יש שלא שבעו נדודים, יש שבחרו בחיי קבע במשכן אחד, וכך אירע, שמקומות רבים בעולם הפכו בתים של ידוענים שונים למוקדי עלייה לרגל. כך האמינגווי בפריז, כך לאונרד כהן באי הידרה היווני וכך שייקספיר בסטרטפורד שבאגליה. ויש עוד. סיור וירטואלי בחמישה מקומות בחו"ל, בעקבות אנשים ובתים.
הידרה היווני: לאונרד כהן ומריאן
הידרה הוא אי ארוך וצר מול חופי דרום יוון, שבו אסורה תנועת רכב ממונע, למעט מספר קטן של משאיות קטנות לצורכי תחזוקה, והתחבורה בו מבוססת על פרדות וחמורים. העיירה, שבה מתגוררים כמה אלפי אנשים, בנויה על צלע ההר, כשהנוף שנשקף מכל עברי האי מטריף את החושים.
בשנות ה־60 וה־70 של המאה ה־20 הגיעו לאי ידוענים, שהתלהבו ממנו ועברו לגור בו לתקופות קצרות או ארוכות, ביניהם השחקנית האיטלקייה סופיה לורן, הזמר מיק ג'אגר, להקת הפינק פלויד ועוד סלבריטאים, שבחרו להשתכן בו מפעם לפעם, אך נדמה שהמפורסם שבהם הוא הזמר לאונרד כהן.
כהן הגיע לאי בשנת 1960, בגיל 26, תקופה שבה האי לא היה עדיין ידוע. הוא התגורר בו שנים רבות, בבית שרכש בתמורה לכ־1,500 דולר. באי הוא פגש את מריאן, אותה כינה "המוזה שלי", וחווה שם תקופה מדהימה של יצירה. גם היום ממשיכה להתקיים באי מורשתו של כהן, אם באמצעות רחוב על שמו, אם שימור הבית שבו התגורר, ואפילו במכולת שבה פגש במריאן לראשונה.
כהן ומריאן אילן נפגשו ב־1960, כשאילן הנורווגית התגוררה שם עם בעלה, הסופר אקסל ינסן, ועם בנם הקטן. יום אחד, לאחר שינסן עזב אותה לטובת אישה אחרת, הגיעה מריאן למכולת, ואז ניגש אליה מישהו לא מוכר. "רוצה להצטרף אלינו?" שאל. זה היה כהן. הם התאהבו וחילקו את זמנם בין שלושה בתים: במונטריאול, בניו יורק ובהידרה. בסוף העשור הם נפרדו, אבל אהבתם נשארה איתם, כשכמה משיריו המפורסמים נכתבו בהשראתה, ביניהם "שלום לך, מריאן". כשמריאן גססה, היא קיבלה ממנו מכתב פרידה ובו כתב לה בין היתר: "הגיעה העת, מריאן. שנינו הזדקנו, הגוף שלנו מתפרק, ולדעתי, אלך בעקבותייך בקרוב. את יודעת שתמיד אהבתי אותך. שלום לך, חברה. אהבת נצח. ניפגש בהמשך הדרך". היא נפטרה ביולי 2016 בגיל 81, הוא נפטר ארבעה חודשים אחריה.
פריז: מארנסט המינגווי, דרך ז'אן פול סארטר וכלה בקבורים בבית הקברות פר לשז
בראשית המאה ה־20 פריז הייתה ה־מקום להיות בו, אם היית אומן, סופר או פילוסוף. אנשי הרוח הפריזאים, בהם ארנסט המינגווי, פיקאסו, הנרי מילר, סקוט פיצג'רלד, הנרי ג'יימס ועוד, גם נהגו לשבת בבתי קפה ובברים מסוימים, וכך הפכו גם בתיהם, גם בתי הקפה ואפילו בית הקברות שבו הם קבורים, למוקדי עלייה לרגל.
ארנֵסט הֶמינגוויי (1899–1961) היה סופר ועיתונאי אמריקאי. ב־1921 פגש את האדלי ריצ'רדסון, שהייתה מבוגרת ממנו בשמונה שנים. הוא התאהב בה ממבט ראשון, הם נישאו ולאחר ירח הדבש תכננו לעבור לאירופה. בפריז התגורר הזוג במלון ז'אקובּ בגדה השמאלית ובהמשך בדירת שני חדרים ברח' הקרדינל למואל ברובע הלטיני. לאחר שנדדו בעקבות עבודתו, שבו לפריז עם בנם התינוק ב־1924 ושכרו דירה קטנה ברחוב נוטר דאם דה שמפ. ביוני 1925 נסעו לפסטיבל בספרד, ביקור ששימש השראה לספרו "וזרח השמש". הוא החל לעבוד על הספר עם שובו לפריז, כשמרבית הכתיבה נעשתה במרפסת אחד מבתי הקפה האהובים עליו, "לה קלוזרי דה לִילָה" ברובע מונפרנאס. בעקבות רומן מחוץ לנישואין, התגרש הזוג.
בבית הקפה Les Deux Magots ישבו קאמי, סארטר, דה־בובואר, פיקאסו, ג'יימס ג'ויס, ברטולד ברכט והמינגווי. בני הזוג סארטר וסימון דה־בובואר נהגו לשתות את הקפה של הבוקר ביחד, ואז פרשו לשולחנה/ו ובילו את היום בכתיבה ובדיבור עם הסובבים. בית הקפה הוא אחת הסיבות העיקריות להפיכת אזור סן־ז'רמן למבוקש תיירותית. גם אל בית הקפה Cafe de Flore נהרה חבורת האינטלקטואלים, ובו ניהלו דיונים, ויכוחים ורומנים. ישבו בו גם לא מעט אנשי אופנה ושחקנים, כמו טיירי מוגלר, אלן דילון ובריז'יט בארדו וגם היום, למשל, ג'וני דפ נראה בו לא מעט.
הבר Harrys New York Bar, שהושק ב־1911, היה אחד המקומות החביבים על הידוענים האמריקאים שנהרו לפריז באותה תקופה וחיפשו מקום שיזכיר להם את הבית. גם פה נראה המינגווי, כשאליו מתווספים המפרי בוגארט, ריטה הייוורת', קוקו שאנל ועוד. כאן גם כתב ג'ורג' גרשווין את :"אמריקאי בפריז".
המגיעים לפריז גם אוהבים לבקר ברובע המונמרטר, שבסוף המאה ה־19 החלו לזרום אליו אומנים והפכו אותו לביתם, בהם ציירים שלימים התפרסמו, כדוגמת סלבדור דאלי ופבלו פיקאסו, ועם הזמן גם וינסנט ון־גוך, הנרי מאטיס וטולוז לוטרק. אומנים כמו פיקאסו ומודליאני, שהיו חסרי כול באותה העת, התגוררו בקומונה בתחילת המאה ה־20 ב־Le Bateau Lavoi, מבנה שהפך אחד ממוקדי התיירות של האזור.
אולי לא נשמע הגיוני, אבל כך זה. עם השנים הפך בית הקברות במזרח פריז, פֵּר לָשֵז, לאתר תיירות. בבית הקברות, שהוא בן למעלה מ־200 שנה, קבורים אישים מפורסמים רבים. רשימה חלקית: ג'ים מוריסון, פרדריק שופן, ז'ורז', אוסקר וויילד, מולייר, לה פונטיין, אדית פיאף, ז'ילבר בקו, מרסל מרסו ואיב מונטאן ואישתו, השחקנית היהודייה סימון סיניורה. בין האישים הקבורים בו גם בני ארצות רבות שאינם צרפתים, כדוגמת הרוזנת קונסואלו דה סנט אכזופרי, ילידת אל סלוודור, אלמנתו של אנטואן דה סנט אכזופרי, מחבר "הנסיך הקטן" (שמטוסו התרסק בים וגופתו לא נמצאה). ויש בו גם חלקה מגודרת ומופרדת, המשמשת כבית קברות יהודי.
וינה: הבתים המיוחדים של מוצרט ופרויד
וינה, בירת אוסטריה, מוגדרת כמעוז המוזיקה הקלאסית, בהיותה מקום מולדתם של מלחינים רבים מהז'אנר הזה, בהם מוצרט, שוברט, שטראוס, מאהלר והיידן. בעיר יש אתרים רבים בנושא, כמו מוזיאונים, מרכזי תרבות ובתי מוזיקה. אחת האטרקציות היא מוזיאון מוצרט, שהוא למעשה ביתו של המלחין וולפגנג אמדאוס מוצרט, שם חי ויצר חלק מיצירותיו. הוא אומנם נולד בזלצבורג, אך כשהתפרסם עבר לווינה, שם נדד בין כמה דירות, ובבית מוצרט, במרכז רובע 1, הוא התגורר ויצר בין השנים 1787-1784. עוד בית שהפך למוזיאון שייך לזיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, שחי במקום בין 1838–1891. המוזיאון הוקם ב־1971, בעזרתה של בתו הצעירה, אנה, ומכיל כיום את ביתו ומשרדו כפי שהיו בעבר. בין היתר ניתן לצפות בו בסרטים נדירים משנות ה־30, המתארים את חיי המשפחה של פרויד.
מעניין גם לבקר בבניין Hundertwasserhaus, השייך לאומן היהודי בשם זה. המוזיאון המציג את יצירותיו נמצא במרחק שלוש דקות הליכה מהמקום.
סטרטפורד: מאז ולעולם – שייקספיר
הבית של וויליאם שייקספיר (1564–1616) מחזאי, משורר ושחקן תיאטרון אנגלי, שנחשב בעיני רבים לאחד המחזאים הבולטים שפעלו אי פעם, נמצא במחוז שייקספיר בסטרטפורד, עיירה שנשמרה מאז המאה ה־16. רחוב הנלי מציג לראווה את הבית המפורסם, שבו, על־פי הערכות, גדל והתחנך. בית הול הוא הבית שבו התגוררה בתו סוזאנה לאחר נישואיה. בבית מרי ארדן, על־פי הערכות, גדלה אימו של שייקספיר. בבית זה פועל כיום מוזיאון, שלא קשור אליו. בית נוסף בכפר בשם שוטרי הוא ביתה של אן האת'אווי, שהיתה רעייתו. בכנסיית הולי טריניטי קבורים שייקספיר ובני משפחתו.
ורונה: המרפסת של יוליה
הבית של יוליה מהמחזה הטרגי "רומיאו ויוליה", שכתב שייקספיר, נמצא בעיר העתיקה ורונה, במחוז ונטו שבצפון איטליה, בית מספר 23 ברחוב Capello בעיר. בחזית הבית נמצאת "מרפסת יוליה", עליה עמדה יוליה במהלך המחזה. בחצר הבית ניתן למצוא את פסלה, כשהמבקרים נוהגים לשלוח יד אל שדה הימני, כי לפי המסורת המקומית זו סגולה לאהבת נצח אמיתית. על קירות החצר נמצאות מאות אלפי הצהרות אהבה כתובות של המבקרים.
