"נשר ניצלה לרעה את מעמדה באופן שעלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור, בשל תנאים מועדפים שהעניקה ליצרניות המלט הגדולות רדימיקס והנסון", כך פסק לאחרונה יחזקאל קינר, שופט בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, במסגרת שתי תביעות שהוגשו נגד החברה ואוחדו בגין הנחות כמות שנשר נתנה ליצרניות מלט.
האירועים הרלוונטיים לתביעות – אחת אזרחית בשמו של אביעד בטון על סך 127 מיליון שקל, ואחת ייצוגית של עמותת הצלחה – הם לפני למעלה מעשור. מדובר באירועים שבגינם גם נוהלה חקירה של רשות התחרות שהסתיימה בהסדר, ובתקופה שבה נשר, בניגוד לכיום, היתה מונופול מוכרז בתחום.
בתביעות נטען שנשר יצרה אפליה קשה בין לקוחותיה, בכך שהעניקה ליצרניות הגדולות הנחות של פי 4 מההנחות שקיבלו המתחרות. השופט קינר עסק בהחלטה בשאלת האחריות. כלומר, האם מתן הנחות גבוהות על ידי מונופול ללקוחותיו הגדולים על מנת למנוע מצב בו ינטשו אותו ויתחילו לייבא את המוצר הנרכש על ידם ממנו, מהווה, על פי דיני התחרות, אפליה אסורה של לקוחותיו האחרים, הקטנים יותר?
כאמור, השופט הכריע כי התשובה חיובית. כלומר שהפרקטיקה שבה נהגה נשר בעת שהיתה מונופול, היוותה ניצול לרעה של כוחה בשוק. בשלב הבא של התביעה ייקבע היקף הנזק שנגרם לתובעים.
"בשוּרה ארוכה של נושאים שנבחנו בסוגיית ההנחות הנוספות", סיכם השופט את פסק דינו בן 101 העמודים, "התנהלותה של נשר עוררה חשד כי הנחות הכמות אינן הנחות כמות 'טהורות' ובחלק מהמקרים, ייתכן שהתנהלות זו אף מוציאה אותן מהגדרת הנחות כמות. כל הנושאים שנבחנו מביאים למסקנה כי היתרון שניתן בהענקת ההנחות הנוספות ליצרניות הגדולות אינו הוגן".
מחברת נשר נמסר בתגובה: "התביעה נשוא ההחלטה המשפטית הוגשה לפני כעשור שנים ונוגעת להנחות שהוענקו ללקוחות לפני כ-15 שנים ויותר. הסביבה העסקית והרגולטורית היתה אז שונה בתכלית מזו קיימת כיום. על אף שנשר הוגדרה מונופול באותה תקופה, מחיריה לא היוו חסם ולא מנעו תחרות עזה מצד יצרניות מלט, בעיקר מטורקיה. למעשה, בשל יבוא המלט המאסיבי לישראל ולאחר ששניים משלושת מפעלי המלט שפעלו בישראל בעבר נסגרו - הוסרה מעל נשר עוד בשנת 2020 הגדרת המונופול.
"מדובר בתביעה שהוגשה לפני כעשור והדיונים בבית המשפט נסתיימו כבר לפני כמעט שש שנים, ומשכך נלמד את ההחלטה ונפעל בהתאם. מפעל נשר נותר כיום המפעל האחרון והיחיד בישראל לייצור מלט, כאשר שוק המלט הישראלי נשען ברובו על ייבוא מטורקיה, ירדן ומצרים. עובדה משמעותית זו מתחדדת אף יותר בימים אלה, בהם יש צורך ממשי להבטיח עצמאות, זמינות ורציפות של משאב אסטרטגי זה למדינת ישראל ולתושביה. גם בעת בה המפעל היצרני היחיד בישראל נאבק לשמור על רציפות ייצור על אף אתגרי המלחמה, וברקע החרם הטורקי, הפחיתה נשר את מחירי המכירה שלה פעמיים בחודשים החולפים ובעקבות הודעת החרם אף הודיעה כי תקפיא את מחירי המלט תוצרת ישראל".
