ב-2 ביולי 2022, בערך בשעה ארבע אחר הצהריים, צילצל הטלפון של מתיוס ריגַּאס, מנכ"ל ומייסד חברת אנרג'יאן. ריגאס, ששהה באותה עת במולדתו יוון, הסתכל על המסך ולא זיהה את המספר. הוא ענה לשיחה, ומהעבר השני נשמע קולו של גורם ממשלתי ישראלי. "הייתה התקפה על האסדה שלך", אמר הגורם. "זיהינו שלושה כטב"מים של חיזבאללה טסים לעברה. הפלנו את שלושתם".
הדבר הבא שעשה ריגאס, איש עסקים לא שגרתי בכל קנה מידה, הוא לתפוס מטוס לנתב"ג. "חלק מהעובדים של החברה שלנו היו מודאגים, וכך גם קבלני המשנה שמספקים לנו כוח אדם", הוא מסביר. "הם רצו לפנות את העובדים שלהם מהאסדה ומישראל בכלל. לכן מיהרתי, ועד הערב כבר הגעתי לכאן. אירוע כזה תמיד מפתיע אותך, אבל לא, לא הייתי מבוהל. נשארתי ללון פה את הלילה. היה לי חשוב להראות לכולם, העובדים והשותפים שלנו, שמבחינתי המקום הבטוח ביותר בעולם זה כאן".
כשריגאס אומר "כאן" הוא מתכוון למקום שבו הריאיון המיוחד הזה מתקיים: אסדת כריש, פרויקט של כ-2 מיליארד דולר שצף באחד המקומות המתוחים ביותר במזרח התיכון - קצה גבול המים הכלכליים של ישראל, בואכה המים הכלכליים של לבנון. לא במקרה הפכה האסדה הזו, שאמורה לספק את הביטחון האנרגטי של ישראל לעשרות השנים הבאות ושאיתרע מזלה להימצא בטריטוריה שנויה במחלוקת, למטרת איכות של "חיל האוויר" של חיזבאללה: מספיק רחפן עם פצצה קטנה שיתרסק פה כדי שהמפעל המתוחכם והיקר הזה, שגז מתאן דליק זורם בעורקיו, יעלה בסערה השמיימה. עבור חסן נסראללה, זה עשוי להיות הישג ביטחוני, כלכלי, מדיני ותקשורתי אדיר. ג'וקר.
עוד כתבות למנויים:
אלא שלטענתו של ריגאס, אסדת כריש היא מקום טוב לישון בו, וחייבים להודות שיש בכך היגיון. שכן ניסיון הפיגוע של חיזבאללה נכשל עוד לפני שממש התרומם: כטב"ם אחד הופל בידי מטוס קרב ישראלי ושניים נוספים פוזרו לרסיסים בידי טילים ששוגרו מספינה של חיל הים. מאז, ככל הידוע, לא נעשה ניסיון נוסף לפגוע באסדה. הסכם הגבול שנחתם בין ישראל ללבנון, ארבעה חודשים לאחר המתקפה, הרחיק עוד יותר את האיומים עליה.
התגובה היעילה של צה"ל כנגד מתקפת חיזבאללה, איששה את מה שריגאס בנה עליו מהרגע שהניח את הדולר הראשון על המיזם השאפתני הזה. "יש לי אמונה מוחלטת שממשלת ישראל תגן על המקום הזה בכל האמצעים", הוא אומר באנגלית קולחת, שיש בה רק הד למבטא יווני, בשיחה שמתקיימת בחדר הבקרה עמוס המסכים של האסדה. "אנחנו הרי עומדים עכשיו על נכס אסטרטגי ישראלי, וישראל תגן על כל הנכסים האלה שלה. בגלל זה אני מרגיש יותר רגוע כאן מאשר במטרו בלונדון או בבית ספר בנאשוויל. שם, אין צבא ששומר עליך 24/7".
9 צפייה בגלריה
ריגאס באסדה. ''החזון שלנו הוא שהגז יכול להביא לשלום בין ישראל ללבנון''
(צילום: אלעד גרשגורן)
לא פשוט להפחיד את ריגאס, איש עסקים שמתנוסס לגובה של 1.97 מטר. גם במקרה של הרפורמה המשפטית, למשל, הוא מסרב להתרגש מהגלים. "מה שישראל מחליטה לעשות עם מערכת המשפט שלה, זה עניין שלה", הוא אומר. "אני יכול להגיד לך שאני כמנכ"ל של חברת אנרגיה מרגיש רגוע, כי אם ישראל לא תמשיך לתמוך בנו, לאזרחים שלה לא יהיה אור בבית. זה עד כדי כך פשוט".
ובכל זאת בכירי הכלכלנים שלנו מזהירים מפני בריחת משקיעים ואסון כלכלי. משקיעים הרי אוהבים יציבות, ובישראל לאחרונה חוגג הכאוס.
"אני שמח לראות שהאזרחים בישראל משמיעים את קולם, אבל בתור יווני אני רגיל לדברים האלה ומרגיש כאן בנוח. זה לא מפחיד אותי ולא מרחיק אותי", אומר ריגאס, שלטענתו החברה שלו לא סבלה מבריחת משקיעים בשל הרפורמה. "אם אתה מדבר על יציבות, תסתכל על מדינות אחרות כמו בריטניה, שבשנים האחרונות שינתה את מדיניות המס שלה כלפי חברות האנרגיה פעם אחר פעם. כמשקיע, זה כאוס מבחינתי. בישראל, ואגב גם במצרים שבה אנחנו פעילים, מדיניות המס והרגולציה כלפי שוק האנרגיה לא השתנתה בכלל. עבורי, זו המשמעות של יציבות. באופן כללי, הממשלה הישראלית תמיד נתנה לנו בזמן את האישורים שהיינו צריכים. מעולם לא נתקלנו בבעיה להשלים את העבודה שלנו. גם העובדה שהיו חמש מערכות בחירות בישראל לא מטרידה אותי. ביוון, גם שם החברה שלנו פעילה, היו לי 13 שרי אנרגיה בעשור האחרון. זה כאוס".
אלו זמנים מרגשים עבור ריגאס. בשבוע שעבר, יותר משש שנים אחרי שרכש את הזיכיון להפעלת מאגר כריש, הוא החל לקצור את הפירות שהשקיע כאן, 80 קילומטרים מערבית לנהריה, איפשהו בין ישראל לקפריסין. אחרי גיוס הון של כשני מיליארד דולר, שכלל הנפקה בבורסה בתל-אביב ובלונדון; אחרי ארבע שנים של פיתוח המאגר ושל בניית האסדה המשוכללת בסינגפור, שנמתחו יותר מהמתוכנן בשל מגפה הקורונה שהשביתה את המספנה; ותשעה חודשים אחרי שהוצבה סוף-סוף במקומה, במהלכם שרדה ניסיון פיגוע ושימשה קלף מיקוח בהסכם מדיני בין מדינות אויב - עברה סוף-סוף אסדת כריש משלב ההרצה לפעילות מלאה. המשמעות היא שבשנה הבאה תספק האסדה למשק האנרגיה הישראלי כ-5.5 BCM (מיליארד מטר מעוקב) של גז טבעי, כ-40 אחוז מכלל הצריכה השנתית של המדינה. מבחינתו של ריגאס זו לא רק סיבה למסיבה, אלא גם הזדמנות לשווק לצרכנים שלו - אזרחי ישראל - את חברת אנרג'יאן, שעד כה חסתה בצילן של חברות הגז דלק קידוחים ונובל אנרג'י, בעלות המאגרים תמר ולווייתן שנאלצו למכור את חלקן בכריש ותנין בעקבות מתווה הגז.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
נפגשנו איתו בשדה התעופה הקטנטן של חיפה. לאחר ביקורת דרכונים (שנחוצה בגלל שהאסדה נמצאת מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל) ותדריך בטיחות קצר ("כבר שמעתי אותו מיליון פעם", התמרמר בנימוס ריגאס, הלבוש בחולצת כפתורים לבנה ונעלי ספורט), המראנו במסוק לכיוון צפון מערב. כעבור רבע שעה ביצבצה באופק האסדה, אי בלב ים.
שטחה של אסדת כריש, הוא כשל שני מגרשי כדורגל. היא מחוברת בכבלים לקרקעית הים, שבנקודה הזו נמצאת בעומק של 1,700 מטר, ומספר צינורות מחברים אותה לשדה הגז כריש, שנמצא בעומק של כשלושה קילומטרים נוספים מתחת לקרקעית. הגז, שמטפס בצינורות האלה לאסדה, עובר כאן תהליך מורכב של סינון והפרדה: תוצר הלוואי העיקרי של הפקת הגז - קונדנסט, חומר נוזלי המשמש לייצור דלק - מאוחסן בבטן האסדה, נפרק אחת לכמה שבועות בידי מכלית ונמכר בין היתר גם לחו"ל ("ישראל הפכה לראשונה ליצואנית נפט", אומר בסיפוק ריגאס); הגז הנקי מוזרם ישירות בצינור תת-מימי לתחנת הקליטה שלו, אי שם בחוף דור. בניגוד למאגרי תמר ולווייתן, כל הגז מכריש מיועד למשק הישראלי.
בתחילת הסיור מוביל אותנו ריגאס לאזור המגורים והמשרדים של האסדה, שש קומות שמעוצבות כבניין שגרתי ושאת רצפתן מכסה שטיח מקיר לקיר. לוקח קצת זמן להבין שהסחרחורת הקלה שפוקדת אותנו נובעת מכך שלמעשה אנחנו נמצאים בתנועה מתמדת – האסדה אמנם עוגנת במקום, אבל צפה על פני המים כמו אונייה. למזלנו, בזמן הביקור הים היה שקט יחסית.
9 צפייה בגלריה
''גם אני רוצה שילדיי יחיו בעולם נקי, אבל אנחנו צריכים להיות ריאליים''. עובד באסדה
(צילום: אלעד גרשגורן)
מעבר להיותה מעין תחנת כוח בזעיר אנפין, האסדה היא גם עיר קטנה שבה חיים 150 אנשים בכל רגע נתון, גם בסופי שבוע. נציגים מ-11 לאומים שונים מרכיבים את כוח האדם שנמצא כאן, רק מיעוטם ישראלים. העובדים הישראלים נמצאים כאן בסבבים - שבועיים על האסדה ושבועיים בבית. הזרים מגיעים לחודש רצוף ואז לחודש חופשה. סטיב רובישו, הקפטן של האסדה, חי בצורה הזו כמעט כל חייו. הוא בן 63 שנולד וגדל בלואיזיאנה, אבל נמצא בעסקי הנפט והגז כבר מעל 40 שנה. בתחילת הקריירה עבד עבור חברות נפט אמריקאיות במפרץ מקסיקו, בהמשך בילה שלוש שנים במאגר תמר של חברת נובל אנרג'י, ולפני כשנה התמקם בכריש. רובישו, שבמבטאו הדרומי ובמניירות הקאובוי שלו היה יכול בקלות להיות מלוהק לסרט "ארמגדון", עורך לנו תדריך בטיחות במהלכו מועלית האפשרות של אזעקה מפני טילים. במקרה כזה, קובעות ההנחיות, יש למהר ל"חדר הבטוח" או להסתתר מתחת לגרם מדרגות. "אבל אתה לא צריך להיות מודאג מהנושא הזה יותר מדי", אומר רובישו תוך שהוא מניח יד על כתפי. "בכל האסדות יש אזעקות מפני מתקפת טילים".
גם באלה שבמפרץ מקסיקו?
"אה, לא. רק באסדות בישראל".
האזעקה, יתברר בהמשך, היא לא אמצעי הביטחון היחיד כאן. על הסיפון נמצאים בכל רגע נתון כ-15 מאבטחים, רובם יוצאי שייטת 13 ויחידת סנפיר של חיל הים, חמושים באקדחים ובנשק קל. מוצבות כאן גם שתי סירות אבטחה קטנות, מהירות במיוחד, שניתן להוריד אותן למים בתוך שניות ספורות. הספינות הללו מאובזרות במקלע מא"ג ומכשירי קשר, שמאפשרים להן לשוחח עם ספינות חיל הים. וזה הכוח האמיתי שמגן על האסדה, על אף היותה בבעלות פרטית: למרות המרחק הרב מהחוף, לישראל יש אינטרס חיוני בהגנה על אסדת כריש. הגז שנשאב מכריש, כמו מיתר שדות הגז, צפוי לספק את צורכי האנרגיה של המדינה לשנים רבות, והמדינה מרוויחה ממכירתו תמלוגים (1.7 מיליארד שקל ב-2022). מעבר לפגיעה בחיי אדם, ברור לכל שלהתקפה מוצלחת על מתקני הגז הישראליים בים יש השלכות אסטרטגיות וכלכליות אדירות.
מעבר לעובדה שהמעלית באזור המגורים התקלקלה, הכול על אסדת כריש מהוקצע, נקי ומסודר. העובדים - מהנדסים, מכונאים, חשמלאים, אנשי ים, טבחים וכו' - מתרוצצים בחולצות ממותגות של אנרג'יאן או בסרבלים אדומים, כנמלים חרוצות. האסדה אמנם ממוכנת ובעלת טכנולוגיה מתקדמת, אבל הגורם האנושי קריטי. השאיפה של כולם היא לייעל כל הזמן את זרימת הגז מבטן האדמה ולתקן את כל הבאגים האפשריים. כולם גם מאוד מוטרדים מנושא הבטיחות, ואם תרד במדרגות מבלי לתפוס במעקה, יעירו לך מיד.
מכיוון שהעובדים שוהים כאן תקופות ארוכות, נעשה מאמץ לדאוג לרווחתם: חדר אוכל שמשקיף לים מספק להם ארבע ארוחות ביום (כולל תזרים קבוע של חומוס שהעובדים הסקוטים, לפי מדגם לא מייצג, מחבבים מאוד), בקומה העליונה פועלת מרפאה מאובזרת שבה נמצא כל העת פרמדיק יוצא יחידת 669, ויש גם חדר כושר, מועדון ואולם קולנוע. העישון, אגב, מותר רק בחדר אחד על האסדה, ואם תדליק מצית בחוץ, יש מצב שתגמור את כל האופרציה.
"הבנתי שכדי שתהיה לך חברת נפט וגז טובה, אתה צריך להבין בסלעים, להבין גיאו-פוליטיקה, ולדעת איך לגייס הרבה הון. אבל היכולת החשובה ביותר שרכשתי הייתה איך למכור דברים ברחוב. לשכנע בן אדם לקנות ממך משהו זה הכלי החשוב ביותר עבור איש עסקים"
אבל מאחר שהמשמרות כאן אורכות 12 שעות, מרבית העובדים מבלים את הזמן הפנוי בעיקר במנוחה. החדרים כאן זוגיים וכוללים טלוויזיה, שולחן עבודה, ארון בגדים ושירותים ומקלחת צמודים. וחשוב מכל - על האסדה יש ווי-פיי. "יותר מהיר מהווי-פיי אצלך בבית", אומר אחד העובדים. הוא צודק.
מלבד אולי למסוק, שכל הופעה שלו על האסדה מעוררת התרגשות, הכוכב הגדול ביותר במהלך הביקור הוא ללא ספק ריגאס, שפרט לתפקידו כמנכ"ל אנרג'יאן גם מחזיק בכעשרה אחוזים ממניות החברה, ששווי השוק שלה עומד על כמעט שלושה מיליארד דולר.
9 צפייה בגלריה
אזור קליטת הגז הגולמי של אסדת כריש. כל חריגה מהשביל כרוכה בסיכון
(צילום: אלעד גרשגורן)
ריגאס, בן 55, המחלק את זמנו בין לונדון ומילאנו, נולד וגדל באתונה. "אבי היה רופא ואמי פסיכולוגית. גדלתי במשפחה ללא רקע עסקי, וכל מה שיצרנו פה החל מאפס", הוא אומר. לאחר התיכון למד הנדסת מחצבים, אבל מהר מאוד גילה שהוא לא מסוגל לעבוד במכרה. "אחרי כמה ימים הבנתי שאנשים בגובה 1.97 לא מסתדרים היטב מתחת לאדמה", הוא צוחק. "החלטתי להחליף כיוון והתמחיתי בהנדסת נפט".
את התואר השני השלים ב-1991 באימפיריאל קולג' בלונדון, אחד המוסדות המובילים בעולם בתחום. "אחרי הלימודים הגשתי מועמדות ל-152 משרות", הוא מספר. "קיבלתי אפס תשובות חיוביות". בלית ברירה, החל להתפרנס כרוכל ומכר ספרי קריאה בדוכן רחוב. לבסוף התגלגל לעבודה בבנקאות ושימש כמומחה השקעות לתעשיית הנפט. "למדתי גם את הצד הטכני, וגם את הצד הכלכלי", הוא אומר. "הבנתי שכדי שתהיה לך חברת נפט וגז טובה, אתה צריך להבין בסלעים, להבין גיאו-פוליטיקה, ולדעת איך לגייס הרבה הון. אי-אפשר לבנות אסדה מבלי שתגייס כספים בבורסה. אבל היכולת החשובה ביותר שרכשתי במהלך הקריירה המקצועית שלי הייתה איך למכור דברים ברחוב. לשכנע בן אדם לקנות ממך משהו, לא משנה מה, זה הכלי החשוב ביותר עבור איש עסקים".
ב-2007, בהשקעה עצמית של מיליון דולר, רכש את שדה הגז היחיד, בשעתו, ביוון והקים את חברת אנרג'יאן. "ההון הראשוני שעשה ביוון שימש אותו בתחנה הבאה והחשובה ביותר עד כה במסע העסקי שלו - ישראל. עד 2015 שלטו בכל מאגרי הגז של ישראל שתי חברות - דלק ונובל. "הן ניצלו את העמדה הזו והפכו למונופול שגבה יותר מדי כסף", אומר ריגאס, שלא חושש להעביר ביקורת על מתחריו. "אני חושב שבחיים אתה לא צריך להיות גרידי, אלא לדאוג ללקוחות שלך. אחרת זה יחזור אליך כמו בומרנג".
וזה אכן היה בומרנג. על פי מתווה הגז, שהועבר בממשלה ב-2015 בהובלת שר האנרגיה דאז, יובל שטייניץ, דלק ונובל אולצו למכור את הזכויות במאגרי כריש ותנין לגורם שלישי. אנרג'יאן קפצה על ההזדמנות ורכשה את הזיכיון עבור 150 מיליון דולר. זו הייתה השקעה מזערית ביחס להיקף הסופי של הפרויקט, שהצריך עבודות פיתוח בהיקף של כמיליארד וחצי דולרים. לדברי ריגאס, "כשאמרתי שאני מעוניין בנכס הזה, אמרו לי, 'איך לדעתך תיכנס לישראל, מדינה קשה, בירוקרטית, בלתי אפשרית לניהול עסקים? אתה לא ישראלי, אין לך קשר לטייקונים בה, אתה שחקן קטן'. עניתי - 'ננסה ונראה'".
ב-2019 הוגשה נגד אנרג'יאן וריגאס תביעת ענק, על סך 600 מיליון שקל, בידי איש העסקים בני שטיינמץ, שלדבריו חברת "צבר גז ונפט" שבבעלותו היא זו שהכניסה את אנרג'יאן לישראל, בתמורה לשותפות ברווחים. ריגאס מסרב להתייחס לתביעה, שטרם הוכרעה. "אני עסוק בגז", הוא אומר. "לא בתביעות מהסוג הזה".
9 צפייה בגלריה
''בישראל אנשים לא רוצים לראות אסדת גז מול הבית שלהם, והם צודקים''. אסדת לווייתן מול חופי קיסריה
(צילום: AFP)
בהחלטה שלו להיכנס לשוק הישראלי, פעל ריגאס לא רק בניגוד להמלצות שקיבל, אלא גם בניגוד מוחלט לזרם המקובל. "באותה תקופה הנשיא אובמה ניהל מו"מ מול איראן על הסכם הגרעין, וכל תעשיית הנפט והגז הסתכלה למפרץ הפרסי", הוא מסביר. "אני לא רציתי לעשות שם עסקים, והחלטתי אסטרטגית להיכנס לשוק הישראלי. זה היה הימור שהיינו מוכנים לקחת".
ההימור הוכיח את עצמו. מעבר להצלחה של אנרג'יאן בחתימת חוזים ארוכי טווח עם לקוחות ישראלים וגיוס הון עתק ממשקיעים, הסתבר כי היקף הגז במאגר כריש עומד על 32 אחוז יותר מההערכות המוקדמות. "גילינו עוד גז, לא רק לעצמנו, אלא גם לישראל ולאזור כולו", מתלהב ריגאס. לפני כמה חודשים גילתה החברה שדה נוסף, שנמצא בין כריש לתנין, ומכיל 40 BCM נוספים של גז טבעי. הוא לגמרי בשטח ישראל, אך בניגוד לשכניו, קיבל הפעם שם יווני: אולימפוס. "לא צריך להיות גיאולוג גדול כדי להבין שהאזור בין תנין לכריש מלא גם הוא בגז", מחייך ריגאס, שבונה על שדה אולימפוס כמאגר גז ליצוא.
החלטה נוספת שקיבל בתחילת דרכו בישראל, הייתה לשאוב את הגז מהמאגרים התת-ימיים באמצעות אסדה צפה, בניגוד לאסדות של דלק ונובל, שהוצבו בקרבת החוף ופוטנציאל הזיהום שלהן גבוה יותר. "בישראל אנשים לא רוצים לראות אסדת גז מול הבית שלהם, והם צודקים", מסביר ריגאס. "מעבר לזה, אם יש לך אסדה שצפה מעל המאגר, אתה יכול להפיק גז גם משדות אחרים בסביבה בקלות רבה יותר. ידענו מהניסיון שלנו ביוון שהקהילה המקומית צריכה להיות לצידנו ולא נגדנו".
"ביוון ואיטליה החליטו להפסיק את חיפוש הגז והנפט בגלל לחץ של הציבור. היום הן מייבאות גז. שאלתי את הפוליטיקאים שם - אתם עומדים לשרוף את הגז הזה ממילא בשטח שלכם ולזהם את הסביבה, אז מה אתם מעדיפים: לייבא את הגז ממדינה אחרת או להפיק אותו בעצמכן?"
ברוח זו, אי-אפשר בלי לשאול על ענייני הסביבה, בעיקר אם זוכרים איך הקמת תעשיית הגז בישראל לוותה במחאות אזרחיות אדירות שהערימו קשיים בעיקר על מתחריו של ריגאס. "גם אני רוצה שילדיי יחיו בעולם נקי, אבל אנחנו צריכים להיות ריאליים", הוא אומר. "ביוון ואיטליה החליטו להפסיק את חיפוש הגז והנפט בגלל לחץ של הציבור המקומי. מישהו האמין שהעולם יהפוך לירוק בן לילה. היום הן מייבאות גז. שאלתי את הפוליטיקאים שם - אתם עומדים לשרוף את הגז הזה ממילא בשטח שלכם ולזהם את הסביבה, אז מה אתם מעדיפים: לייבא את הגז ממדינה אחרת או להפיק אותו בעצמכן? זה אבסורד.
"בעיניי, הגז הוא הפתרון האנרגטי הטוב ביותר לשנים הבאות. אף אחד לא יסכים לכבות את החשמל בבית לכמה שעות כדי לשמור על סביבה נקייה".
המולקולה הראשונה של גז זרמה לאסדה הצפה של אנרג'יאן באוקטובר 2022. על פי דוחות החברה לבורסה, בחודשיים שבהם עבדה האסדה במהלך 2022 זינקו הכנסותיה בכמעט 50 אחוזים. באותה שנה עמדו רווחי החברה על 17 מיליון דולר, לעומת הפסד של כ-96 מיליון דולר בשנה הקודמת. עכשיו, עם סיום שלב ההרצה ומעבר להפקה מלאה צפויים הרווחים לעלות עוד יותר. התעוזה של אנרג'יאן בישראל איפשרה לה להפוך לחברה בינלאומית: היא החלה להשתלט על פעילויות גז גם במצרים, באיטליה, בבריטניה, בקפריסין ובקרואטיה.
מהמרחב הנעים יחסית של אזור המגורים והמשרדים, מוביל אותנו ריגאס לסיור על הסיפון מוכה הרוחות, מהלך שכרוך בהצטיידות בקסדה, משקפי מגן, אטמי אוזניים, נעלי בטיחות וסרבל אדום חסין אש. אנחנו משוטטים בין המכונות האדירות על גבי שבילים מסומנים בצהוב, עולים ויורדים בסולמות שחלקם ממש נושקים למים שמתחתינו. כל חריגה מהשביל כרוכה בסיכון שתקבל חבטה בראש, וכל החלקה מהסולם עלולה להסתיים בים.
מי שמנהל את האירוע הוא דיוויד רוס, ה"קונסטרקשן מנג'ר" כפי שהוא מציג את עצמו, סקוטי שמתגורר ביוסטון ונמצא בעסקי הגז מזה 20 שנה. על כתפו מונח גלאי דיגיטלי, שתפקידו לזהות דליפות גז סוררות. "אם יש כאן דליפה קטנה, כל ניצוץ עלול להדליק אותה", הוא מסביר. אחר כך הוא מוביל אותנו לצינור שממנו יוצא הגז לעבר החוף. אנחנו נמצאם כעת במפלס התחתון של הסיפון, נתזי מים דקים מרחפים באוויר, ורוס מאפשר לי להניח ידיים על הברז שדרכו זורם שליש מתצרוכת הגז של מדינת ישראל. אני עומד בפיתוי ולא מסובב את הברז.
לאחר שאנחנו חוזרים מהסיפון אל אזור המגורים, ריגאס מתעקש שנכיר את מהנדסות התהליכים קונסטנטינה מונדלו ומרתה ליסנה, שתי הנשים היחידות שנמצאות כרגע על האסדה. אנחנו פוגשים אותן בחדר המהנדסים, שכל קירותיו מכוסים בתרשימים ושרטוטים. "זה בעצם המוח של האסדה", אומרת מונדלו בת ה-28, במקור מיוון. "פה פותרים בכל יום בעיות, משפרים את יעילות ההפקה, ובעצם מקבלים את כל ההחלטות החשובות".
מה אומרות המשפחות שלכן על כך שאתן עובדות על הגבול בין ישראל ולבנון? הן מודאגות?
מונדלו: "מעולם לא הרגשתי מאוימת במתקן הזה. אני מסבירה למשפחה את התחושה הזו, ולכן גם הם לא מודאגים. עבורי זו הזדמנות מצוינת לעשות משהו שאני אוהבת ולעבוד בחזית הטכנולוגיה. הקמנו פה את האסדה הצפה הראשונה במזרח התיכון, פרט שלא יזיק לקורות החיים שלי בעתיד. זה תחום שנשלט בידי גברים ולכן מאתגר יותר לנשים, אבל אני אוהבת אתגרים".
לאן שלא תסתכל מכאן - 360 מעלות - תראה רק ים ואת האופק. מדהים לחשוב על כך שעמוק מתחתינו מסתתרים מרבצים אדירים של גז טבעי, הזהב החדש. למרבה הצער, למרות אוצרות הטבע שיש לאזור להציע, רצה הגורל ומאגר כריש נמצא ממש על גבול המים הכלכליים של ישראל, וצמוד באופן מרגיז למים הכלכליים של לבנון. העובדה הזו גרמה ללבנון, וליתר דיוק לנסראללה, לטעון כי המאגר שייך לה ולאיים לפגוע באסדה. ניסיון שאכן נעשה (וסוכל) ימים בודדים לאחר שנגררה למקומה כל הדרך מסינגפור.
לאחר ניסיון הפיגוע האיצו ישראל ולבנון את המשא ומתן בתיווך השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין, שנועד לקבוע היכן עובר קו הגבול הימי ביניהן. ההסכמה הותירה את שדה כריש בשטח ישראל והוחלט כי שדה גז אחר, בשם קאנא-צידון, שטרם פותח, יהיה שייך ללבנון. אם השדה יהפוך לפעיל, תקבל ישראל תמלוגים על חלקו הנמצא מדרום לקו הגבול. ההסכם, שהיווה את גולת הכותרת של כהונתו הקצרה של יאיר לפיד בראשות הממשלה, ספג ביקורת נוקבת מצד יו"ר האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו, שכינה אותו "כניעה היסטורית" והכריז כי יבטל אותו כשיחזור לכהן כראש הממשלה. עד כה זה לא קרה, ואין סימנים שיקרה. "את הדיונים הפוליטיים אני משאיר לפוליטיקאים, שיחליטו ביניהם איך הם פותרים את הבעיות שלהם", אומר ריגאס. "אנחנו לא חלק מההסכם ומה שמעניין אותנו הוא היכולת שלנו להמשיך לעבוד באזור. גם לפני ההסכם וגם אחריו, המשכנו לעבוד כאן כרגיל".
חששת מעצירת העבודות עד להגעה להסכם? היה פחד כזה בקרב גורמים אחרים?
"קיבלנו שאלות מבעלי מניות מבית ומחוץ, אבל האמון שלנו בממשלת ישראל ושירותי הביטחון שלה עזרה לנו להבטיח לכולם שאנחנו בדרך הנכונה. ומעולם לא יזמנו שינוי כלשהו בתוכנית העבודה או בלו"ז שלנו".
האיומים של נסראללה הרתיעו אותך?
"לא".
מבחינתו של ריגאס, הסכם הגבול מוכיח שהגז יכול להוות קטליזטור חיובי באזור. "כבר היום הגז עוזר להפוך את ישראל לכזו שמדינות באזור מסתמכות עליה. אם למשל ישראל תפסיק לייצא גז למצרים, למצרים תהיה בעיה רצינית", הוא מסביר.
אולי כמו שגז זורם משדה לווייתן למצרים, כך יזרום גז יום אחד מכריש ללבנון?
"החזון שלנו הוא שהגז יכול להביא לשלום בין שתי המדינות. אבל אנחנו לא מקבלים החלטות פוליטיות. אם תהיה החלטה למכור גז ללבנון, היא תתקבל מעליי, ברמת הממשלה. ואם יהיה כך, בהחלט נשמח לעזור".
ריגאס גם ישמח להזרים גז למדינות באירופה, שמאז המלחמה באוקראינה נמצאות במצוקה. "הפלישה של רוסיה משמעותה שאירופה הפסידה 150 BCM של גז בשנה, מתוך צריכה שנתית של 400 BCM", הוא מסביר. "יש כאן הזדמנות יוצאת דופן לישראל להפוך ליצואנית גז לאירופה".
זו החלטה שלך או של הממשלה?
"הגז של כל מדינה שייך לאזרחים שלה, וכך גם בישראל. זה לא הגז שלי. אנחנו ספקים של הממשלה, וזו פילוסופיה בסיסית שכולם צריכים להבין. לכן כל החלטה שנקבל תעשה בשיתוף פעולה עם הממשלה".
