כרם עבד ובן זוגו עידן מאדב לעולם לא ישכחו את קבלת הפנים שערכו להם בעלי העסקים, השכנים מרחוב לונץ בחיפה, לפני שפתחו את עראבסק, המסעדה בבעלותם. "אחד מהם נכנס כאילו זה המקום שלו", סיפר מאדב. "היה לו מטר ביד, הוא התחיל למדוד את המרחק מהתקרה לרצפה והודיע לנו שהמקום אינו חוקי". מאדב אמנם הצליח לסלק אותו, אבל כבר אז הבין את האנרגיות במקום. יחד עם זאת, לא הוא ולא שותפו חשבו אפילו למצמץ ראשונים ולעזוב. התוצאה: בקרוב יפתחו בתחילת הרחוב בר בשם קרקדה ועוד חנות לממכר חפצים מרוקאיים אותנטיים, זאת במסגרת החזון השאפתני שלהם להפוך את הרחוב לגרסה ישראלית של קמדן מרקט הלונדוני.
"התוכנית שלי", מסביר עבד, "היא לפתוח ברחוב עסקים מכל מיני סוגים, שונים וחדשניים, ועל ידי כך להביא צעירים, לגרום להם לעבור לגור כאן, ואז האזור ייראה הרבה יותר צבעוני וצעיר. אני רוצה לייצר אווירה של הכל מהכל - חנות אמנות, ולידה בית קפה ולידו מסעדה. שאנשים יבלו פה יום שלם, שאצלי ישתו קפה או יאכלו ואז ילכו לבית הגבינות, משם ילכו לגלריה יקנו כד ואז בגדים, כמו שקורה בכל שוק בעולם".
4 צפייה בגלריה
"התוכנית שלי היא לפתוח עסקים שיביאו צעירים ואז האזור ייראה הרבה יותר צבעוני"
(צילום: אלעד גרשגורן)
רחוב לונץ ממוקם בפאתי שוק תלפיות שבשכונת הדר בחיפה. שוק תלפיות הוא שוק מזון שתחילתו בבניין מפואר שהוקם בשנות ה-30 של המאה הקודמת על-ידי האדריכל משה גרסטל וכיום הוא מוזנח ובחלקו הגדול לא מאויש בחנויות, למעט קומת המרתף. בסמוך לבניין, ברחוב סירקין וברחובות הסמוכים, מתנהל עד היום מסחר ער של דוכני פירות, ירקות, בשר ודגים. בשנים האחרונות זוכה רחוב סירקין לעדנה תיירותית ולעלייה לרגל של לא מעט פודי'ס שמתלהבים מהאווירה של האזור סטייל השווקים בעולם, האווירה האותנטית והדו-קיום הכמעט טבעי של ערבים ויהודים שלא רווח במקומות אחרים בארץ.
מסעדת הדגים חמארה "תלפיות" של אילן פרון, מסעדן תל-אביבי, שהחליט להקים לפני כשבע שנים את המסעדה במקום המוזנח, מנצנצת מעל כולן וזוכה לביקורות מצוינות של המבקרים. גם "פיצריה תלפיות", "פו 26", "קפה טליק" והכנאפה המצוינת של זידאן זידאן משמחים את הבאים.
חזרה לרחוב לונץ. לצורך קידום החזון שלו הקים עבד, פעיל חברתי בזמנו הפנוי, את "צעירים מקימים", עמותה שנועדה לתעדף בעלי עסקים קטנים ומקוריים שיאיישו את אזור השוק בחנויות שכרגע עומדות שוממות וגורמות למשיכה של אוכלוסייה פחות רצויה, כמו הומלסים ונרקומנים.
4 צפייה בגלריה
חנויות שוממות ברחוב לונץ בחיפה. "הייתי רוצה שיהיה פה עסק אחד מכל דבר"
(צילום: אלעד גרשגורן)
"הצעירים שבאים אלינו", אומר עבד, "מציגים תיק עבודות ומביאים תוכנית עסקית. אנחנו מחברים אותם ליועץ שאומר להם איך אפשר להתקדם, מה העלויות, והכל בכפוף לשימור אווירת השוק. הם שמים פקדון של 35 אלף שקל כדמי רצינות. כרגע יש לנו שישה אנשים כבר בפנים ועוד הרבה בהמתנה. הייתי רוצה שיהיה פה עסק אחד מכל דבר. יש לי חבר מלונדון שכבר יצר קשר עם חנות בקמדן שמוכנה לייבא לנו תיקים מיוחדים ובגדים", הוא מתלהב. "יש אמן ישראלי שרוצה למכור אצלנו יצירות אמנות במחירים סבירים. אנחנו מקיימים ישיבות פעם בשבוע, שבהן דנים במטרות ואיך אנחנו רואים את העתיד. מישהו בונה לנו אתר, מישהו מגייס לנו מהטכניון צעירים שיעבדו על פרסום".
מודל מתל-אביב וירושלים
החזון של עבד אינו תלוש מהמציאות אלא נעשה כבר בערים מרכזיות אחרות, כמו ירושלים שם הפך שוק מחנה יהודה אבן שואבת לכלל האזור ומשך צעירים לגור לידו, וכך לעליית ערך הנדל"ן. דוגמא בולטת נוספת הוא מקרה שוק הכרמל ושכונת כרם התימנים הצמודה לו, שנחשבה לאזור פשע ועוני. פיתוח השוק והמוסדות הקולינריים בו הקרין על כרם התימנים וערך הנדל"ן הרקיע שחקים.
עבד מרגיש שזה הדבר הנכון לשוק תלפיות, אבל בחיפה, שהיא איטית מאוד, אין מי שירים את הכפפה, מלבד משקיעים מהמרכז שקונים נכסים ומעדיפים לחכות ובינתיים לשמור אותם שוממים עד שתהיה עליית ערך. "אין להם חשיבה על פיתוח עסקי וקידום העיר כי הם לא גרים כאן, כמונו", הוא זועם. "מולי יש חמש חנויות שמישהו מהמרכז קנה ומשכיר למחסנים. הצענו לו יותר והוא לא רצה. להפך, הוא שאל את בעל החנות שלנו אם גם הוא רוצה למכור לו. אני חושב שהמטרה שלו היא להביא משקיע עם מיליונים ולהגיד לו יש לי בשבילך עשר חנויות, בוא תרים אותן. התלוננו בפני העירייה. אמרנו שיש עסקי רפאים, אבל מאז ועד עכשיו לא נעשה כלום עם זה".
בניגוד לנדל"ן העסקי, דווקא בנדל"ן הפרטי, נוחל עבד קצת יותר הצלחה. "עד היום מי שגר פה היו אנשים מאוכלוסיה חלשה. עכשיו זה השתנה. הבניין מעלינו מאוכלס בצעירים, יש אנשים שהגיעו מירושלים, אבל כדי שהם ירגישו בטוחים צריך לעשות להם את האזור בטוח. אני דאגתי שלבניין יהיה שער עם קוד, כדי שנרקומנים לא ייכנסו לשם בלילה ויזריקו. העירייה התקינה מצלמות, יש יותר תאורה. אני מתקשר לבעלי הדירות, עושה איתם ישיבות פעם בשבועיים, הם באים ומאוד שמחים שאנחנו פה. גם הם משתפים פעולה ולא משכירים כמו פעם. עכשיו גם הם מחפשים את הצעירים".
איך הצלחת לאחד את כולם?
"אמא שלי היא אשת שוק, היא מכירה המון אנשים ועזרה לנו לדעת למי יש דירה איפה. למשה בעל החנות שלנו, יש שלוש דירות והוא מכיר את שאר בעלי הדירות והבניינים, וגם בעלי החנויות שמכירים אותי מגיל קטן חיברו אותי לבעלי הבתים. זה משתלם להם. אם פעם היו משכירים דירה של שניים או שלושה חדרים ב-1,500 שקל, היום אין בפחות מאלפיים שקל. אם חנויות פעם הושכרו ב-800 עד אלף שקל, גם פה היום אין פחות מאלפיים".
המתווך אשר גולדנברג, שותף במשרד "תותים בתים בהתאמה אישית", מאשר שמחירי הנדל"ן באזור עלו בשנה האחרונה ב-30%. "אני מקביל את האזור הזה לנווה צדק ואפילו משודרג", הוא אומר. "בנייני אבן עם אויר טוב ונוף לים, גובה תקרה, חלונות ענקיים. אין נכסים כאלו היום. אם העירייה תשקיע באזור, בתשתיות ומקומות בילוי המחיר עוד יעלה".
4 צפייה בגלריה
"פעם חנויות הושכרו ב-800 שקל ודירות 2 חדרים ב-1,500. היום זה לפחות אלפיים"
(צילום: אלעד גרשגורן)
מחירי השכירות בשוק תלפיות עדיין נמוכים, בעיר שמחירי השכירויות שלה גם כך אינם מהגבוהים, בוודאי בהתחשב בעובדה שמדובר בעיר גדולה ומרכזית כמו חיפה. 1,600-1,700 שקל לחדר וחצי הוא מחיר שכירות ממוצע לשכונה. "אין היצע גבוה כי הדירות במצב לא הכי טוב", אומר מתווך אשר מעוניין לדבר בעילום שם והוא גם פחות אופטימי. "זה אזור בעייתי. כל הנכסים פה הם ירושות, לא העבירו בטאבו וחסרים הרבה היתרים. שוק תלפיות זה בקצב שלו".
המסעדה כעוגן לקהילה
העוגן של כל הפעילות היא מסעדת עראבסק שהקימו עבד ומאדב לפני כשנה וחצי. עבד, 38, דור שישי לסוחרים בשוק תלפיות, פגש את מאדב, 30, איש שיווק ממרכז הארץ. "לפני שהוא הכיר אותי", משחזר עידן בחיוך, "הוא עבר כמה מערכות יחסים עם ערבים, ואז אמא שלו אמרה: 'אולי תכיר יהודי?'. זמן קצר אחר כך נפגשנו והיא כל כך שמחה על החבר החדש, שאמרה: 'יאללה בוא נבשל לו', אפילו שהיא לא בישלה שנים מאז שאחיו הבכור נהרג בתאונת דרכים. כשגרתי בתל-אביב אכלתי במסעדות מתפלספות במחירים שחבל על הזמן אבל פה אכלתי גורמה. ישר אמרתי לאכרם שצריך לפתוח מסעדה, מה שהתפתח לעראבסק".
הגם שלמשפחתו של עבד תמיד היו בשוק באסטות של ירקות ופירות, והוא מכיר היטב את האזור, הבחירה במיקום למסעדה לא היתה טבעית. "חיפשנו רחובות נטושים שאין בהם חיים", משחזר עבד. "בהתחלה הלכנו על קיבוץ גלויות למטה, ליד שוק הפשפשים, ואז הבנו שלא כדאי כי רוב האוכלוסייה שם ערבית ומתנגדת לאלכוהול ורעש. הבנו שזה ייצור תקדים ולא רצינו להכנס לזה". במשך תקופה ארוכה ישבו מול רחוב לונץ וצפו במתרחש. "כל יום ישבנו ברכב כדי לראות את התנועה ברחוב. חוץ מהלקוחות הקבועים של הגבינות והמעדניה שבאו, קנו והלכו, לא היתה תנועה ברחוב הזה בכלל. מתוך הכוונה שלנו להרים את האזור והנדל"ן החלטנו בכל זאת להיכנס".
"כשבאתי לחיפה ראיתי את ההזנחה של הרחוב, איך השוטרים מתייחסים לאנשים ואיך אנשים שקופים ואני איש של צדק. לא יכול לסבול שהמדינה מתנהגת לא יפה לאזרחים שלה, או שהעירייה לא מטפחת רחובות או מקומות של עסקים ומסחר", אומר מדאב.
ואז פרצה הקורונה
"כן, בהתחלה היה סגר ועבדנו רק על משלוחים וטייק-אווי. היו אנשים שעברו ורצו לנסות משהו חדש, וככה התחילו להכיר אותנו והגיעו יותר ויותר. בינואר פתחנו באמת".
4 צפייה בגלריה
אכרם עבד ושותפו, בעלי מסעדת עראבסק. "בהתחלה היה סגר ועבדנו רק על משלוחים וטייק-אווי"
(צילום: אלעד גרשגורן)
זו לא היתה להם ממש הפתעה, אבל כשהם כבר במקום גילו שהקורונה היא הבעיה הפחות משמעותית של המקום. תחנת הסמים שפעלה מאחור, ההומלסים שישנו על מתחם פחי הזבל שלה, הזונות שאספו לקוחות ממול ואפילו בעלי הנכסים ברחוב, שלא פרגנו לשכן החדש, היוו איום משמעותי יותר שהרחיק את הלקוחות אחרי השעה שש בערב. בדרך פלאית, דווקא זה היה הדלק שגרם לשניים להחזיר מלחמה.
"בתור עראבסק", אומר עבד, "אנחנו מצליחים, אבל אין את הווייב, אין רצף של עסקים. וזה מה שאני רוצה להביא. בעיניי, צריך יותר מעורבות של העירייה. הובטח לנו שיהיה פסטיבל באוגוסט ברחוב ולא היה, תערוכה של העירייה מקדמים למטה ולא אצלנו אפילו שכולנו באותו מתחם, מתחם השוק. בדניה כל יומיים מחליפים פרחים, מוסיפים ספסל כל שני וחמישי, כדים של עצים. כאן אני כבר שנה רודף אחרי העירייה שתסתיר את הפחים, שהמיץ של הזבל לא יגיע לסועדים. שנה אני פה ואומר שימו פחי מיחזור וקרטונים, וכלום לא נעשה. למה? כי האוכלוסייה כאן חלשה ולא דורשת. מסעדה כזו", הוא זועם, "היתה מכניסה לי בתל-אביב כפול ארבעה או חמישה, אבל אני חיפאי ואני מאמין בעיר הזאת, שהיא עיר יפה עם נמל,שווקים וים, וצריכה להיות כמו לונדון וסן פרנסיסקו. אני לא מתייאש, כי אני יודע מה היה פה. אני זוכר עד כמה הרחוב היה פורח עד תקופת הפיגועים בשנות התשעים כשאנשים הפסיקו לבוא למקומות כאלו והלכו לקניונים. מגיע לו לחזור לעצמו".
בוא נדבר על ההומלסים. לפני מספר ימים ישבתי פה באזור במסעדה מצוינת, אבל לידי שכבה הומלסית נרקומנית. הדרך לשירותים שנמצאים מחוץ לבניין היתה זרועה בהמון זבל של שנים. זה לא הכי מזמין.
"ההומלסים הם חלק מהחברה הישראלית. אנשים שנקלעו למצוקה. צריך להבין שהם לא נולדו כאלה. משהו הביא אותם למצב הזה. החברה מסביב דוחה אותם, ישר מזמינים משטרה בעוד שאפשר לתת להם כוס מים או קפה וכלום לא יקרה. היו כאלו שהסתובבו פה ואנחנו סידרנו להם פתרון, אבל העסקים לא צריכים לטפל בהם, אלא מחלקת הרווחה בעירייה. כעסק אני יכול לדרוש מהם שלא לעמוד פה, לא להציק ללקוחות, ואפילו להציע להם לקבל טיפול. בהתחלה ערמות של אנשים ניגשו לשולחנות והציקו ועמדו להם על הראש והסתובבו בין השולחנות. היום את יושבת כבר חצי שעה ולא ראית הומלסית אחת שמציקה.
"יש עובד סוציאלי שאני תמיד יוצר איתו קשר ומעלה מולו את הבעיות. בימי חמישי הוא לוקח מאיתנו מנות לניצולי שואה. הבחור שראית פה יושב ושותה קפה, כשהכרנו אותו הוא היה מלוכלך, מגיע בנעלים קרועות והיה לו ריח נוראי. הערנו לו שהוא צריך להריח יותר טוב, להיראות יותר טוב. הבאנו לו קפה, מלבי. היום הוא עובד בסופר 4-5 שעות ביום, עבודה שאני סידרתי לו. היתה צעירה שהיתה עולה לכל רכב ב- 20 או 30 שקל. היא עברה הרבה שיחות עם עידן ואיתי. כל שבת היא היתה באה עם אמא שלה לארוחת צהריים, וכבר הרבה זמן לא באה. היתה אחת שהכרנו מזה שישנה ליד הפחים שלנו. אשה עם סיפור חיים מאוד קשה, זונה נרקומנית עם ילדים מאבות שונים שפוזרו בין מסגרות. היא היתה באה כל יום, שותה, אוכלת, אבל לא רצתה בחינם אלא לתת לנו תרומה. אז היא עשתה כלים. יום אחד היא נעלמה, והבנתי שהיא התאבדה, אבל לא כולם ככה".
ובכל זאת, מה הלאה?
"אני אופטימי", מתעקש עבד. יש לי קשר עם מישהו שהוביל את השינוי בשוק מחנה יהודה, והוא אמר שברגע שנצליח - יבואו עוד. לכן, אני מתעקש על זה שאני רוצה להרים את האזור. ליד שדה התעופה בברלין בונים מרכז קולינרי ישראלי ורוצים את מסעדת עראבסק. חודשיים הם רודפים אחריי ואומרים לי כמה הפוטציאל אדיר. ברלין! ואני לא רוצה. פה זה החלום שלי ופה אני אגשים אותו".
תגובת עיריית חיפה: "עיריית חיפה מובילה תוכנית מקיפה לשיקום מתחם השוק וביצעה במשך חודשים פעולות רבות לפיתוחו ושיקומו בהתאם לתוכנית עבודה מסיבית אשר הופכת הזנחה רבת שנים במתחם השוק להשקעה המחוללת שינוי ומשנה מציאות. צר לנו כי עסק הפועל ללא רשיון במתחם השוק, בוחר להתעלם מאותן עשרות פעולות שעירייה חיפה עשתה ועודנה מקדמת לשיקום מתחם השוק, לרבות עזרה לאותו עסק להסדיר את רשיונו, בדומה לתמיכה לה זוכים עסקים אחרים".
