צפו: סיפור השוק המיתולוגי
(צילום: ירון ברנר)
השבוע התחלנו לספר את סיפורו של השוק הכי מפורסם בישראל שחוגג השנה מאה ואת חלקו הראשון של הסיפור תוכלו לקרוא כאן. בחלקו השני של הסיפור ניזכר בין היתר עד כמה השוק שזור בהיסטוריה המדממת של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כפי שראינו שוב לצערנו בערב יום הזיכרון.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
במשך השנים אירעו בשוק פיגועים קשים שגבו את חייהם של אנשים רבים. אך לעיתים פקדו אותו טרגדיות גדולות כתוצאה מפיצוצים מסתוריים. כך למשל, ב-18 בנובמבר 1951 מדווחת ידיעה עצובה על מה שהיה האסון הראשון בשוק. פיצוץ מסתורי בבניין שחלקו קרס פגע בשלושה ילדים קטנים, שאחד מהם נהרג. הכתב אריה טובים שואל בפתיח הידיעה: "מה חטאם ומה פשעם של דני כהן בן שמונה האביבים שנקטף באיבו? ושל אחיו מרדכי הצעיר בשנה אחת, שנפצע קשה בראשו? וחברם אברהם עג'מי בן השש שהועבר אף הוא לבית החולים? אלה הצאן מה חטאו על מה ולמה נשפך הדם הנקי הזה?".
הידיעה ממשיכה ומספרת כי "שאלות אלה ודומות להן התפרצו מפיות עשרות נשים מבוהלות שבאו משוק מחנה יהודה, מפועלים רבים שעבדו בקרבת המקום וממאות עוברים ושבים שהגיעו להצטלבות הרחובות אגריפס-בית יעקב והיו עדים לטרגדיה האיומה שהתחוללה ליד הבניין בן ארבע הקומות המוקם והולך שם".
ב-14 בפברואר 1957 מסופר על עוד טרגדיה במקום. "אם תעשה צעד אחד נוסף - אהרוג אותך! איים השוטר באקדח מעלה עשן על צעיר שעמד במרחק צעדים מספר ממנו". האירוע הזה התרחש ברחוב אגריפס בשוק מחנה יהודה בירושלים. "הצעיר לא היה פושע והשוטר לא מילא הפעם תפקיד ציבורי. אדרבה, תפקיד יותר אישי ואינטימי לא מילא מימיו. רגעים מספר לפני כן ירה השוטר בן ה-24 באשתו ובחמתו. רגעים אחדים לאחר מכן שלח כדור לרקתו ואחרי 3 שעות מת מפצעיו בבית החולים הדסה".
לצד האסונות שוק מחנה יהודה היה ועדיין אחד ממוקדי המשיכה העיקריים לעריכת קניות לחגים וליומיום. כך למשל, הוא מהווה כבר עשרות שנים מקום עיקרי בירושלים להצטייד בו ערב חג הסוכות בארבעת המינים. כבר ב-30 בספטמבר 1955 מספרת כותרת בעיתון כי "שווקי ארבעת המינים הומים מרוב קונים".
הידיעה מספרת כי "הקונים הגיעו עד שעות הלילה המאוחרות וגם הבוקר עוד נמשך המסחר בלולבים ואתרוגים. במשך כל השבוע נגדעו ענפים ממאות עצים והוקמו מספר רב של סוכות. עיקר מכירת ארבעת המינים הייתה במחנה יהודה ובמאה שערים. ככל שהתקרב החג ירדו המחירים של ארבעת המינים ואפשר היה להשיגם השנה במחירים של 1,500 ל"י ועד 20 לירות".
מפגעי תברואה הם סממן היכר של שווקים רבים. תנאי ההיגיינה לא טובים, בלשון המעטה, במקרים רבים, והעובדה שמזון מונח שעות רבות בשמש בדוכנים פתוחים ולא בחנויות בתוך מבנים מוסיפה לסיכון הבריאותי.
ב-29 באוקטובר 1962 מתפרסמת ידיעה כי "משחטת העופות בשוק מחנה יהודה בירושלים תחוסל ותועבר למקום אחר. לשכת הבריאות המחוזית פנתה אל השוחטים ואל מנהלי המשחטה שבשוק והודיעה שמטעמי בריאות וניקיון היא מתנגדת בתוקף להמשכת קיומה של המשחטה בתוך השוק שבו מצויים מזונות, ירקות ופירות והמוני קונים במשך רוב שעות היום. לשכת הבריאות נתנה לשוחטים ארכה של חודש ימים להעברת המשחטה למקום אחר, שאם לא כן תיסגר על ידי השלטונות".
ב-27 באוגוסט 1964 מספר כתבנו בירושלים גדעון רייכר כי "רוכלי מחנה יהודה מתלוננים על הפרעות ולחצים", כפי שמבשרת כותרת הידיעה. "רוכלי שוק מחנה יהודה ממורמרים. הללו, המטופלים במשפחות גדולות והמתפרנסים בדוחק באמצעות רישיון הרוכלים, שהוענק להם ע"י העירייה, טוענים כי בעלי החנויות בשוק דוחקים אותם וגוזלים את פרנסתם".
הכיצד, שואל רייכר, ועונה: "לדבריהם, שנאמרו בעצומה, עליה חתמו רבים מהם, והמופנית ל'חלונות הגבוהים', פולשים בעלי החנויות לתחומיהם שלהם. הללו מוציאים את ארגזי מרכולתם למעבר הצר של השוק, לא פחות מאשר שניים וחצי ועד שלושה מטרים מחוץ לחנויותיהם, והם סוגרים לנו את הדוכנים שלנו, ואין אנו יכולים בכלל לסחור עם הקהל. ישנן עקב כך הפרעות ולחצים גדולים".
לדברי הרוכלים, "רשאים בעלי החנויות להוציא את דוכניהם רק למרחק של 80 ס"מ מגבול החנות, אולם פקחי העירייה עוצמים עין מפלישה זו, וזה גורם לנו הפסדים גדולים. עם ההפקרות הזאת האנשים הקונים ממעטים לבוא לשוק מחנה יהודה ב' ופונים למקומות אחרים". את עצומתם הפנו הרוכלים לראש העירייה, מרדכי איש-שלום, למפקד המשטרה בעיר, סנ"צ צבי רודין, ולראש פקחי העיריה. בקשתם, אגב, לא נענתה.
ב-14 באוקטובר 1964 מספר העיתונאי חיים מס כי למחנה יהודה "הגיעו ימי המשיח. הם התחילו אתמול אחר הצהרים בשעה 3 ויימשכו עד יום שישי עם כניסת השבת. בירושלים נפתחה מכירת תפוחי עץ עסיסיים במחיר 30 אגורות הקילוגרם. ודומה שאפילו בקליפורניה המשופעת בתפוחי עץ אין הם נמכרים בזיל הזול כזה". כותרת הידיעה מדווחת כי "במקום למזבלה – לסל המזון של משפחות ענפות. עודפים של תפוחי עץ נמסרו ע"י המועצה לשיווק פרי הדר לאגודה למען משפחות מרובות ילדים, המחלקת את הפרי בימים אלה בבירה".
והידיעה מספרת עוד, כי בקליפורניה, כבישראל, עולה היצע התפוחים על הביקוש. שם משליכים את העודפים לים כדי לאזן את המחיר. אצלנו נחלץ "הארגון למען המשפחה בישראל" לעזרת המשפחות העניות מרובות הילדים וקנה ממחסני המועצה לשיווק פרי הדר כמה טונות מן הפרי הנועד לחיסול ומוכר אותם במחיר הזעום של 30 אגורות לקילו למי שידם אינה משגת לקנות קילו תפוחים במחיר גבוה. ב-27 ביולי 1966 מספרת ידיעה כי אותו ארגון למען המשפחה ארגן למשפחות העניות מרובות הילדים מכירת ענבים בשוק במחיר של לירה בלבד ל-3 קילוגרם.
9 צפייה בגלריה
"אפילו בקליפורניה המשופעת בתפוחי עץ אין הם נמכרים בזיל הזול כזה". אשה קונה תפוחים במחנה יהודה
(צילום: ארכיון דוד רובינגר)
ב-17 במרץ 1965 מדווח העיתון על מקום פקוק במיוחד בירושלים, הוא שוק מחנה יהודה. בכיתוב לתמונה נאמר, כי שוטר תנועה עסוק בהכוונת הרכב במחנה יהודה. גם כיום רחובו הראשי של השוק, אגריפס, פקוק כמעט תמיד.
הטרור מכה לראשונה במחנה יהודה
ב-22 בנובמבר 1968 מגיע הטרור הנורא, מארגון הפתח, שהיה בחיתוליו באותם הימים, לראשונה לשוק מחנה יהודה.
פיצוץ קטלני רב עוצמה נשמע בכל רחובות השוק. העיתונאים גדעון רייכר ומיכה לימור מספרים ביום ראשון, ה-24 בנובמבר, מה אירע ביום שישי הזה בשוק הצפוף מקונים:
"יום שישי בבוקר. שוק מחנה יהודה בירושלים הומה כתמיד. עקרות בית מכל חלקי העיר ממהרות לערוך קניות אחרונות לשבת. ריחות של בוטנים וגרעינים קלויים מתערבבים בריח פרי-ההדר והירק הטרי. במספרה של עובדיה, ברחוב אגריפס, מול הכניסה לסימטאות השוק, מכינים את תכשירי הגילוח. עוד מעט יבואו בני הנחלאות ובני התשחורת להתקין את זקניהם ואת תסרוקתם.
"מוכר הפיס – גם הוא עובדיה – מיישר את גליון התוצאות. קומץ רוכלים וסוחרים צרים על סוכתו, בוחנים בקפידה את הספרות הצפופות, מה הביא עמו המזל בהגרלה האחרונה.
"קצת אחרי השעה תשע בבוקר. אז נשמע הפיצוץ האדיר. מכונית מסוג "מוריס אוקספורד" הייתה מכונית התופת הנוראית. 12 קונים ורוכלים נהרגו. עשרות רבות, יותר מ-50 ואולי גם 60, איש לא יודע את מספרם המדוייק, נפצעו. חלקם קשה.
"09.30. הגופות המרוטשות עדיין מוטלות על הכביש. מתוך המספרה של עובדיה מתאבך עשן שחור, מתנשא מעל לשוק מחנה יהודה. ענן פיח מבשר לכל העיר כי קרה אסון נורא", מתארים הכתבים ההמומים גם הם. פיגוע ראשון מתוך עשרה פיגועים קטלניים שידע השוק בשנים הבאות. היסטוריה עצובה בשוק הססגוני והמיוחד כל כך.
אורי אורן מספר על השוק ימים אחדים לאחר מכן, ב-29 בנובמבר 1968, תחת הכותרת "שכונה עם שכינה": "מחנה יהודה, ריבוע קטן ודחוק, רובו דוכנים של שוק ומקצתו בתי מגורם, ובשאר – שכונה שהיא שכינה".
וכך כותב אורן: "אם תשאל ירושלמי איפה מחנה יהודה לא תקבל מענה ישיר. ראשית מעשה, ישאלך הירושלמי מניין אתה, והאם אתה תל-אביבי או חיפאי וכמה שנים אתה בארץ והאומנם זהו ביקורך הראשון בה. שאם לא כן, אם אדם מן היישוב אתה, מה טעם אתה נזקק לשאלה כזו?"
ובכל זאת, איפה מחנה יהודה?
תלוי. תלוי את מי אתה שואל. אם תשאל נהג מונית, יגדך: "מחנה זה איפה שמשטרת התנועה". אם תשאל פי עקרת בית תגדך: "מחנה הרי זה השוק. שם זה". ואם כרסה בין שיניה, תאמר בצניעות: "על-יד בית החולים שערי צדק". ויהודי עם שטריימל, חזקה עליו שיאמר: "מחנה יהודה זוהי השכונה של ישיבת 'עץ החיים'". ולתלמידי בית ספר "'מחנה' היא השכונה של בית הספר לבנות". ולנהגי משאיות היא "השכונה של המוסכים, תיכף ליד החנות הגדולה של הצמיגים, סמוך לה בנו עכשיו תחנת-דלק". והילדים הקטנים יאמרו: "זה איפה שמוכרים אגוזי-קוקוס".
ואורן ממשיך בתיאורו הנהדר: בשביל התייר, מרחוק בא, "מחנה יהודה היא השכונה המוזרה עם חבלי הכביסה התלויים בה לרוחב הרחובות, ממרפסת למרפסת". ולגבי הפולקלוריסט, מושך העט, "מחנה יהודה הוא מקום הומה ושוקק, בו לא אנשי מתגוררים, אלא 'טיפוסים'".
חנות לאביזרי מין במרתף
הכלכלן יצחק טישלר מבשר ב-4 באפריל 1972 על אחד המבנים השנויים ביותר במחלוקת בבירה, שאגדות רבות נרקמו ברבות הימים סביבו, המגדל הגבוה בירושלים במשך שנים, שייבנה בפאתי שוק מחנה יהודה:
"בלב ירושלים עומד להיבנות מרכז מסחרי גדול, ביוזמתה של חברת 'כלל'. מרכז זה, שיסודותיו נחפרים עתה על אדמת 'כל ישראל חברים', שליד מחנה יהודה, יכול לשמש הוכחה לכך, שפיתוח מודרני רחב-היקף, אינו מחייב 'לשבור את הכלים' הישנים. בה בשעה, יש סכנה שהוא ישמש הוכחה לכך שלעיריית ירושלים לא אכפת מה יישמר מקלסתרה ההיסטורי של העיר".
וכאן יש להבהיר: "מרכז כלל" אמור היה להיות מעין קניון בשלבים הראשונים של המבנים שבתוכם קובצו יחדיו עשרות חנויות. אולם למרות מקומו המצוין, על רחוב יפו, הראשי ברחובות הבירה ירושלים, הוא מעולם לא זכה להיחשב כהצלחה גדולה. ההפך הוא הנכון. במשך השנים שוכנו בו, ממש בפתחו של שוק מחנה יהודה, כמה משרדי ממשלה, כמו משרד התחבורה ומשרד הרישוי, נפתחו ונסגרו בו חנויות לרוב ואפילו אטרקציות מוזרות היו בו. אחת מהן – חנות אביזרי המין הראשונה בירושלים ששוכנה במרתף הבניין, במקום די מוסתר. שומרי מצוות הציתו אותה וחיבלו בה יותר מפעם אחת.
וגם אגדת קללה מוזרה ועצובה אפפה את הבניין הגבוהה והקר הזה. בעיר נפוצה השמועה-טענה כי בקירות הבטון של הבניין הוטמנה עם הקמתו על ידי הבנאים גופתו של עבריין שנרצח בירושלים. עד כדי כך פשטה השמועה חסרת השחר הזאת בעיר, שכוהנים ואנשים שומרי מצוות סרבו להיכנס לבניין, כאילו היה טמא.
ב-16 בפברואר 1975 מסופר כי על שוק מחנה יהודה פשטו במפתיע חוליות של המשטרה הצבאית שסרקו את השוק בחפשן אחר אזרחים הלובשים מדי צה"ל. בצילום בעיתון נראה רוכל שלבש בטלדרס צבאי מתווכח עם שוטר צבאי.
ב-21 במאי 1975 מדווח על עוד סיפור לא מלבב מחיי שוק מחנה יהודה: "משטרת ירושלים ערכה אמש סריקות אחר מספר צעירים, החשודים בניסיון לסחוט 'דמי הגנה' (פרוטקשן). כפי שנמסר, ערכו המאיימים ביקורים בבתי קפה ובסטיקיות באזור שוק מחנה יהודה ותבעו מבעליהם דמי הגנה, תוך איומים. זהו מקרה ראשון של פרוטקשן בירושלים מזה מספר שנים", מספרת הידיעה.
שוב ביום שישי, מדווח ב-25 בספטמבר 1977, התפוצץ מטען חבלה בשוק מחנה יהודה ההומה בירושלים. הפעם בנס איש לא נפגע. "המטען הונח בפתחה של חנות ברחוב הערמונים כשהוא מוסווה בתוך כיכר לחם טריה".
אולם, על פי הידיעה מה-30 ביוני 1978, המזל הפעם לא האיר פנים לבאי השוק. ביום חמישי, שאף בו מצטיידים רבים מתושבי ירושלים במצרכים לשבת, התפוצץ מטען חבלה בחנות ירקות ברחוב אגריפס. 2 קונים נהרגו ו-40 נפצעו. הכותרת לידיעה מאת גבי ברון כבר הייתה מוכרת מפיגועים קודמים: "עשן התאבך מעל שוק מחנה יהודה ועשרות נפגעים היו מוטלים בין הדוכנים המרוסקים".
9 צפייה בגלריה
"עשרות נפגעים היו מוטלים בין הדוכנים המרוסקים". הידיעה על הפיגוע בשוק מה-30 ביוני 1978
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
דרבי בשוק
אולם, השוק ידע גם ימים יפים ומתוחים גם יחד מסיבות אחרות: דרבי ירושלמי בכדורגל. ב-21 בדצמבר 1978 מספר אבינועם פורת כי בשוק מחנה יהודה אמרו בעלי הדוכנים "עד שבת יהיה פה אש". ואין זה סוד: שוק מחנה יהודה היה מעוזה של בית"ר ירושלים. כל פרי וירק נמכרו תחת לוגו של אחד משחקני הקבוצה. ראשון המתכבדים בשמות היה אורי מלמיליאן, אולם במשך השנים גם שמותיהם של דני נוימן ואלי אוחנה הוצמדו לתפוחים, אפרסקים, מלון, פלפל ועגבניות. "משמש מלמיליאן" ו"שסק מלמיליאן" קראו הסוחרים ופה ושם, אגב, גם אלי בן-רימוז', היריב הגדול מקבוצת הפועל המקומית, זכה בתואר של כבוד.
אבינועם פורת מתאר: "שוק מחנה יהודה אתמול. באטליז של מזרחי מדברים על הדרבי. שמעון מזרחי הקצב מספר שהוא כבר מתרגש למשחק. מרדכי מזרחי, שעמד על ידו, סיפר כי בשנים האחרונות הוא מתגורר בניו-יורק וכי תכנן את ביקור המולדת שלו כדי לחזות בדרבי. הרגשתי שאני מוכרח להיות במשחק הזה".
סיפור בפני עצמו הוא דני גרשון, מוכר דגים שזכה לכינוי 'דני דגים'. הוא מציע את מרכולתו בדיוק מול האטליז של מזרחי. עד לפני שנים אחדות הוא נחשב לאחד האוהדים היותר מושבעים של הפועל ירושלים – ולפתע הוא הפך להיות 'כל-עירוני'. מה הפירוש? נייטרלי, גם של הפועל וגם של בית"ר, שיגמרו בתיקו".
ב-30 בדצמבר 1979 מפרסם כותב מדור זה את סיפור שוד הבנק הראשון בשוק מחנה יהודה: "זהו שוד, קרא השודד וכיוון אקדחו אל קופאי הבנק. צעיר רעול פנים הפתיע בצהרי יום שישי את פקידי סניף בנק לאומי בשוק מחנה יהודה בירושלים, נטל 210 אלף ל"י, הכניס את הכסף לתיק שהביא עימו, יצא – ונבלע כעבור שניות בין המוני הקונים שהיו בשוק. אותה שעה המה שוק מחנה יהודה ובעיקר רחוב אגריפס, שבו שוכן סניף הבנק".
אגב, בשל הצורך בכסף מזומן לקניות בשוק, היה גם הכספומט הראשון שהוצב בבירת הארץ בשוק מחנה יהודה, והיה אחד הפעילים ביותר בארץ. בנקאים סיפרו אז כי זה הכספומט שבו מושכים אזרחים את הסכומים הקטנים ביותר בארץ, לפעמים רק כמה שטרות קטנים בודדים, בדיוק לסכום הכסף הצנוע שהם צרכים לקניות בשוק.
ב-6 ביוני 1980 מתפרסמת כתבה המספרת כי לצד "מלתחה גברית, ממיטב המוצרים היצירתיים של בתי האופנה, שעלולה לעלות עשרות אלפי ל"י, עדיין יכול הגבר להתלבש בטוב-טעם בתקציב צנוע בחנויות זולות בשווקים". כך אפשר למצוא במחנה יהודה בירושלים בגדים במאות ל"י, כאשר מלתחה מפוארת עולה בחנויות היוקרה בארץ עשרות אלפי לירות. אגב, בגדים לא מעטים קנו הירושלמים במחנה יהודה לאורך השנים, גם בחנויות קטנות מיד שנייה שהיו פזורות בשוק.
שוק מחנה יהודה נודע גם במקובלים המכובדים והנערצים שקיבלו בו קהל. מלבד הרב כדורי המפורסם מאוד, קיבל בשוק קהל גם הרב מרדכי שרעבי שליט"א. ידיעה מה-3 בדצמבר 1980 מספרת כי יועץ שר הדתות, משה גבאי, ביקר אצל ראש הרבנים המקובלים, הרב שרעבי, בשכונת נחלת ציון הצמודה לשוק מחנה יהודה כדי לקבל את ברכת הרב ימים אחדים לאחר ששוחרר ממעצר של חודש, בהיותו חשוד בעבירות פליליות בהקשר ל"פרשת משרד הדתות". "משה גבאי השיב בתודה והרים תרומה לצדקה".
ב-18 בפברואר 1981 מספרת כתבת הצרכנות הוותיקה של העיתון, שושנה חן, כי מחירי הבשר בשוק מחנה יהודה ובשווקים אחרים כמו בשוק התקווה, זולים ב-25 עד 40 אחוז בהשוואה לחנויות ברחבי הערים. הכותרת היא: "שערוריית הבשר אינה מרתיעה את הקונים". הידיעה דנה במפעלי הבשר הציבוריים הפועלים תחת פיקוח והמשחטות הממוסדות שנהנים דווקא מגידול בהיקף המכירות למרות המחירים הגבוהים.
העיתונאית שושנה חן מדריכה גם "איך לגלות הונאות במכירת בשר?" הסיבה: גילוי של מכירת בשר פיגולים בחלק מהחנויות. אחת הקונות בשוק, מרים שמה, מגלה: "אני מכירה את הקצב שלי שנים ואני בטוחה שהוא לא ירמה אותי".
על סיפור נוסטלגי עצוב במחנה יהודה מספרת העיתונאית לאה אתגר ב-18 בנובמבר 1983: "ביום שבו סגר ישי נחמה בן השבעים את אטליזו בשוק מחנה יהודה הצטמצם החוג הקטן של אלה שעוד מבינים מהו באמת בשר טוב. נחמה, קצב בן קצבים וכירורג של בשר, יצא ליום אחרון בבית המטבחיים, לאחר 50 שנה שביקר שם מדי בוקר. הוא נפרד מהשוורים, מהגללים ומריחו של הבשר הטרי. נחמה זוכר הכל על פי הפרות והשוורים. גם את הקלייינטם הטובים שלו – פולה בן-גוריון ופרופסור טור-סיני".
אתגר, בכשרון כתיבתה, מתארת: "כשנחמה נכנס לבית-המטבחיים משתררת דממה. מפני כבודו, גילו וידענותו. כשהוא בורר בשר בו הוא חפץ, הוא שולף צבע אדום ומסמן על גבו את האות 'נון', על שמו – נחמה. השור לא תמיד משתף-פעולה, לעיתים הוא בועט, או מנגח, ואחר-כך מוותר. 'זה השור של נחמה' אומרים כל הקצבים, וזהו, כמובן, הבשר המובחר ביותר בארץ".
ועוד מספרת העיתונאית כי "יחזקאל שמש, המסעדן הירושלמי הוותיק, גילה לי, כי המבינים בסטייקים בירושלים קונים בשר מובחר וכשר רק אצל ישי נחמה. 'זה כמו פולחן', אמר שמש. צריך לראות באיזו חרדת-קודש עומדים הניצבים של נחמה כשהוא מסמן את הבקר". גילוי נאות: חברי מערכת "ידיעות אחרונות" אהבו לקיים ארוחות חגיגיות במסעדת שמש – ומעדות אישית: זה היה טעים, משהו.
ב-30 בנובמבר 1984 משווה מוסף ממון את המחירים במרכולים, בחנויות המכולת ובשווקים ברחבי הארץ. והיכן נקנה את המוצרים הזולים ביותר? נכון – בשוק מחנה יהודה. הנה דוגמה אחת: מרק של "תלמה" נמצא ב-8 מתוך 17 החנויות שנבדקו במחיר המירבי שהותר על פי הרשות הממשלתית המוסמכת באותם הימים, ועדת המחירים הממשלתית – 2,688 שקל. הזול ביותר נמצא במחנה יהודה, רק 1,750 שקל. הפרש עצום. "דומה המצב גם ביחס למרק של 'ויטה'. שש חנויות גבו את המחיר המירבי ואת הבכורה תפס שוק מחנה יהודה, שם נמכר המרק ב-1,700 שקל".
ב-14 במאי 1984 השוק שוב סוער בענייני בית"ר ירושלים. הכותרת שהעניק צדוק יחזקאלי לכתבה הייתה: "השסק מלמיליאן והאפרסק אוחנה". ובידיעה מסופר כי אחד מבעלי דוכני הפירות הסביר: "לא הפסקנו לצעוק, כל שסק מלמיליאן, כאשר אוחנה החל לככב. עכשיו אנחנו צועקים גם 'כל אפרסק אוחנה'".
ובכתבה עצמה מסופר כי "אוהדיה 'השרופים' של בית"ר ירושלים – מנהגי המוניות ועד אנשי שוק מחנה יהודה – אינם מטילים כלל ספק בזכייה הקרובה של קבוצתם באליפות, אבל מתלבטים קשות באשר לשחקן הראוי לתואר 'כדורגלן העונה'. לדעת רבים הוא חייב להיות אחד מן השניים, שאנשי השוק מכנים בחיבה השסק מלימיליאן או האפרסק אוחנה".
כשכהנא הגיע לשוק
ב-14 באוגוסט 1984 מספרת ידיעה על מטה תנועת "כך" הממוקם בשכונת מחנה יהודה. התנועה מועמדת להיות מצואת בעתיד מחוץ לחוק. בינתיים, מסופר, "היועץ המשפטי יכין שתי הצעות חוק נגד הסתה גזענית. במטה תנועת 'כך' בשוק מחנה יהודה היו דווקא מרוצים אתמול מן ההד הרב שהשיג הרב כהנא". אגב, התומך הנלהב בעתיד של תנועת "כך" והרב כהנא, איתמר בן-גביר, כיום השר לביטחון לאומי, היה אז עדיין ילד.
ב-14 באוקטובר 1988 מתלווה העיתונאית רונית ורדי לסיור בחירות של הרב מאיר כהנא "שפותח את המסע אליו הצטרפתי בטריטוריה הטבעית שלו, שוק מחנה יהודה בירושלים והעיר חברון. הפתיחה הזו טובה לכהנא, כיוון שהיא ממקמת אותו מיידית בלב תומכיו והם רבים. זהו איש לא צעיר, שמשתמש בסלנג ילדותי שזורם ממנו באופן מגוחך, והילדים המאזינים, צוחקים" מדווחת ורדי. כותרת הכתבה אגב היא "כהנא מחכה בפינה".
ב-24 בנובמבר 1986 מספרת נורית ארד, כי בירושלים נערך מבצע מקיף לתפיסת ביצים מוברחות. במבצע השתתפו פקחים מהמועצה לענף הלול, שוטרים וחוליית מס הכנסה. אלה הקימו מחסומי דרכים בכניסה לירושלים וסביב שוק מחנה יהודה. "בשלושת ימי המבצע נתפסו כמאה אלף ביצים לא חתומות, שלא עברו מיון ונעשה ניסיון למכור אותן ללא רישומים וללא מס הכנסה".
לעתים שוררת גם אחווה בין השווקים בארץ. כך מסופר ב-17 במאי 1987, כי "שוק הכרמל בת"א מושבת היום. בעלי הבסטות בשוק התל-אביבי מוחים על מה שהם מכנים 'יחס מזלזל של ראש עיריית תל אביב לבעיותיהם. לאות הזדהות יושבתו היום בין השעות 10 ל-12 שוק מחנה יהודה בירושלים ושוק תלפיות בחיפה".
עוד קודם לכן, ב-28 בינואר אותה שנה, מדווח בעיתון כי הרוכלים בשווקים של שלוש הערים הגדולות החליטו על כינון ועד משותף, שייצג את 2,000 בעלי העסקים והדוכנים בשוק מחנה יהודה, שוק הכרמל ושוק תלפיות.
ועד שוק מחנה יהודה זועם. ב-20 בינואר 1987 מסופר כי ועד השוק מחה על דברי ח"כ מיכאל איתן מהליכוד שטען כי "היום לצערי בשוק מחנה יהודה יותר מסוכן מאשר בביר-זית. דברים אלה פגעו קשות בציבור גדול ונאמן של סוחרי שוק מחנה יהודה. האם דברי ח"כ איתן רומזים שבתוככי שוק מחנה יהודה מסתובבים מחבלים, או שמא התכוון שבקרב הסוחרים ישנם גורמים עוינים? אנו בטוחים שהמבקרים בשוק מחנה יהודה ביטחונם רב יותר מאשר בביר זית ודורשים את התנצלותו על ההתבטאות האומללה", כך ועד השוק.
ב-4 באוגוסט 1988 מדווחת מיכל פוליטי על אחת הגניבות המוזרות ביותר בארץ. תושב מעוז ציון בירושלים, בן 28, נתפס בעת שפרץ לבסטות בשוק מחנה יהודה, גנב עם שותף מחנות פירות וירקות בשוק שלושה מאזניים, שערכם הכולל הסתכם ב-6,500 שקל. מעוד חנות גנב מאזניים וציוד ריתוך בערך של 1,950 שקלים ומעוד שתי חנויות בשוק נגנבו על ידי הצעיר ושותפו כמה מאזניים שערכם הכולל 8,800 שקלים. באמת גניבות בעלות משקל מוזר.
ב-27 במרץ 1987 מדווח כי שר התעשייה והמסחר, אריאל שרון, הורה למנכ"ל משרדו, יורם בליזובסקי, להגביר את הפיקוח בשווקים לקראת חג הפסח. בין השאר יפשטו הפקחים, כך דווח, על שוק מחנה יהודה. ומה יחפשו הפקחים? הפקעות מחירים ואי הצגת לוחות מחירים כחוק. במבצע שכבר החל נרשמו דוחות ובחלק מהמקרים גם נפתחו "תיקים משפטיים".
על האש במחנה יהודה
שוק מחנה יהודה הפך זה מכבר לאחד ממלכי הקולינריה בירושלים. כבר ב-1989 היו בשוק כמה וכמה מסעדות טובות ולמרבה הפלא עדיין גם די זולות. ב-15 במאי אותה שנה מסופר תחת הכותרת "על האש, במחנה יהודה" על שלושה אנשים ששילמו 74 שקלים על ארוחת בשרים על האש. כל ארוחה נפתחת במבחר סלטים טריים".
כאן מסופר גם על "הבית המקולל". זהו "בניין שכל עסק שנפתח בו מאז הוקם הבניין, נסגר מסיבה זו אחרת, להוציא מקום אחד קטן, השורד כבר למעלה מעשור, סטקיית מאיר. זהו מקום בלי דאווינים, בלי מחול מלצרים, בלי ליקוקים ובלי שיקים. אבל האוכל לעילא ולעילא. אם מחפשים אוכל מזרחי גזעי, עיקר המומחיות כאן היא בשר על האש, בלי ריח המנגל".
ב-19 ביולי 1990 מדווח, כי חברי ועד שוק מחנה יהודה התלוננו בפני יו"ר הכנסת, דב שילנסקי: "הוציאו לנו שם נורא. הדימוי שלנו כל כך נמוך, עד שגם בכנסת כאשר הח"כים מתווכחים, הם צועקים אחד על השני: כאן זה לא שוק! את ח"כ שילנסקי זה שעשע: 'אני דווקא סברתי, שכאשר רבים בשוק, צועקים בעלי הדוכנים, שקט פה זה לא הכנסת!".
ב-12 ביולי 1991 "ישראל אהרוני וחברים" פתחו שולחן במחנה יהודה. וכך כתב אהרוני: "עליתי לירושלים ובדרכי נכנסתי למסעדה של מורדוך, ברחוב אגריפס בואכה שוק מחנה יהודה. שנים אני כבר אוכל אצלו את מרק הקובה הלבן שלו, והוא תמיד תמיד משגע אותי מחדש". אהרוני ממליץ: רוצו לשוק לאכול את מרק הקובה הנהדר הזה.
ב-30 במרץ 1992 מדווח הכתב הכלכלי ישראל תומר כי 57% מהירקות והפירות בירושלים נמכרים בשוק מחנה יהודה. מבדיקה שערך פרופ' אריה גולמן, מנהל מרכז קיי-מרקט לקמעונאות ושיווק באוניברסיטה העברית, עלה כי רק 17.4% מהפירות והירקות נקנים בסופרמרקטים. 35% מהבשר, העוף והדגים נרכשים בשוק וכך גם 22% מחומרי הניקוי לעומת רק 28% בסופרמרקטים. 53% ממוצרי המכולת, בעיקר חלב ומוצריו, נרכשים עדיין במכולת השכונתית.
ב-22 בינואר 1993 עורך רוני שקד השוואה מעניינת, תחת הכותרת "האם שווה לך לנסוע ולקנות בשווקי השטחים?" כתב השטחים של העיתון השווה את המחירים של ירקות ופירות בשווקי קלקיליה, טול כרם, בית לחם ומחנה יהודה. המסקנה של שקד היא, בנוסף למקרים שבהם נדקרו ונפגעו ישראלים בשוקי השטחים, כי גם במחירים ממש כמעט שלא יותר זול בשטחים.
למשל, קילו מלפפונים עלו במחנה יהודה 2 שקלים ובטול כרם 2.5 שקלים. האבוקדו עלה בכל ארבעה השווקים 3 שקלים. המנדרינות עלו 2 שקלים בטול כרם ורק שקל אחד במחנה יהודה. הבננות עלו אמנם 5 שקלים במחנה יהודה, אך ההפרש לא היה גדול מדי, מול 4 שקלים בקלקיליה, טול כרם ובית לחם.
שקד סיכם: "אפילו סוחרי הירקות הישראליים שמעוניינים בירקות ופירות מהשטחים – פחות בשל המחיר ויותר בשל העדר הצורך בקבלות ובתעודות משלוח - כבר אינם מגיעים לשוקי השטחים".
בין רמי לוי לקורונה
בחלקים הבאים של אוצר מהעבר על שוק מחנה יהודה: חיי הלילה הסוערים של השוק והפיכתו למרכז קולינארי, תחילת דרכו של רמי לוי שהפעיל סופרמרקט קטן וצנוע ברחוב השקמה במקום ומתיחת הפנים שעבר המתחם. וגם: כך שרדו הסוחרים והשוק ההומה והתוסס את משבר הקורונה.
