בשביל הרבה ישראלים המילה סטארט־אפ היא שם נרדף למילה סולוטו. בראשית העשור הקודם, מייסדי חברת סולוטו, תומר דביר וישי גרין, היו סלבריטאים. מי שלא שמע אז על החברה נחת כנראה מכוכב אחר, או לא צפה בתוכניות ריאליטי. היא הייתה חברת הסטארט־אפ הישראלית הנפוצה ברשת. אפילו ב"ניו־יורק טיימס" הרעיפו עליה שבחים. סולוטו הייתה ה"הייטקס" הקלאסי. בפוסט שהעלה השבוע העובד לשעבר איליי קוגן, הוא מספר על האווירה בשנים ההן: "סולוטו הייתה ההיפך הגמור מכל מה שהכרתי עד אז. חופש, שדרות רוטשילד, חזון, פינוקים, גאוות יחידה אמיתית".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
סולוטו, שהוקמה ב־2008, פיתחה במקור תוכנה לכל אחד, שמסוגלת לאתר ולתקן בעצמה תקלות במחשב האישי, לתקן תקלות אוטומטית ולחסוך טכנאי מחשבים. התוכנה שלה ידעה גם לסרוק את פעילות התוכנות ואת מהלכי המשתמשים, ולהציע פעולות לשיפור ביצועי המחשב. החברה דישדשה עם הקמתה, וכתגבור גייסו אליה המייסדים את נפתלי בנט, יוצא חברה אחרת, סאיוטה, לתפקיד המנכ"ל; בנט עשה בה כשלושה חודשים בלבד ונהנה מהחזקות. שנים אחר כך, כבר בהיותו שר, גרף סכום נאה עם מכירתה. הזינוק של סולוטו החל זמן קצר לאחר פרישתו, לאחר שזכתה במפתיע בתחרות Distrupt של בלוג הטכנולוגיה "טק־קראנץ'". החשיפה הגדולה היתה מהפך: ההתנפלות על אתר החברה בעקבותיה הביאה להשבתתו. במקביל, אחד משני המייסדים, ישי גרין, שנטל חלק בסדרת הריאליטי "מחוברים", תיעד בה את חיי היומיום האינטנסיביים של הסטארט־אפ הקטן מרחוב רוטשילד בתל־אביב.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בראיון ל"כלכליסט" ב־2018 הודה תומר דביר בדיעבד: "הזכייה בתחרות של טק־קראנץ' עזרה לנו — וגם הרסה. זה הרס את המנגנון שבודק עד כמה אתה עושה עבודה טובה. היה הרבה 'רעש' חיובי והיינו צריכים להתמודד עם המון משתמשים חדשים, כשהמוצר עדיין דרש הרבה עבודה". סולוטו אכן התבגרה, ובשנים הבאות התמקדה בפיתוח אפליקציית אבחון ותיקון לסמארטפונים, ובמתן אפשרות לטכנאים לספק תמיכה מרחוק למחשבים אישיים.
4 צפייה בגלריה
המייסדים של סולוטו, תומר דביר וישי גרין, עם הסמנכ"ל לשעבר רועי אדלר
(צילום: לואיז גרין)
ב־2013 נמכרה סולוטו תמורת כ־130 מיליון דולר, סכום מגוחך במושגי ימינו, לתאגיד האמריקאי הענק אשוריון (Asurion), והפכה למעשה לאחד ממרכזי הפיתוח שלו. השבוע, פחות מעשר שנים אחר כך, בעיתוי סמלי במיוחד — כשתעשיית ההייטק כולה חרדה מהשלכות המשבר הגלובלי — התנפץ החלום. היא זכתה בן־לילה למעמד חדש, עגום למדיי: מרכז הפיתוח הרב־לאומי הראשון שנסגר בישראל השנה. אשוריון החליטה לחסל כליל — לא לצמצם, לא להקטין — את הפעילות כאן, כחלק ממהלך קיצוצים שלה בעולם. כל 120 העובדים בארץ יפוטרו. ההסבר מנוסח בלשון מכובסת, כמקובל: "הליכים פנימיים של ארגון מחדש, הכוללים צמצומים בכוח האדם הגלובלי, ושינויים במיקוד העסקי וביעדי הצמיחה של החברה".
דביר: "זה תפקיד כבד ומאתגר, כבר היו לנו תקופות קשות, וגם לי היו רשימות אקסל מוכנות של מה לעשות אם אצטרך פתאום לצמצם 25%, או 50%, או 70% מהחברה. כל מנכ"ל אחראי חי עם זה ברקע"
בגלל מעמדה המיוחד של סולוטו במיתולוגיה המקומית — המהלך היכה בהלם לא רק את המפוטרים. הוא מצטרף לדאגה ההולכת וגוברת מיכולת העמידה של מה שמכונה "הקטר של המשק הישראלי", ההייטק, בטלטלה העוברת על הענף בעולם. יותר ויותר ידיעות מגיעות על פיטורים ועל "הקפאת גיוסים" במרכזי פיתוח. הגל הזה כבר מגיע גם לחופי ישראל. מקור לדאגה? בכירים בענף שעימם שוחחנו השבוע ביקשו דווקא להרגיע. סולוטו אמנם הפכה לסמל, וסיפורה תרם לתדמית הססגונית של הסטארטאפים הישראליים, אבל עדיין, פיטוריהם של 120 איש (שצפויים למצוא עבודה בקלות), רחוקים מלבשר על חורבן.
תומר דביר, 42, חובב ספורט אתגרי, הוא האיש המזוהה ביותר עם סולוטו גם לאחר הטמעתה באשוריון, ומכהן בימים אלה כסמנכ"ל (בחופשה) בחברה הבינלאומית. דביר, המשייט בימים אלה עם משפחתו בחופי פלורידה על ספינת קטמרן, נפצע קשה בתאונת קייטסרפינג (גלישת מצנח) לפני כשנה וחצי, עבר מאז ארבעה ניתוחים מורכבים, ובינתיים נמצא בחופשה ללא תשלום מהחברה. הוא לא היה שותף בהחלטה לוותר על סולוטו. עד פציעתו עמדו תחת אחריותו, בין השאר, שני מרכזי פיתוח שלה – סולוטו בתל־אביב, שהתמקד בפיתוח מוצרים מבוססי בינה מלאכותית וניהול בענן, ועוד אחד במטה החברה בנאשוויל, טנסי. למרות חופשתו, אולי כמחווה — הוא צוטט בהרחבה בהודעה הרשמית של החברה. "עבורי באופן אישי", כתב, "מדובר ברגע קשה במיוחד".
הודית לאלוהים שלא נדרשת לקחת חלק בהחלטה הזו.
דביר (בטי־שירט עם הלוגו של סולוטו): "בוא נגיד שהיה קל יותר להיות רחוק משם כמה קילומטרים. אבל מצד שני, כואב לי שלא יכולתי להשתתף יותר במעמסה, ולעזור למירב (מירב אורן, 36, שמונתה לתפקיד המנכ"לית בישראל רק באפריל אשתקד – י.ו.) ולמנהלים בת"א לטפל בעניין. הם עשו את זה בצורה מעולה".
שתף אותנו בתחושות שלך.
"זה נורא עצוב. ואם זה היה עצוב בשבועיים שקדמו להודעה הרשמית — ככל שהימים עוברים זה נהיה עצוב עוד יותר, בגלל התגובות המרגשות שאנחנו מקבלים: מהעובדים הראשונים, מאנשים שהיו בסביבה, מאלה שהעניקו שירותים. זה מעבר למה שדמיינתי. להגיד לך שזו הבשורה שהערכתי שאקבל? לא ממש. ברגע שהבנתי שזה הכיוון, זה בעיקר הציף אותי. לקח זמן לעכל, אבל מיד הפניתי את המיקוד לתמיכה בצוות. 120 אנשים שביום אחד הקרקע נשמטת מתחת לרגליהם. ברור שזה אחד הרגעים הקשים בקריירה של מנהל".
האם חששת שזה עומד לבוא?
"כל עולם ההייטק כיום מגיב עכשיו להתפתחויות, מתכווץ ומצטמצם. ברגע שאתה מקים חברה ומוביל אותה, אתה גוזר על עצמך בדידות, ואחד הדברים שמתבקשים ממך הוא לקחת בחשבון שאולי מחר תידרש לסגור. אני חי עם זה משנת 2008. זה תפקיד כבד ומאתגר, שלא תמיד מאפשר לך לחלוק תחושות עם אחרים. כבר היו לנו תקופות קשות, וגם לי היו רשימות אקסל מוכנות של מה לעשות אם אצטרך פתאום לצמצם 25%, או 50%, או 70% מהחברה. כל מנכ"ל אחראי חי עם זה ברקע".
אשוריון מספקת בעיקר ביטוח ושירות לסמארטפונים, טאבלטים, מכשירי בית חכם, משדרים לווייניים ועוד. היא מציעה שירות לקוחות טלפוני ושירות החלפה או תיקון של מכשירים פגומים. החברה משרתת מעל 300 מיליון משתמשים, מתוכם 150 מיליון בארה"ב והשאר בעוד 17 המדינות. מועסקים בה כ־20 אלף עובדים.
דביר טען בעבר, כי סולוטו הנחילה לאשוריון את מתכונת העבודה הייחודית שלה — צוותים קטנים ועצמאיים, שבוחרים בעצמם את ההעדפות שלהם. "ההשפעה שלנו על אשוריון מדהימה", אמר.
אם ההשפעה של סולוטו הייתה כל כך מדהימה, איך החברה ויתרה עליה?
"אני לא חושב שהם ויתרו בקלות. היינו 9 שנים חלק מהחברה הזו. תרמנו לה מוצרים שיישארו הרבה אחרינו, שנמצאים בשימוש יומיומי של מאות מיליונים. הבאנו צורת התנהלות ייחודית בעבודה, וגם לא מעט אנשים שעשו רילוקיישן. הכל יימשך.
"צריך להבין שמדובר בתגובה מיידית לשוק קשה ומיטלטל. חברה גלובלית שמחליטה על צמצומים מעדיפה לעשות זאת באתר קטן, במדינה מרוחקת, עם אזור זמן אחר, שהתחזוקה שלו כרוכה בעלויות גבוהות. אין לי טענות: כל אחד מהבכירים באשוריון שקיבלו את ההחלטה, התפקיד הראשון שלו הוא לדאוג לחברה ולבחון את הדברים בצורה עניינית, גם אם בצד האישי הוא מאוד אוהב ומעריך את מי שנפגע".
לסמנכ"ל אשוריון הישראלי אין תעודת בגרות. את הסטארט־אפ הראשון שלו הקים בעיר הולדתו נתניה בגיל 6: הוא הבחין שהארנבים שקיבל במתנה מתרבים במהירות, ושהוא יכול להרוויח 5 שקלים על כל ארנבון שהוא מוכר. כשהיה בן 11, אביו, מנהל תחזוקה, נפצע קשה בנפילה מגובה ורותק למיטה. דביר: "נאלצתי לעשות הכל בעצמי. בגיל 8 התחלתי להדריך אנשים איך להשתמש במחשבים. שם התחיל מה שהתגלגל להיות סולוטו".
לעומת דביר, שליווה את סולוטו עד מיתת הנשיקה שלה השבוע – שותפו להקמת החברה, היזם ישי גרין, שכיהן בה בתחילת דרכה כסמנכ"ל טכנולוגיות, התבטא כבר בתחילת 2014 בחרטה על התקופה ההיא, וברור כי בין השניים עבר חתול שחור. בכנס שיוחד לסיפורי כישלונות של יזמים, הוא הודה כי מנקודת ראותו סולוטו היא כישלון: "בגלל החברה הפכתי לבן זוג ולאבא נוכח־נפקד, לאבא שהטלפון שלו כל הזמן רוטט כשהוא בבית, לבעל שגם כאשר הוא מביט על אשתו הוא רואה רק בעיות טכנולוגיות ובעיות היתכנות, ולבן שלא הולך לבקר את אביו הגוסס מאלצהיימר".
"ניסיתי להתמודד עם הבעיה הזו בניסיון לייצר חברה עצמאית שלא זקוקה לי", טען גרין. "בניתי צוות עצמאי, האצלתי סמכויות, ואפילו הצלחתי לייצר לעצמי זמן לקחת את אשתי לירח דבש ממושך, אבל כשחזרתי המשכתי להדק את האדמה סביב הקבר שכריתי לעצמי, והצטרפתי לתוכנית הריאליטי ('מחוברים' – י.ו.), מהלך שלא עזר לפופולריות בקרב החברים, שפתאום הופכים להיות דמות־משנה בחייו של יזם מצליח, התדמית שהדביקו לי בסדרה. אני מצטער שנתתי לזה יד".
גרין לא חסך ביקורת גם משותפו תומר דביר: "הכישלון השני שלי היה בבחירת השותף", אמר. הוא תיאר אותו כ"אדם שנשוי לעבודה, וחיי משפחה באים אצלו במקום השני". דביר, שבשנים ההן היה אכן רווק, חולק כיום זוגיות מאושרת עם נועה מימן — שחקנית, במאית, מפיקה, תסריטאית ופעילת שמאל. מימן היא בתו של המיליארדר יוסי מימן ז"ל, שנפטר לפני שנה. לזוג שני ילדים, בני שנתיים וארבע, שקולותיהם מלווים את הראיון. בראיון אחר שהעניק השבוע חוזר גרין על מסרים דומים, ואף טוען כי "הסגירה של סולוטו היא ברכה לישראל".
"אני באמת בן אדם טוטאלי", כך דביר אתמול, "וכמוני היו גם הרבה אחרים בדרך, ביניהם בעלי משפחות ואפילו הורים לילדים, שסולוטו הייתה עבורם חוויה משנת־חיים. אין לי חרטה. יש לי זיכרונות נפלאים מהתקופה הזו. לישי יש חלק בהקמתה של סולוטו ובשלוש השנים הראשונות שלה. אבל הוא חיפש את עצמו, לכן גם הלך לתוכנית ריאליטי. באיזשהו שלב זה פחות התאים לו. אני יכול להבין מדוע הוא לא חש ולא מבין את הכאב בסגירת החברה ובפיטורים בהיקף כזה, ומאחל לו לחוות יום אחד התחדשות ושמירה על רלוונטיות במסגרת חברה שקיימת שנים רבות".
מפוטרי סולוטו יקבלו מאשוריון מענקי פרישה מוגדלים. כ־40 מהם ימשיכו לעבוד בחברה עד סוף השנה. מי שנדרשת לנהל מעתה את הסגירה העצובה היא מירב אורן, המנכ"לית הישראלית. בפוסט מרגש שפירסמה השבוע סיפרה על תגובתו של בנה הקטן לסגירת החברה: "הוא שאל 'לאיזו עבודה תלכי מחר'".
ידעת על ההחלטה שבועיים וחצי לפני ההודעה הרשמית לעובדים. איך זה להסתובב עם פצצה כזו בבטן — לשוחח במסדרון עם אנשים שאת יודעת שעוד מעט לא יהיו פה, לנהל דיונים שאת יודעת שהם דיוני סרק?
אורן: "בדיוק כך — פצצה בבטן. קשה מאוד. זו אחת התקופות הכי קשות שהיו לי בקריירה ברמה המנטלית והנפשית. הלב רצה לשתף, אבל הייתה הבנה שזה ייצור רק היסטריה מיותרת. מצד שני, היה בזה משהו מעודד — להגיע בכל זאת כל בוקר ולדבר על עבודה, לחשוב, להיות יצירתי".
תומר דביר, בדיעבד, יכול להיות שמיהרתם מדי למכור את החברה?
"אני חושב שהייתה כאן הזדמנות להשפיע על מאות מיליונים, לאורך שנים. היה נחמד אם זה היה נמשך לנצח, אבל קשה לדעת מה היה קורה: אולי היינו מתפתחים לחברת ענק, אולי היינו נסגרים. הרכישה הייתה טובה. לא נבלענו בחברה הרוכשת. נשארנו עם השם והתרבות שלנו, והצלחנו לשמור על כך המון שנים. אני גאה בזה".
אחת הביקורות החריפות על תרבות הסטארט־אפ המצליחנית היא על ההיבריס, שמשבש את שיקול הדעת.
"היבריס לא היה. להפך, אחד הדברים שנשארו כל הדרך הייתה צניעות אמיתית ופליאה איך זה בכלל קורה לנו. היינו הכי שכונה שאפשר, במובן החיובי: חבורת גיקים שיצרו משהו שיעזור לאנשים. השקענו את הנשמה כדי שהמוצר יהיה מוצלח. את הזכייה בטק־קראנץ' חגגנו במקדונלד'ס, לא במסעדת פאר, ורגע אחר כך כל אחד רץ למחשב שלו לדאוג שהשרתים באמת יעבדו, ולענות לכל פידבק של משתמש במייל.
"כך היינו כל הדרך, עד הסוף. נכון, היינו צעירים ולא מנוסים. יכולנו, אולי, לגדל את החברה בדרך יותר נכונה, ואולי להפוך עם הזמן לחברה גדולה כמו וויקס. אם היה לנו יותר ניסיון, אולי היינו טועים פחות. אבל לא היה שם היבריס".
שלב סולוטו בחייך הסתיים?
"עוד לא התחלתי לעכל. אני בסולוטו 40% מחיי. זה תמיד יישאר חלק ממני. בעיקר החיבור עם האנשים. יש הרבה חברות שהקימו יוצאי סולוטו, ואנחנו בקשר".
אתה מתכוון לחזור לאשוריון?
"עוד לא יודע. כרגע אני ממשיך בהרפתקה המשפחתית שהתחלנו לפני שנה וחצי. חזרתי גם לגלוש. יש לי לא מעט צלקות שיזכירו לי כל החיים את החוויה המטלטלת שעברתי".
