בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה בן שנושל מצוואת אמו, והתעכב במשך כארבע שנים לפני שתבע לבטל את הצו שהורה לקיים אותה. הבן טען שהשתהה בשל קשיים נפשיים וכלכליים, אבל השופטים קבעו שלא הייתה הצדקה לעיכוב.
האם שהלכה לעולמה ב-2015 הותירה בעל ושלושה ילדים. כחצי שנה לאחר מכן הוציאה הרשמת לענייני ירושה צו לקיום צוואתה (שנחתמה ב-2010). לפי הצוואה, בתה של המנוחה ובעלה הם הנהנים היחידים של עיזבונה.
ביולי 2019, כחודש לאחר פטירת האב, הגיש הבן תביעה לביטול צו קיום הצוואה שנישלה אותו. הוא טען שאמו לא ידעה קרוא וכתוב בעברית ולא ידעה שהיא מוחתמת על צוואה, שסבלה מדמנציה, שהייתה בלתי כשירה לערוך צוואה ושהחתימה על המסמך אינה חתימתה.
הוא הסביר שהגיש את התביעה בעיכוב כי לקח לו זמן להתאבל על מותה של אמו, לגייס משאבים כלכליים וכי הצדדים ניהלו משא ומתן בשנים אלו על מנת להגיע לפשרה.
האחות שזכתה ברכוש לפי הצוואה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף. היא טענה שאחיה ידע על קיום הצוואה ולא התנגד לה, וגם לא מנע את העברת נכסי האם ליורשים. היא הוסיפה שאין כל יסוד לטענות אחיה כי אמם לא ידעה קרוא וכתוב או שהיא לא הייתה כשירה.
בית המשפט למשפחה קיבל את עמדת האחות ודחה את תביעת הבן על הסף בשל שיהוי. הבן לא השלים עם ההחלטה והגיש ערעור שבו טען כי דחייה על הסף היא סעד קיצוני, והיה מקום לאפשר לו להעלות טענות לגופו של עניין. הוא התמקד בטענה שלפיה במהלך השנים שחלפו מאז מות האם הוא ניהל משא ומתן מול אחותו במטרה להגיע לפשרה, ורק כשהבין שאין לכך סיכוי, הגיש את התביעה.
השופט נפתלי שילה הבהיר כי אמנם כשבית המשפט נדרש לשקול אם לדחות תביעה על הסף, עליו להימנע מכך אם יש סיכוי ולו קלוש שהיא תתקבל. ואולם, המצב שונה שעה שמדובר בתביעה לביטול צו קיום צוואה שמעמדו דומה לפסק דין. במצב כזה, יש לבחון קריטריונים מקדימים ובין היתר האם היה הצדק סביר לחוסר המעש של המבקש בזמן אמת.
בפסק הדין צוין שהבן הגיש את התביעה בשיהוי ניכר, שכן אין מחלוקת שידע את כל טענותיו כנגד קיום הצוואה במועד שבו הוקראה לנהנים בסמוך למות האם.
כמו כן, הבן לא ציין פרטים בנוגע למשא ומתן שהתנהל לטענתו מול אחותו. זאת ועוד, הוא ניהל תביעות רכושיות נגד אביו ב-2018 ולא הזכיר במסגרתן שיש לו טענות נגד צוואת האם. השופט שילה הוסיף שאין לעודד מצב שבו מי שסבור שיש לו טענות כבדות משקל נגד צוואה, יישב בחיבוק ידיים ולא יגיש התנגדות בזמן. לפיכך הערעור נדחה והבן חויב בהוצאות של 40 אלף שקל. השופטות צילה צפת ועינת רביד הצטרפו לתוצאה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער: עו"ד אבי גפן
• ב"כ המשיבים: עו"ד זוהר לנדה
• עו"ד דליה בן-נון עשהאל עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
