איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת סולימני, מרמת גן.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: איציק (35), מיראל (35), דריה (4 וחצי) והכלב אריק.
הדירה: 3 חדרים בשכירות. 4,800 שקל. איציק: "לפני 4 שנים כשנכנסנו זה היה יקר, היום זה כבר נחשב זול". מיראל: "אנחנו מחפשים לקנות במרכז רמת גן וזה קשה. 3 חדרים באזור זה 2.1 מיליון. למזלנו ההורים עוזרים מאוד".
רמת גן? מיראל: "נולדתי פה, אבא שלי נולד פה וגם סבא שלי. המשפחה שלי הם מראשוני העיר ואני גרה ממש ליד הבית של סבא, שהיום אבא שלי גר בו. היא מאוד משתנה ואנחנו רואים איך לאט-לאט מגיעים לפה חבר'ה צעירים. המון אנשים מתל אביב מחפשים מקום עם מחירים יותר שפויים". איציק: "אני אוהב את רחוב הרצל שהוא מאוד קולינרי, יש ירקנים, קצביות טובות, תבלינים של גרוזינים ומאפים של עיראקים".
מה אתם עושים? מיראל: "אני באופנה, מעצבת ראשית של פיקס, שהיא חלק מקבוצת דלתא. אני אחראית על עיצוב הקולקציות של הפיג'מות, ופריקית של דיסני ותרבות פופולרית. אני שמחה שם, הכל כל הזמן מתפתח".
איציק? "אני מהנדס בניין. עבדתי בפרויקט הרכבת הקלה ברחוב קרליבך שנתיים. זה היה סטאז' מעולה כי עשינו שם דברים שאף אחד לא עשה לפני כן בארץ והיינו צריכים להיות יצירתיים. לאף אחד לא היה ממש את הידע. אבל לפעמים אתה מוצא את עצמך עם הווסט הצהוב, המעיל והקסדה, מבוסס בבוץ ושואל את עצמך מה אני עושה פה? במקביל עשיתי עוד כל מיני דברים". מיראל: "הוא איש אשכולות. הוא גם עושה תיווך וגם ייבא שיער לפאות".
פאות? איציק: "התגלגלתי לזה דרך חבר, שגרם לי לעזוב את הלימודים כדי להתחיל איתו עסק, ואחרי כמה שבועות של בלגן, כי לא היה לנו מושג, החבר מודיע לי שהוא הולך ללמוד משחק. אתה מבין? עזבתי תואר בשביל זה. אחר כך חזרתי והשלמתי. בכל אופן, החלטתי בכל זאת להמשיך והייתי צריך ללמוד המון. יש שיער שחור שמגיע מסין והודו, שזה פחות איכותי, ויש שיער מברית המועצות לשעבר שנחשב טוב יותר. ואני הייתי נוסע לכל מיני חורים ומביא שיער.
"לפני כל טיסה היה לי התקף חרדה. הדברים שם מתנהלים אחרת. אתה נוסע עם הרבה כסף עליך, ואתה צריך להבין, כי כולם מנסים לעבוד עליך. זה היה עסק רווחי, אבל בקורונה זה נעצר ואז החלטנו לפתוח בר. אנחנו יוצאים הרבה ואוהבים לשבת בברים ובמסעדות, והרגשנו שחסר מקום כזה לא מחייב שאתה יכול לרדת אליו ולשתות בירה. אז ממש לפני שנה פתחנו את הפלאזה".
בר? מיראל: "בסגר התחלנו לעבוד מהבית - בלגן, צפוף, תחושה של סוף העולם. ואז איציק ראה בכיכר שלט על עסק קטן, חנות הנעליים של יוסף, שהייתה קיימת עוד מהזמן שאני ילדה: 'מחסלים סגירה'. אנחנו יושבים בבית ואיציק אומר לי, 'לא יודע מה נעשה שם, אבל אני לוקח את המקום'. תבין, זה המקום הכי מרכזי ברמת גן, עוברים שם מיליון אנשים כל יום. לא מתפנים שם עסקים, ואם תפתח שם, לא משנה מה, זה יהיה סבבה. התחילו לרוץ לנו בראש כל מיני רעיונות מה לעשות שם. חשבנו על ג'ימבורי ובית קפה, ואיציק חשב אולי מקום עם שולחן סנוקר אחד, אבל כשעשינו חישובים של כסף, הכל נפל עד שהבנו שהכי משתלם זה אלכוהול".
אלכוהול? מיראל: "ברגע שיש לך ילדים אתה מתחיל לחיות את האזור שאתה גר בו ואתה מכיר את האנשים, וקלטנו שיש אנשים מסביבנו שהם כמונו, צעירים שרוצים לרדת לשתות איזה בירה, ואין מקום כזה ברמת גן. וואלה אין כוח כל יום להזיז את האוטו או הטוסטוס לתל אביב".
איציק: "כמו אנשים גדולים פתחנו אקסל והתחלנו לעשות חישובים - השיפוץ שצריך כדי להפוך חנות נעליים למזון, מה ואיך מוכרים, והבנו שכדי להתפרנס מהמקום זה לא יכול להיות בית קפה, והחלטנו על בר. מיראל עיצבה את המקום". מיראל: "ניסינו לייצר מין וייב שלא משנה באיזה מוד אתה, אתה יכול לבוא. פעם לבוא ורק לשבת על בירה, ופעם לבוא לאכול ארוחת ערב. זה לא מקום שאתה חייב רק לשתות אלכוהול".
לפתוח בקורונה? מיראל: "כולם אמרו 'אתם משוגעים?' אבא שלי יושב עם הפרלמנט שלו בבית קפה מיתולוגי ברמת גן ומכיר את המבוגרים מהאזור, הוא הפחיד אותנו שלא יגיע קהל. אבל הוא לא מכיר את האנשים שאנחנו מכירים".
איציק: "אמרנו נכון, קורונה, אבל אפשר לשבת בחוץ בכיכר. כולם סביבנו היו סגורים, ואנחנו דווקא פתחנו. הגשנו רישיון עסק של קיוסק, ויכולנו למזוג בירה מהחבית לתוך בקבוקים שבקבקנו ולתת בטייק-אוויי. היה לנו זמן להתארגן, כי בהתחלה לא היו שולחנות ולא כלים, אז לא הייתי צריך שוטף כלים ולא מדיח. מובן שקיבלנו כמה דוחות, אבל ברגע שהתחילו לפתוח, כבר היינו הרבה יותר משופשפים". מיראל: "זה מאוד אינטנסיבי אבל בקטע טוב. אנחנו מאוד נהנים".
מינוס? איציק: "אין לי מושג מה קורה בחשבון". מיראל: "אין מינוס".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
