1 צפייה בגלריה
הסכם חוזה שכירות אילוס אילוסטרציה
הסכם חוזה שכירות אילוס אילוסטרציה
אילוסטרציה
(shutterstock)
בית משפט השלום בכפר סבא דחה לאחרונה תביעה שהגישה בעלת נכס באזור התעשייה עמק חפר נגד החברה השוכרת אותו ומפעילה בו אולם אירועים, אף שזו לא שילמה לה את דמי השכירות במשך 13 חודשים – סכום שהצטבר לכ-1.7 מיליון שקל. השופט שרון דניאלי קיבל את טענתה שלא יכלה לקיים את ההסכם עקב פרוץ מגפת הקורונה.
התובעת, "אייסוניק מערכות בע"מ", משכירה את הנכס מאז 2017 לחברת "לה ריין יזמות ואירועים בע"מ", שמנהלת במקום אולם אירועים. לפי ההסכם ביניהן, לשוכרת יש זכות להאריך את ההסכם עד 2032. בעבר התנהלו בין השתיים הליכים משפטיים אחרים שבהם ביקשה בעלת הנכס לפנותו, אך בסופו של יום הן הגיעו לפשרה.
בתביעה הנוכחית טענה המשכירה כי במרץ 2020 הפסיקה השוכרת באופן חד צדדי ובחוסר תום לב לשלם את דמי השכירות למשך 13 חודשים. משכך היא תבעה להורות על ביטול ההסכם ופינוי הנכס עקב הפרה יסודית.
השוכרת לא הכחישה את אי התשלום, אך נימקה זאת בפרוץ מגפת הקורונה שהייתה מלווה בסגרים ופגעה קשות בענף האירועים. בתקופה זו התקיימו רק אירועים בודדים באולם, ולא הייתה לה אפשרותה לשלם את דמי השכירות.
לטענתה, המגפה סיכלה את האפשרות שלה להשתמש בנכס ולכן אי התשלום מוצדק בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). עוד היא טענה לחוסר תום לב מצד בעלת הנכס, שמנצלת את הקורונה כדי להשתחרר מההסכם.
ואכן, השופט דניאלי דחה את התביעה. הוא האמין לבעלי החברה שהעידו כי מיעוט האירועים בשל מגבלות הקורונה פגע ביכולתה לשלם את דמי השכירות, ושוכנע כי הם לא מנצלים את המגפה כתירוץ. נקבע שגם התובעת פעלה בתום לב ולא ניסתה לפנות את הנתבעת לשם השכרת הנכס במחיר גבוה יותר.
עו"ד יהונתן ליפקיןעו"ד יהונתן ליפקין
בפסק הדין צוין כי אין ספק שלפי ההסכם, אי-תשלום דמי שכירות במשך 13 חודשים מהווה הפרה יסודית שלו. עם זאת, הוא קיבל את טענת השוכרת שמתקיימים שלושת התנאים שבחוק לצורך הקביעה כי ההסכם סוכל שלא באשמתה: היעדר צפיות, היעדר אפשרות לביצוע החוזה, וחוסר יכולת של המפר למנוע את הנסיבות המסכלות.
נקבע שהתפרצות הקורונה היא אירוע חריג ונדיר שלא ניתן היה לצפותו, וגם לא את ההגבלות שהוטלו בעקבותיה על קיום אירועים. כמו כן, השוכרת הייתה מנועה מלקיים את ההסכם בנסיבות שנוצרו (האיסור לקיים אירועים) והיא לא הייתה יכולה למנוע זאת.
השופט קבע כי סיכול ההסכם, התנהלות השוכרת בתום לב, ואי תשלום של 13 חודשים בהסכם ארוך טווח ל-15 שנים, כמו גם העובדה שהיא החלה להשיב את חובותיה לבעלת הנכס, לא מהוות בנסיבות הקיימות הפרה שמצדיקה את ביטול ההסכם ופינוי.
הוא הדגיש כי הקביעה לא פוטרת את השוכרת מלשלם את החוב שנוצר, אך שאלה זו צריכה להיבחן בנפרד והוא לא נדרש להכריע בה במסגרת ההליך לפינוי המושכר. עוד ציין שהחלטתו לכאורה מקפחת, ולו באופן זמני, את התובעת, אולם זו ההכרעה הצודקת במציאות שנכפתה על שני הצדדים.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעת: עו"ד עתי צמחוני • ב"כ הנתבעת: עוה"ד סבטה קיפניס ויעקב לאור • עו"ד יהונתן ליפקין עוסק בדיני חוזים • הכותב לא ייצג בתיק • ynet הוא שותף באתר פסקדין