פסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין הרבני בנתניה עשוי להוביל למהפכה של ממש סוגיית מזונות ילדים: הדיין, הרב אוריאל אליהו, המליץ להתאים את ההחלטות בתיקי מזונות לרוח התקופה והשינויים הדרמטיים בכלכלה המשפחתית, ולחייב את שני ההורים לשאת בעלויות גידול הילדים מגיל לידה "כאחד", ללא הבדל מגדרי ובהתאם ליכולותיהם הכלכליות. ההמלצה לוקחת למעשה צעד קדימה את ההלכה של בית המשפט העליון, שחלה על ילדים מגיל 6 ומעלה.
פסק הדין עצמו בסך הכל אישר הסכמה של הורים לארבעה ילדים בגילאי 9-2 שחולקים זמני שהות שווים והכנסותיהם דומות, לשאת כל אחד בצורכי הקטינים כשהם אצלו, בתוספת קטנה של 1,500 שקל לשנה לכל ילד, שישלם האב לאם עבור רכישת ביגוד והנעלה. אלא שהדיין הרב אוריאל אליהו החליט לנצל את ההזדמנות כדי להוביל שינוי דרמטי בפסיקת מזונות בבתי הדין הרבניים.
הפרשנות ההלכתית הידועה היא שעל האב מוטלת חובה מוחלטת לזון את ילדיו עד גיל 6. מגיל זה ומעלה החיוב הוא "מדין צדקה". כלומר, תואם את יכולותיו. ההלכה הזו אף הורחבה בתקנה של הרבנות הראשית מ-1944 שהטילה את החיוב המוחלט עד גיל 15.
אלא שב-2017 חלה מהפכה בתחום כשבית המשפט העליון קבע כי מגיל 6 ומעלה ההורים צריכים לחלוק במזונות הילדים באופן שוויוני, ביחס לזמני השהות והכנסותיהם. את הפסיקה הזו, אגב, התקשו בתי הדין הרבניים לקבל, ובפסקי דין לא מעטים יצאו נגדה.
הדיין אליהו יצא למעשה נגד הפרשנות המקובלת להלכה וטען כי לפי דעות של פוסקים גדולים ורבים חיוב האב במזונות ילדיו הוא מ"דין צדקה" מיום לידתם, ובהחלט אפשר לחייב את האם במזונות כבר מגיל זה, הכל לפי היכולות היחסיות של ההורים.
הוא ציין כי לנוכח השינויים הדרמטיים בכלכלת המשפחה ובחוקי הרכוש, אי אפשר עוד להמשיך בדרך התורנית-הלכתית שהותוותה בדורות האחרונים. כך, אם בעבר אי אפשר היה לחייב אימהות במזונות משום שהיו חסרות אמצעים, היום הן עובדות והכנסותיהן מאפשרות להן להשתתף בהוצאות המשפחה. יותר מזה, היום זוג שמתחתן ומביא ילדים לעולם עושה זאת, לרוב, בהנחה ששני הורים יהיו שותפים בכלכלה המשפחתית.
באשר לחלוקת הרכוש, לפי ההלכה העברית, לאישה אין שום חלק בכספו של הבעל, ויותר מזה - אפילו ההכנסות והנכסים שלה שייכים לו. מאחר שהבעל קיבל בהלכה זכויות כה רחבות ברכוש, הוא גם זה שהוטל עליו החיוב לפרנס את המשפחה ולשלם מזונות.
אלא שהיום בתי הדין הרבניים לא פוסקים לפי ההלכה אלא לפי חוק יחסי ממון שקובע איזון משאבים שוויוני. כך נוצר חוסר איזון משמעותי לטובת האישה: הגבר עדיין משלם מזונות מלאים, אבל לא זכאי לזכויות הכלכליות שניתנו לו בהלכה.
הדיין אליהו מנה כמה פתרונות מעשיים למצב הזה, בהם פרסום תקנה חדשה של הרבנות הראשית שמחייבת את ההורים באופן שווה ויחסי במזונות ילדים בהתאם לדעת הפוסקים הגדולים מהעבר או ביטול הסעיף בחוק המזונות שמחיל את הדין הדתי על מזונות ילדים. כך או אחרת, לדעתו הצדק והחוק מחייבים להטיל על ההורים שותפות שוויונית בעול המזונות מיום הלידה, ללא הבדלי מגדר.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד חגית אואקנין
• ב"כ הנתבע: עו"ד עדינה סיליס-גרוסי
• עו"ד מעיין סבג עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
