בית המשפט למשפחה באשדוד אישר לאחרונה צוואת אישה המעניקה את רכושה לשניים מילדיה בלבד, תוך נישול שני ילדיה האחרים. השופטת כרמית חדד דחתה את ההתנגדות שהגישו האח והאחות המקופחים על בסיס עדות הנוטריון שהחתים את המנוחה על הצוואה, שסיפר שרצונה האחרון היה לדאוג לילדיה המצויים בקשיים.
במאי 2005 ערכה האם צוואה בפני הנוטריון, שהוא חבר ותיק של המשפחה. נקבע בה שרכושה יחולק אחרי מותה לבן אחד ובת אחת בלבד. בשלב מסוים הלך לעולמו אחד הבן המנושל, והאם עצמה נפטרה לפני כחמש שנים, בגיל 93.
הבת המנושלת וילדי אחיה לא השלימו עם הדרתם מהעיזבון, והגישו התנגדות לצוואה. הם טענו בין השאר למעורבות הזוכים בהכנת הצוואה, ולהשפעה בלתי הוגנת מצדם על האם. לדבריהם, היא דיברה רק יידיש, ומשכך לא הגיוני שצוואתה נערכה בעברית. הם עתרו לבטל את הצוואה ולחלק את העיזבון בהתאם לצו ירושה.
מנגד טענו האח והאחות הזוכים כי יש לקיים את הצוואה. הם התעקשו שאימם דווקא הבינה עברית, מה גם שהייתה עצמאית ודעתנית שאינה מושפעת בקלות מילדיה. לדבריהם, במעמד חתימת הצוואה שהתה אימם לבדה במשרדו של הנוטריון, באופן השולל מעורבות אסורה מצדם.
השופטת חדד נתנה משקל ניכר לעדות הנוטריון, שסיפר שהוא גר במרחק 10 דקות הליכה מהמנוחה, ושבשבת אחת היא הגיעה אליו לגינה וסיפרה לו שהיא מעוניינת לערוך צוואה שבמסגרתה תוריש את רכושה לשני ילדים בלבד.
"שאלתי אותה: 'הרי אני מכיר את המשפחה, אני יודע שיש עוד שני ילדים. למה רק הם?'", סיפר הנוטריון על דוכן העדים. "היא אמרה לי שהמתנגדת מסודרת, הילדים שלה בוגרים, ושבנה (שלימים נפטר) מסודר מבחינת כלכלית ויש לו עסק מצליח מאוד".
לעומתם, המשיך הנוטריון, המנוחה ציינה שבנה האחר אינו מסודר מבחינה כלכלית ויש לו שלושה ילדים בגיל בית ספר, ואילו בתה הנוספת גרושה עם שתי בנות, ולכן רצתה לדאוג לשניהם.
השופטת הסבירה שמדובר בהמחשת רצון תלת-שלבית מצד המנוחה כלפי הנוטריון: תחילה בשיחת טלפון שניהלה עמו, לאחר מכן במפגש שנערך בחצר ביתו ולבסוף בישיבה הרשמית במשרדו, אז נחתמה הצוואה. היא קבעה שדי בעדותו המפורטת על מנת להוכיח מעבר לכל ספק שהצוואה משקפת את רצון המנוחה.
כמו כן נדחו טענות המעורבות וההשפעה הבלתי הוגנת. בפסק הדין נקבע שהבן הסיע את אימו לנוטריון מבלי שנכח פיזית בפגישה לא מהווה מעורבות פסולה מצדו. כמו כן, בהיבט התפקודי עלה שהמנוחה הייתה דעתנית ויכלה לעמוד על שלה. כך למשל, היא סירבה לבקשת בנה למכור את ביתה ולעבור לגור אצלו. נוכח האמור קבעה השופטת שהצוואה תקוים וחייבה את המתנגדים בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 50 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד יואב בנטל
• ב"כ המתנגדים: עו"ד גיל מור
• עו"ד ינון פריד עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין