בעזרתם הם תלויה הצלחתה של תוכנית הצנע, ודאי שלא ימנעו אותה מאת הממשלה". שר האוצר הנוכחי, אביגדור ליברמן, היה ודאי שמח לזכות בתשובה כזאת מנציגי התקשורת לקראת הכנת התקציב הראשון שלו. אגב, הידיעה מה-13 במאי 1949 דווקא הביעה בכותרתה את דעת התקשורת בעת ההיא: "תוכרז מיד (כך במקור) על הורדת מחירים ב-10%".
ב-26 באוגוסט 1949 מפרסם העיתון את ההצעה להעניק משכורת ראשונה לנשיא מדינת ישראל, הפרופסור חיים וייצמן, 400 לירות בחודש. וכך נאמר בידיעה: "בשעת הדיון על תקציב ההוצאות בוועדת הכספים נתברר לחברי הכנסת, כי נשיא המדינה, הפרופ' וייצמן, אינו מקבל כל משכורת. ההוצאה בסך 36 אלף ל"י לשנה היא להחזקת המשרד של נשיא המדינה. חברי הכנסת חיוו את דעתם כי יש לקבוע את משכורתו של נשיא המדינה ויש להציע לו 400 ל"י למשכורת חודשית". ראוי לציין כי משכורת זו הייתה נמוכה ובדיון בוועדה צוין שנה קודם לכן כי 400 ל"י אינם מספיקים לכלכל משפחה במדינת ישראל החדשה.
התקציב הרשמי הראשון
ב-31 באוגוסט 1949 מדווח העיתון על דיוני והחלטת ועדת הכספים של הכנסת בדבר תקציב המדינה הרשמי הראשון של מדינת ישראל החדשה - 40.1 מיליון ל"י. והחלוקה היא: 34.4 מיליון ל"י בסעיפי ההוצאה וההכנסה הרגילה ועוד 5.7 מיליון ל"י למפעלי תחבורה ושירותים, בתקציב מיוחד (משהו בנוסח "קופסאות הקורונה" של ימינו אלה).
יצוין שבימים ההם תקציב ההכנסות וההוצאות היה זהה, ללא גירעון. 40 מיליון ל"י ועוד 178 אלף ל"י. ההכנסות הורכבו מ-8.6 מיליון - מס הכנסה, 8 מיליון - מכס, 3 מיליון - דלק, 5 מיליון - בלו טבק, 1.475 מיליון - משקאות, 25 אלף - גפרורים, מיליון לירות - ממס מותרות (כן, כבר אז היה מס כזה), ועוד מיליונים ממס רכוש עירוני (משהו כמו ארנונה), מס רכוש חקלאי, בולי הכנסה, דמי רישיונות וגם מיסים שלא נהוגים היום כמו "ספרי אחוזה" - 900 אלף ל"י, וגם מס עזבון (שמציעים שוב לחדש לנו בקרוב) - 500 אלף ל"י. להכנסות המדינה צורפו גם מיליון ל"י מסעיף "הכנסות של אגף המזון של משרד האספקה והקיצוב". הכנסות הגיעו גם מנמל חיפה - 1.9 מיליון ל"י ומהרכבת - 468 אלף לירות.
ב-21 במרץ 1950 מדווח כי "היום מתחיל בכנסת הוויכוח על התקציב". סופרו הפרלמנטרי של העיתון מספר כי שלוש הצעות יביא שר האוצר בפני הכנסת, "עם התחלת הוויכוח בן חמש השעות על תקציב המדינה לשנת הכספים 1950/51". הוא יבקש להגדיל את תקציב השנה החולפת ב-2.227 מיליון לירות (סכום שיקפוץ בקרוב). השר יבקש לאשר תקציב זמני לחודשי אפריל-יוני בסך 14,807,250 ל"י. ועוד הצעה: לאשר תקציב פיתוח זמני לאותם חודשים בסך 20 מיליון ל"י. התקציב המיוחד כלל סכום מעניין של 400 אלף ל"י - להוצאות העברת הממשלה מתל אביב לירושלים. מי יודע כמה זה היה עולה היום.
ואם מישהו סבור שבשנותיה הראשונות ממש של מדינת ישראל לא הוגדל תקציב המדינה מדי שנה בשיעור נכבד, הנה באה הידיעה ב-12 באפריל 1950 ומדווחת כי תקציב ה-40 מיליון הראשון יגדל ל-50 מיליון - ב-20% תוך שנה! - כבר בשנת הכספים 1950/51. כאן יוזכר שוב ששנת הכספים בישראל החלה אז מדי כל שנה בחודש אפריל והסתיימה במרץ בשנה הבאה. אבל זה לא סוף פסוק. ב-22 בנובמבר מדווח כבר הכתב הכלכלי של העיתון כי תקציב המדינה החדש יסתכם ב-75 מיליון ל"י - גידול של 50% נוספים.
אם חווינו רק השבוע פיליבסטר ארוך ומייגע על פני כל הלילה, הרי שכבר ב-25 במאי 1950, מדווחת ידיעה בעיתון תחת הכותרת "שערורייה!!!", כי "מה שהיה אמש בכנסת בשעת הוויכוח הכללי על התקציב גובל עם שערורייה. לפני שבוע, ערב פתיחת הוויכוח הכללי, השמיעו דוברי האופוזיציה מחאות נמרצות נגד הגבלת זמן הוויכוח ל-22 שעות, אך אמש לאחר שנודע כי הזמן הוגדל כדי 30 שעות - היה אולם הכנסת ריק כמעט. רוב הצירים ערק, אפילו לא אל המזנון, אלא ישר לתל אביב. כך עשו את כל התביעות להארכת מכסת הזמן של הוויכוח ללעג ולקלס".
ש. סביסליצקי, הפובליציסט המדווח מהכנסת בירושלים, כתב ב-13 בינואר 1950, מאמר בסגנונו המיוחד, שנכון כל כך דווקא לימים אלה. כותרתו: AGAINST.
"מעשה שאירע ליהודי מברוקלין. לכשחזר בשבת מבית הכנסת לארוחת צהריים, שאלה אותו אישתו: 'מה דרש היום הרביי?' הסמיק הבעל ואמר מה שאמר בכדי להתחמק ממתן תשובה ברורה. אבל האשת איש הריחה כי הבעל מסתיר 'משהו' מפניה, והיא חזרה על שאלתה עד שבעלה אמר: 'הרביי דרש היום על היחסים שבינו ובינה'. התלהבה האישה ושאלה: 'נו, נו? מה אמר הרביי?', הרהר הבעל רגע ואמר: הרביי דיבר, כרגיל, אגיינסט, כלומר: נגד".
ומבהיר ש. סביסליצקי במאמרו השבועי: "כלפי מה אנו אומרים זאת? כלפי האופוזיציה שלנו שתחייה. מה שלא תגיד הממשלה, היא, האופוזציה, בשלה, וטוענת אגיינסט. המדינה זקוקה להון? אומרת האופוזיציה: אגיינסט... המדינה צריכה תקציב? משיבה האופוזיציה: אגיינסט... מיסים? אגיינסט, קרן פיקדון או קרן הוזלה? אגיינסט... מלווה אמריקני? אגיינסט. והאופוזיציה הייתה רוצה בוודאי שיהיה ההיפך. כלומר, שהיא תשלוט - והקואליציה תדבר אגיינסט. והאופוזיציה הזאת עוד מאמינה כי בעזרת השיר "אגיינסט" היא תגיע במהרה ובימינו לשלטון. ומסיים כותב המאמר: שאלו פעם זקן בן 90 איך הוא הגיע לגיל כה מופלג. והוא השיב: סבלנות, צריך סבלנות.
אתם שם, בכנסת שמתכנסת לאחרונה בכל הלילות עד שעות הבוקר, כאשר כמחציתכם מצביעים "אגיינסט", שמעתם על זה כנראה. הנוהג לא השתנה - רק שמות חברי הכנסת, אחרי יותר מ-70 שנה.
