בית המשפט למשפחה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת יורש לקיום צוואת אביו שנערכה 26 שנים אחרי צוואה הדדית של ההורים שבמסגרתה נישלו אותו כליל מהירושה. השופטת מירה דהן קבעה שלאחר מות אשתו היה האב רשאי לעשות ברכושם כבשלו.
ההורים נישאו בשנות ה-50 והביאו לעולם שתי בנות (אחת מהן היא המתנגדת) ובן (התובע). ב-1982 הבן התחתן עם אישה שלא מצאה חן בעיני הוריו. כתוצאה מכך הם ערכו באותה שנה צוואה משותפת שמדירה אותו מהירושה.
לימים הבן התגרש מאשתו והאם נפטרה בגיל 61. ב-2008 ערך האב צוואה נוטריונית חדשה, שקבעה חלוקת רכוש שוויונית בין שלושת ילדיו. לאחר שגם הוא נפטר, הגיש הבן באפריל 2019 את התביעה לבית המשפט. אחותו, שהתרעמה על צמצום חלקה בירושה, הגישה התנגדות.
לטענתה, צוואת ההורים היא צוואה הדדית שהאב לא יכול היה לשנות באופן חד צדדי לאחר מות אשתו. היא סיפרה כי היחסים בין אחיה להוריה לא היו טובים ובשל כך הם הדירו אותו מצוואתם. כך, לדבריה עובר לנישואיו התקשר אחיה להורים והודיע להם שאם יגיעו לחתונתו הוא יזרוק אותם מהמדרגות. אחרי החתונה הוא שינה את שם משפחתו לזה של רעייתו ולא חזר לשם נעוריו גם אחרי הגירושים. עוד סיפרה הבת כי הצוואה המאוחרת הגיחה לעולם אחרי מסכת שכנועים אינטנסיבית מצד אחיה כלפי אביו, שהיה קשיש תשוש פיזית ונפשית.
הבן הודה אמנם במשבר עם הוריו עקב נישואיו אלא שלטענתו היחסים עמם התחממו במהלך השנים. לדבריו הצוואה המאוחרת משקפת את רצונם האמתי של ההורים, ויש לקיימה. הוא הוסיף כי לא מדובר ב"צוואה הדדית", שכן ב-1982 עוד לא היה מושג כזה בחוק.
השופטת דהן הבהירה שהצוואה המוקדמת לא כללה הוראות מפורשות שכובלות את האבא מלשנות את הסדרי הירושה, והיא נערכה הרבה לפני תיקון 12 לחוק הירושה שרק ב-2005 קבע הוראות בדבר עריכה וביטול של צוואה הדדית. היא ציינה כי אחרי פטירת האם עבר רכוש ההורים במלואו לרשות האב והוא יכול היה לעשות בו כשלו – ובין היתר לצוותו באופן שוויוני כפי שעשה.
לגופו של עניין קבעה שלא מתקיימת לגבי הצוואה המאוחרת עילת ביטול כלשהי שמונעת את קיומה. הבת אישרה בעדותה שאביה היה צלול עד אחרית ימיו, ועורכת הדין שהכינה את הצוואה המאוחרת סיפרה בעדותה שהמנוח ביקש ממנה לחלק את ירושתו מחדש, בהתחשב בהתחממות היחסים עם בנו. מעדות עורכת הדין אף עלה שהמנוח היה אובססיבי לגבי עריכת צוואה שוויונית.
השופטת סיכמה כי אופן עריכת הצוואה המאוחרת בפני נוטריון, רצונו הברור של המנוח כי עזבונו יחולק בחלקים שווים, צלילותו בתקופה הרלוונטית ובחירתו שלא לשתף את הבת במהלך שכן צפה התנגדות מצדה – כל אלו מלמדים כי הצוואה המאוחרת משקפת באופן אמין את רצונו האחרון. לפיכך היא קבעה שהצוואה המאוחרת תקוים. האחות חויבה לשלם לאחיה הוצאות משפט בסך 35 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הבן: עו"ד מירב שפר אלמליח
• ב"כ הבת: עו"ד שלמה דולב
• עו"ד דור אברהמי עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
