בית משפט השלום בחיפה קבע לאחרונה שעורך דין שליווה ארבעה בעלי דירות בפרויקט תמ"א 38 בחיפה התרשל בייצוג ויפצה אותם ב-150 אלף שקל. השופט אבישי רובס קבע שהוא כשל כשהסכים להחליף ערבות בנקאית שנתן היזם, וגרם לדיירים לאבד את הבטוחה היחידה שהגנה עליהם.
מדובר בבניין בן שש דירות, ואת התביעה העמידו הארבעה על כשני מיליון שקל. הם סיפרו שב-2013, אחרי שהיזם פנה אליהם והציע לבצע פרויקט חיזוק, הם פנו לעורך הדין כדי שיסייע להם וילווה אותם משפטית בתהליך. לטענתם, בדיעבד התברר שהוא התרשל בניסוח ההסכם, לא דאג להם להגנות בסיסיות, לא יצר תנאים שיאפשרו פיקוח ראוי על ביצוע הפרויקט ולא דרש ערבויות להבטחת זכויותיהם.
הם הוסיפו שהיזם החל בבנייה ביוני 2016, באיחור ניכר וללא ליווי פיננסי של בנק מלווה. הבנייה הייתה אמורה להסתיים בתוך 18 חודשים אך זה לא קרה. לדבריהם עבודות הבנייה בוצעו ברמה נמוכה מאוד, תוך הפרה של כללי עבודה תקינים והוראות ההסכם.
בספטמבר 2019 נודע לבעלי הדירות שהיזם עומד בפני הליך חדלות פירעון. הם פנו לעורך הדין כדי לברר מה אפשר לעשות כדי להציל את הפרויקט, והוא הודיע להם שתוקף הערבות האחרונה שהייתה בידיו פג ואין אפשרות להשתמש בה. התובעים הדגישו שעקב התנהלותו נגרמו להם נזקים שכן הבניין והדירות נותרו בלתי גמורים.
מנגד כפר עורך הדין בטענות והכחיש את הנזקים. לדבריו, מדובר בפרויקט שחרף קשיים הגיע לסיום מוצלח, כך שכל אחד מהתובעים קיבל דירה מוגדלת ומשודרגת והבניין קיבל טופס 4. לטענתו, בעלי הדירות מבקשים לעצמם חוזה "אוטופי" בדיעבד, ולא ניתן היה להגיע להסכמות אחרות עם היזם.
השופט אבישי רובס הבהיר שגובה הערבות בפרויקט מסוג זה הוא הסכמה מסחרית, והסכום שנקבע במקרה זה על סך 600 אלף שקל אינו בלתי סביר. עם זאת, ציין, הדברים שונים בנוגע לסעיף שקבע שהערבות הבנקאית תופחת בהדרגה בהתאם להתקדמות הבנייה.
עו"ד אלון אברהמובהשופט קיבל את טענת התובעים שלפיה התנאי לשחרור החלק האחרון של הערבות בטופס 4 לא באמת הגן עליהם. הוא הסביר שטופס 4 מתייחס לדירות חדשות ולא לדירות התובעים שעברו שיפוץ, כך שלא ניתן ללמוד ממנו שהושלמה בהן הבנייה או שהן בטוחות וראויות למגורים. לפיכך, היה על עורך הדין להבטיח שהחלק האחרון של הערבות ישוחרר רק לאחר השלמת בניית דירות התובעים.
נקבע כי עורך הדין התרשל כשלא דאג שתוקף הערבות הבנקאית יוארך, ולחילופין כשלא חילט את הערבות הקיימת. זאת בפרט כשידע שקיים סכסוך בין היזם לקבלן והתובעים הדגישו בפניו שהקבלן לא מקיים את חלקו בהסכם.
בפסק הדין צוין שהנתבע כשל גם כשהסכים להחליף את הערבות הבנקאית בצ'ק בטחון של החברה וכי היה עליו לעדכן את בעלי הדירות מיידית בהחלפה. נקבע שהוא הסתיר מהם את דבר פקיעת הערבות והחלפתה בבטוחה נחותה, במשך תקופה ארוכה שנעה בין 10 ל-13 חודשים, ככל הנראה בתקווה שהזמן ירפא את המחדל.
בכך, קבע השופט, הוא מנע מהתובעים לשקול אפשרויות פעולה נגד היזם טרם כניסתו להליך חדלות פירעון. "מדובר בהתרשלות חמורה והפרה מתמשכת של חובת הזהירות של הנתבע כלפי התובעים", כתב. בסיכומו של דבר חויב עורך הדין לפצות את התובעים ב-122,806 שקל, סכום המהווה את חלקם בערבות הבנקאית. בנוסף הוא חויב בשכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל ובהוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד נ. אור ואח'
• ב"כ הנתבע: עו"ד י. שפרבר
• עו"ד אלון אברהמוב עוסק בתמ"א 38
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
