סקירה של אגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר שפורסמה היום (ד') מהווה עדות נוספת על הקשר החזק שבין ההסתמכות על הרכב הפרטי ובין התמריצים שנותנת הממשלה עצמה לעובדיה. לפי נתוני האוצר, כ-80% מהעובדים במשרדים ממשלתיים זכאים להחזר הוצאות על רכבים הכולל רכישת ביטוחים ותשלום אגרות. גובה ההחזר הממוצע עמד בשנת 2019 על כ-2,000 שקל לחודש.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לפי הסקירה, ההשפעה על הבעלות על הרכב ניכרת. "העסקה בענף מנהל ציבורי הכולל בין היתר את העובדים במשרדי הממשלה, מעלה את ההסתברות להחזקת רכב בכ-7-4 נק' האחוז. עובדה זו מתורגמת לבעלות על כ-9,200 רכבים נוספים בקרב העובדים בענף זה".
יחד עם זאת, בסקירה נטען גם כי הנתונים לא כוללים עובדים רבים נוספים כמו עובדי החברות הממשלתיות והרשויות המקומיות, כך שנתוני האמת גבוהים אף יותר. עוד הוסבר כי ההשפעה נמצאה כמשמעותית יותר בקרב משקי בית בחמישון ההכנסה האמצעי, שם העלייה בהסתברות להחזקת רכב אחד לפחות היא 11-8 נקודות האחוז, כשהקשר נחלש במקרים של הכנסה גבוהה יותר.
מבדיקה שנערכה בקרב כלל העובדים בענפי המשק, עלה כי השתתפות המעסיק בהוצאות רכב או מתן רכב צמוד מביאה לעלייה בהסתברות להגעה לעבודה באמצעות הרכב הפרטי ב-18 נקודות האחוז, אך לא נמצאה עדות לכך שבעלות על רכב מביאה לנסועה (קילומטראז') של רכביהם של עובדי המדינה יותר מעובדים בענפים אחרים.
"אנו רואים בכך חיזוק להשערה כי שיעור ההחזקה הגבוה של רכבים פרטיים במנהל הציבורי לעומת יתר הענפים נובע מההסדר לו זכאים עובדי המגזר הציבורי ולא ממאפיינים הייחודיים להעסקה במגזר הציבורי (מקום עבודה שלא מונגש בתחבורה ציבורית, נסיעות מרובות וכד' - א"ז)". עובדי המדינה גם מוציאים יותר על הביטוח בכ-400 שקל בשנה.
על פי הסקירה, מיעוט בלבד של משקי הבית בהם קיים מפרנס במנהל הציבורי, אינם מחזיקים רכב כלל (6.7%) לעומת כ-18% ממשקי הבית המועסקים ביתר ענפי המשק. לעומת זאת, כמחצית ממשקי הבית בהם ישנו מפרנס במנהל הציבורי מחזיקים לפחות שני רכבים.
שיעור המשפחות שאין בבעלותן רכב נמוך יותר בקרב משפחות בהן מפרנס במנהל הציבורי בכל רמות ההכנסה, למעט בחמישון ההכנסה התחתון, בו השיעור זהה.
"הסדר זה, המתמרץ עובדים להחזקת רכב פרטי, תורם לגודש בכבישים וכרוך בהשפעות שליליות כגון רעש, זיהום, ובלאי בתשתיות. להשפעות אלו השלכות כלכליות ובריאותיות ברמת המשק", נכתב בסקירה.
ברקע הדברים, הצפיפות על הכבישים היום בישראל היא פי 3.5 מהממוצע במדינות ה-OECD וקצב הגידול המהיר של האוכלוסייה בישראל צפוי להחריף את הבעיה. לגודש התנועה ולזיהום התחבורתי השפעה נרחבת על הבריאות - לפי אומדן שהציג ארגון ה-OECD כ-2,000 אנשים בישראל מתים בכל שנה מזיהום אוויר.
"לפי ההערכה בדו"ח ה-OECD (2020), סך ההשפעות החיצוניות של השימוש בכלי רכב בישראל בגין זיהום אוויר, גודש תנועה, רעש, תאונות דרכים, בנייה ואחזקה של תשתיות ועלויות חניה חינמית, מסתכמות בכ-6% תוצר, כאשר זיהום אוויר ועומס בכבישים הם הגורמים המשמעותיים ביותר. עלויות אלו נחשבות לגבוהות שכן במדינות האיחוד האירופי עלות ההשפעות החיצוניות של רכבים הן כ-4% תוצר בלבד", נכתב.
כמו כן, מימון הרכב שמגיע כאמור ל-2,000 שקל בחודש, משמש פעמים רבות כרכיב שכר נוסף לעובדי המגזר הציבורי מבלי לשלם עליו עלויות סוציאליות, מהלך שגם פוגע בזכויות העובדים. פעמים רבות עלו יוזמות, ביניהן של סגנית ראש העיר תל אביב, מיטל להבי, להמיר את ההטבה בהטבת שימוש בתחבורה ציבורית, כדי להפחית את השימוש ברכב הפרטי, שכן כיום לשם קבלת ההטבה יש להוכיח אחזקת רכב, תשלום אגרות וביטוחים.
