בית המשפט העליון קבע כי בנק רשאי לסרב לפתוח חשבון לאדם המטיל אימה על פקדי הבנק לתפיסתם. ההחלטה בעליון התקבלה לאחר ערעור של בנק מרכנתיל דיסקונט על ההחלטה שהתקבלה בבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתה נקבע כי הבנק חייב לפתוח חשבון לאדם גם אם הפקידים טוענים שהטיל עליהם אימה. בית המשפט העליון אף ביטל את ההוצאות שהושתו על הבנק על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה וחייב את אותו אדם בהוצאות הבנק בסך 25 אלף שקל.
"לא יכול להיות ספק בכך שסירוב לפתוח חשבון בנק לאדם המטיל אימה על פקדי הבנק, באופן העלול להניע אותם לסרב לעסוק בענייניו או לקבל לגביו החלטות מטעמים בלתי ענייניים, הוא סירוב סביר. על מנת להוכיח את סבירות הסירוב, אין הבנק נדרש לשכנע כי אותו אדם ביצע מעשה עבירה זה או אחר כלפי פקידי הבנק. במילים אחרות, הבנק אינו נדרש לשכנע בראיות כי האדם לו הוא מסרב לתת שירות הוא עבריין, על הבנק לשכנע בראיות כי סירובו להעניק שירות לאותו אדם הוא סביר", קבעו שופטי בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, יעל וילנר ועוזי פוגלמן.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
במוקד ההליך עמד סירובו של בנק מרכנתיל דיסקונט, המיוצג על ידי עוה"ד נועם בר דוד ושיר ברק ממשרד עו"ד סלומון ליפשיץ ושות, לאפשר לתושב מהצפון לפתוח אצלו חשבון בנק לצורך ניהולו השוטף של עסק בבעלותו. הבנק טען כי החלטתו הייתה סבירה לנוכח התנהגותו האלימה והמאיימת כביכול של אותו אדם כלפי נציגי הסניף, התנהלות אשר גרמה לתחושת פחד בקרב עובדי הסניף. עוד טען הבנק בכתב ההגנה כי טיפול בתלונה שהוגשה למשטרה הופסק לאחר שמנהל הסניף סירב להתעמת עם אותו אדם לצורך בירורה. מנגד, טען המסורב לפתיחת חשבון כי בקשתו נדחתה על ידי הבנק ללא כל הצדקה. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי גרסת הבנק שבכתב הטענות נותרה ללא תימוכין ראייתי בסיסי ולפיכך קבע כי לא הוכח כי סירובו של הבנק לפתוח חשבון בנק היה סביר בנסיבות העניין.
לאחר מכן, הבנק הגיש ערעור לבית המשפט העליון על קביעת המחוזי, כאמור. בתגובה, האדם שהבנק סירב לפתוח לו חשבון כפר בטענה כי נהג באלימות כלפי פקידי הבנק וטען כי לא הובאו ראיות המוכיחות את הטענות כלפיו.
בסופו של יום קבע השופט גרוסקופף כי "הגעתי למסקנה כי יש ממש בהשגות הבנק על פסק הדין העומד לבחינתנו. על כן, אציע לחברי ולחברתי כי נקבל את הערעור". יחד עם זאת קבע השופט כי "אינני סבור כי די במסכת הראיות שהציג הבנק על מנת לשכנע כי המשיב נהג בצורה עבריינית במגעיו מול פקדי הבנק. בוודאי שאין בחומר הראייתי האמור די על מנת להביא להרשעתו של המשיב בעבירה כזו או אחרת. ואולם, הבנק לא נדרש לשכנע, לא ברמה הפלילית ואף לא ברמה האזרחית, כי המשיב ביצע מעשה עבירה. כל שנדרש מהבנק הוא לשכנע בסבירות החלטתו לסרב לתת למשיב שירות. די בראיות שהביא הבנק על מנת לשכנע כי הבנק פעל כראוי".
לדברי עורכי הדין בר דוד וברק שייצגו את הבנק, "עסקינן בפסק דין חשוב וצודק בנסיבות העניין, אשר תהיה לו כמובן השפעה מיטבית על מקרים דומים עתידיים".
