בית המשפט המחוזי בירושלים דחה לאחרונה את רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שהתנגדה לפיצול זכויות בנחלה במושב גבעת יערים בהתאם לצוואה שהותירה אישה שהלכה לעולמה. השופט אלכסנדר רון כתב: "עם כל ההערכה ההכרה והמשקל שניתן לנהליה, אין בית משפט זה כפוף להם".
לפני מותה ערכה בעלת הנחלה צוואה שלפיה הנכד שלה יירש את המשק, בכפוף לכך שבנה יוכל להמשיך ולהתגורר בנחלה כל חייו. כשנה לאחר מותה פנה הנכד לבית המשפט ועתר לקיים את צוואתה ככתבה וכלשונה. דודו אמנם לא שיתף פעולה עם ההליך, וזאת בניגוד לרמ"י, שצורפה כנתבעת.
1 צפייה בגלריה
אילוסטרציה
אילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
לטענתה, מוקד הבעיה נעוץ בהורשת המשק החקלאי לשני אנשים שונים, באופן העומד בסתירה לנהליה הקובעים שלפיהם אין לפצל נחלה בין כמה יורשים. בפועל, טענה רמ"י, המנוחה מינתה שני בעלי זכויות במשק – את בנה ואת הנכד שלה – ואין לאפשר זאת.
השופט רון כתב אמנם שכלל "אי הפיצול" של נחלה הוא הגיוני ומקובל, אלא שזה לא המקרה המתאים ליישומו. לדבריו, הכרה במעמד של בר רשות בבן עד שארית ימיו מצד אחד, ובמעמד הנכד כיורש המשק מן העבר השני, אינה מהווה פיצול.
עו"ד אופיר מלךעו"ד אופיר מלך
בפסק הדין צוין כי מטרת הצוואה היא להבטיח את מגורי הבן במשק עד יומו האחרון, כך שספק אם סעיף 114 לחוק הירושה – הקובע שרק אחד מבין כמה יורשים פוטנציאליים יירש משק חקלאי תוך פיצוי האחרים – רלוונטי במקרה זה.
השופט הוסיף שלשון הצוואה מתיישבת עם מסקנתו שלפיה אין כאן באמת פיצול: הצוואה מורה שהנכד יירש את המשק בעוד לדודו תינתן זכות מגורים אישית מוגבלת לתקופת חייו, תוך שנקבע מפורשות בצוואה שהזכות אינה ניתנת להעברה. "וכי זהו פיצול חלקה?!", תהה השופט. בהתייחסו לטענת רמ"י על כך שרישום הצוואה אינו מתיישב עם נהליה, הוסיף: "עם כל ההערכה ההכרה והמשקל שניתן לנהלי הנתבעת, אין בית משפט זה כפוף להם".
לפיכך נפסק שיש להיעתר לבקשת הנכד, אך זאת בכפוף לכמה ניואנסים שישמרו על האינטרסים של כלל המעורבים. נקבע שהנכד יירשם כבעל הזכויות במשק בעוד דודו יירשם כ"בר רשות חלקי במעמד זמני" – זאת על מנת להבהיר שהמגורים במשק מוענקים לדוד עד שארית ימיו, אך לא מדובר בפיצול הנחלה. עוד נקבע שהנכד ודודו לא יוכלו למכור את המשק לגורם שלישי, וכי במידה שיעשו זאת – תהיה רמ"י רשאית שלא לכבד את העסקה.
לבסוף קבע השופט שעקרון סופיות הדיון לא יחול על פסק הדין. במלים אחרות: אם מי מהצדדים יחשוב בעתיד שנעשה לו עוול כתוצאה מההחלטה – הוא יוכל לפנות שוב לבית המשפט ופנייתו לא תידחה רק מפני שהעניין כבר נדון. בכך, לשיטת השופט, ניתן מענה לשמירת האינטרס הציבורי אשר לטענת רמ"י נפגע כתוצאה מרישום הצוואה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ הנכד: עו"ד אבלה • ב"כ רמ"י: עו"ד סבג מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) • עו"ד אופיר מלך עוסק במקרקעין ונדל"ן, מושבים וקיבוצים • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין