פילוח היישובים שבהם גרים 960 המפוטרים הצפויים ממפעל טכנולוגיית להבים BTL בנהריה ותפן מציג תמונה מדאיגה. בכסרא סמיע, למשל, יש 1,800 בתי אב וכעת 171 מהם - כעשרה אחוזים מהיישוב - יאבדו את מקור הפרנסה העיקרי. בנהריה כ-300 מתושבי העיר צפויים להתווסף לרשימת מקבלי דמי האבטלה בעוד כשנה וחצי.
"האירוע הזה הוא אסון עבורנו" אומר יאסר גדבאן, ראש המועצה המקומית. כל בני היישוב יוצאי צבא וכרבע מהם משרתים בכוחות הבטחון וההצלה. "אנחנו ברמה סוציו-אקונומית 3 ואין לנו לא מפעלים ולא אזורי תעסוקה וסגירת המפעל תהרוג את היישוב שלנו. הנשים אצלנו דתיות ולא עובדות ומי שעובדת נוסעת בדרך כלל לקטיף בצפון הגולן, 3 שעות לכל צד, בשביל 100 שקל ביום. בסוף מי שמפרנס את המשפחה זה אותו בעל שעובד במפעל להבים. זו מכה צרורה ליישוב, למשפחות לאזור ולמדינת ישראל כולה".
הוא מלווה אותי כשאנחנו פוגשים כמה מהמשפחות שחרב הפיטורים מונפת מעל ראשן. בין דרכי הכפר הצפופות והבתים נמוכי הקומה אנחנו נעצרים אחת לכמה דקות בידי תושבים שמבקשים לשתף אותנו בחששות שלהם. הם מספרים שהם וקרוביהם עובדים במפעל העוגן הגלילי, זה שהיה פעם לפאר הגליל ולשיא הטכנולוגיה הישראלית עד שעבר לידיהם של הבעלים מאמריקה שרכשו אותו בשנת 2014 תמורת מאות מיליוני שקלים וכעת החליטו לסגור אותו ולהשאיר את הידע והמח שהושקעו בו, בידיהם. "רק בשבוע שעבר הם עוד קלטו עובדים חדשים שחשבו שהם נכנסים למקום עבודה עם עתיד. במשך השנים האחרונות הנהלת המפעל הרדימה את העובדים, גנבה את הטכנולוגיה של ישראל והעבירה אותה לארה"ב ובסוף מי סובל? אנחנו הישראלים שגם איבדנו את הטכנולוגיה והידע, גם את מקומות העבודה והפרנסה. הם עשו סיבוב על העובדים המסכנים", מאשים גדבאן.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
בבית משפחת שומרי אנחנו פוגשים את באדי ורעייתו מעלי. הוא בן 40, הם הורים ל-4 ילדים, בהם תינוקת. "לא ישנתי 3 ימים בשבוע שעבר וכואב לי בלב. הפנים שלי היו שחורות והילדים שלי שאלו אותי למה אני לא אוכל ואני אומר להם שאני לא מסוגל. יש לי הלוואות על הבית החדש שבניתי כאן לפני שנתיים כי ידעתי שיש לי עתיד במפעל שאני כל כך אוהב", הוא אומר. "אני עובד שעות נוספות ונותן הכל כדי להביא כסף הביתה. תראה את תלוש השכר שלי. בקושי חמש וחצי אלף שקל".
מעלי אשתו מגישה לנו קפה. פניה חיוורות. "המצב קשה מאוד. אני מטפלת בתינוקת ולא יכולה לעבוד", היא אומרת. "אני מנסה לעודד את באדי אבל איך אני יכולה לעודד אותו כשאני יודעת מה העתיד שמצפה לנו אם המפעל ייסגר. אני רואה שהוא לא ישן בלילה והוא מודאג. הוא בכל יום יצא בשמחה לעבודה ובכל מחיר יצא לעבוד. מה יהיה איתו עכשיו אני לא יודעת? מה יהיה איתנו".
שקור ועאליה רדאד הורים לילד קטן ותכול עיניים בן 4. אלו הנישואים השניים שלו והוא משלם בכל חודש דמי מזונות עבור שני ילדיו מנישואיו הראשונים. "אני מחוייב למפעל יותר מלכל דבר ומגיע לעבודה בכל מצב", הוא מספר. "אני מאוד אוהב את המפעל, יש שם חברים שלי והוא מקום טוב ואני מביא משכורת הביתה. אין מפעלים כמו זה בגליל. זו הייתה הפתעה איומה לשמוע שהמפעל ייסגר". תלוש השכר שלו עומד על כחמש וחצי אלף שקלים בחודש.
בבית משפחת מחמוד אנחנו פוגשים את שאקור ובנו הצעיר, בן 18 שעתיד להתגייס לצבא בעוד מספר חודשים. "יוצאים לשוק העבודה רק מהכפר שלנו 171 אנשים. אין לכולנו עבודה פנויה כאן - אתה יודע מה המצב בגליל. זה אסון לכפר כסרא. איפה נלך כולנו? ממה נחיה?" הוא שואל. שאקור (52) עובד במפעל שבנהריה מזה 25 שנה. "חליתי מהעבודה הקשה והיה לי צנתור בראש והציעו לי לעבוד 4 שעות בכל יום אבל אני ממשיך במשמרות של 12 שעות כדי להביא כסף הביתה. אשתי בת 49 ועובדת כמה שעות אצל אחיה במשרד תמורת 2,000 שקל. איך נחיה ככה? מי יקבל סוס מת כמוני לעבודה".
אתמול חשפנו ב-ynet כי 4 חברות מובילות מתעניינות ברכישת המפעל. מדובר בקרן פימי, שכבר רכשה בעבר מפעלים מפראט אנד ויטני, בקרן השקעות מסין שאותה מייצג השר לשעבר שלום שמחון, תעשייה האווירית, ובקרן פורטיסימו קפיטל. יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד ויו"ר המרחב אשר שמואלי הם שמובילים את גיוס המתעניינים. "אני סומך על ממשלת ישראל שתמצא קונה ותגשר מול הבעלים בארה"ב ותמצא את הדרך לחייב אותו למכור את המפעל כי יש לו עתיד ויש מי שרוצים לקנות אותו", אומר יאסר גדבאן.