בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב ביטל לאחרונה עסקה שבמסגרתה לפני מותו העביר דירה במתנה לבתו. השופטת ענת הלר-כריש קבעה שנסיבות עריכת ההסכם מעלות חשד שהוא לא שיקף את רצונו החופשי של המנוח, ועל כן דחתה את יורשי הבת (שגם היא הלכה בינתיים לעולמה). הדירה תוחזר לעיזבון האב, שבצוואתו הוריש את כל רכושו לבן אחר.
עסקת המתנה המדוברת נחתמה בשלהי 2015. מי שערך את ההסכם היה עורך דין ממרכז הארץ, אולם, בעקבות מגוריו של האב בדרום החליטה בתו להתקשר עם עורך דין אחר שיהיה קרוב אליו. כך יצא שעורך הדין "השני" קיבל לידיו מסמכים מוכנים ורק ניגש יחד עם הבת להחתים את האב עליהם.
הבת לא מיהרה לרשום את הנכס על שמה. בפועל היא "המתינה" שאביה ימות ורק אז הגישה את התביעה נגד העיזבון שלו. בכתב התביעה היא טענה שהסכם המתנה מעולם לא בוטל והסכמים יש לקיים, לכן יש להצהיר עליה כבעלת הדירה.
מנגד טען האח, היורש הבלעדי על פי צוואת ההורים, כי האב הוחתם על הסכם המתנה במרמה ובהטעיה, תוך כדי כפייה ועושק ותוך ניצול חולשתו הפיזית והמנטלית. הוא ביקש להשאיר את הדירה ברשות העיזבון. על כך השיבה הבת כי לא הוכח שמצבו הקוגניטיבי של האב בעת החתימה שלל ממנו את הרצון החופשי והיכולת להתקשר בהסכם.
עו"ד יעקב לנגהצילום: אירנה רובין"במקרה שלפניי, העובדות כפי שהוכחו מטילות צל כבד מאוד על עסקת המתנה ונסיבות עשייתה וחתימתה", כתבה השופטת הלר-כריש בפתח פסק הדין. היא קבעה ששילוב מצבו הרפואי הבעייתי של האב לצד הדרך שבה הוחתם על ההסכם מובילה למסקנה שהוא בטל.
לדבריה, בתקופה שבה נחתם ההסכם היה האב חולה אונקולוגי סיעודי, מרותק לכיסא גלגלים, נעזר במטפל צמוד וסבל מדמנציה ומירידה קוגניטיבית ותפקודית משמעותית. היא ציינה שעורך הדין מהמרכז, שערך את מסמכי עסקת המתנה, מעולם לא ראה את האב. גם עורך הדין השני, שהחתים את האב על המסמכים, נפגש איתו רק לצורך החתימה ולא בירר מה רצונו בנוגע לנכס.
בהקשר לכך העירה השופטת שפגישת ההחתמה לא תואמה עם האב אלא עם הבת. היא הוסיפה כי קיים טעם לפגם בעצם נוכחותה של הבת במעמד החתימה על ההסכם. עובדה זו מלמדת שלמעשה מעולם לא ניתנה לאב אפשרות לקבל החלטה חופשית ונקייה מלחצים.
היבט נוסף שהעלתה השופטת הינו העובדה שהאב לא קיבל בשום שלב ייצוג משפטי עצמאי. גם העובדה שההסכם לא יושם בסמוך לכריתתו מעידה על היעדר גמירות דעת מצד המנוח להתנתק מזכויותיו בדירה. בנסיבות אלה מסקנתה הייתה שההסכם אינו משקף את רצונו החופשי והעצמאי של האב ולפיכך הוא בטל. התובעים (יורשי הבת) חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 35 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד מרדכי שפירא ועו"ד רינת קדמי
• ב"כ הנתבע: עו"ד מירי כרמל ורסנו
• עו"ד יעקב לנגה עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
