בשעה שהמלחמה עודנה בעיצומה ושעובדי המועצות והעיריות שממוקמות בעוטף עזה עובדים מסביב לשעון, לפעמים תוך סיכון חייהם, כדי לתת מענה לתושבים שמציאות חייהם השתנתה ללא היכר - הממשלה הודיעה שתיתן מענקים של אלפי שקלים לאותם עובדים, אבל לא לאלה שגרים מחוץ ל"חבל התקומה".
במכתב שנשלח לראשי המועצות ועיריית שדרות מאגף הממונה על התקציבים באוצר הוצע תגמול מיוחד לעובדי אותן רשויות, אך רק לאלו המתגוררים באזור שמכונה "חבל התקומה", ולא ביישובים סמוכים.
בתגובה, מנכ"ל המועצה האזורית שער הנגב, ליאור ניסקי, שיגר הבוקר מכתב לרה"מ בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' וכן לבכירים במשרד האוצר, שהגיע לידי ynet.
ניסקי כותב: "למעלה מחודש חלף מאז הטבח הנורא באזור עוטף עזה,באותה שבת שחורה וארורה בה נותרנו תושבי יישובי העוטף לבדנו מופקרים אל מול האויב. החל מיום שבת 7.10 בשעה 6:30 אנו עובדי המועצה, עובדים במתכונת חירום של 24/7, ונדרשים התמודדויות קשות ומורכבות שאיני מאחל אותן לאיש מעובדי משרד האוצר ובכלל.
"לצד עבודת הקודש שעובדי המועצה עושים, אנו, הנהלת הרשות, נדרשים כל העת להשקיע זמן רב מדי במאבקים עם ממשלת ישראל, לקבלת מענה לדרישות בסיסיות שאמורות להיות מובנות מאליהן - אם לא לפני 7.10, בוודאי לאחריו. אנו נתקלים באטימות וניתוק, שייתכן והיו נעלמים אם הייתם משתתפים ולו באחת מעשרות הלוויות בחודש האחרון, נדרשים להשתתף במסירת הבשורה המרה להורים או ליתומים, או מקבלים את ההודעות והשיחות באותה השבת, מאת עשרות אנשים שהתחננו לסיוע צבאי, חילוץ והצלה -אנשים שלצערי ההודעות ששלחו עדיין עימי, אך הם כבר אינם בחיים.
"על רקע הדברים הקשים שכתבתי, קיבלתי באכזבה וכעס גדול, אך לא בהפתעה, את מכתבך שבנדון, בנושא תגמול מיוחד לעובדי רשויות חבל תקומה, שהמתווה המוצג בו הינו מנותק, אטום, מקומם, לא הגון ולא ראוי. כך למשל, הדעת אינה סובלת שמתווה התגמול יחול רק על עובדים המתגוררים ביישובי העוטף, בעוד עמיתיהם, שרובם מתגוררים ביישובים סמוכים, ואשר עובדים באותה מתכונת חירום, מתמודדים עם אותם קשיים וסיכונים ונשחקים באותה מידה, לא יקבלו תגמול כלשהו. מדוע שיסכימו להמשיך לעבוד במצב זה? ומדוע שאנו, כהנהלת הרשות, נסכים לפגיעה כה קשה בהם כפרטים, ובתחושת הלכידות של כלל העובדים, החיונית להמשך תפקודה של הרשות? אין בפי תשובות לכך, לא אוכל להישיר אליהם מבט ואיני מוכן לקבל זאת".
ניקרי הוסיף: "לא ניתן לשנות את השם במכתבים ל'חבל תקומה', ולהניח שמשם תבוא התקומה והישועה. מי שיביא את התקומה אלו אותם עובדים שנמצאים פה בשטח תחת אש בשעות לא שעות - וחבריהם שמסתובבים ב-20 נקודות הפינוי, מטבריה ועד אילת, לספק תמיכה ומענים רגשיים, חינוכיים ופיזיים לאלפי התושבים הניצולים שלנו.
"ככל שלא אקבל כלים ראויים, הגונים ושוויוניים לתגמל את עובדי המועצה, שעושים עבודת קודש - אין לי ברירה אלא לומר להם שאגלה הבנה לכל אחד מהם שיבקש לשמור על בריאותו הנפשית ולהיות עם משפחתו בימים קשים אלו, להמשיך לקבל שכר מבלי לעבוד או לסיים את עבודתו במועצה.
"אם מדינת ישראל לא רואה לנכון להצדיע לעובדים הגיבורים של הרשות - אין לי איך לשמר עובד שכבר חודש ימים לא ראה את משפחתו, נחשף למראות זוועה ומורכבויות שהדעת אינה תופסת, נענה לכל דרישה או בקשה גם אם אינה בתחום תפקידו, ובסופו של דבר מקבל תלוש מעליב שאין בינו לבין תגמול דבר. עייפתי ממלחמות עם ממשלת ישראל. תרצו - תתקנו את המתווה, לא תרצו - אנו נסיק את המסקנות שלנו".
