בינואר 2021 הכריז נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן על משבר האקלים כסוגיה ביטחונית לאומית. הכריז וגם עשה. הוא מינה את ג'ון קרי, שר החוץ לשעבר, כשליח המיוחד לנושא האקלים ואת ג'ינה מקארתי כיועצת האקלים הלאומית.
וזה לא רק ביידן. גם אצלנו, לקראת ועידת האו"ם לענייני אקלים בגלאזגו, סקוטלנד, אישרה הממשלה תוכנית חדשה לעידוד חדשנות אקלימית, פיתוח טכנולוגיות להפחתת פליטות גזי חממה ולהיערכות לשינויי האקלים. ראש הממשלה נפתלי בנט הכריז באותו מעמד: "משבר האקלים הוא אחד מהנושאים המרכזיים על סדר היום העולמי. זה נוגע לחיים של כולנו וגם לחיים של ילדינו ונכדינו. אנחנו נדרשים לזה גם כאן, בישראל, זה בנפשנו". התוכנית, בשיתוף שרת האנרגיה קארין אלהרר והשרה להגנת הסביבה תמר זנדברג, גובשה לאור מאפייניה ויתרונותיה הייחודיים של ישראל בתחומי החדשנות והטכנולוגיה, ובהמשך להחלטת הממשלה למעבר לכלכלה דלת פחמן והצבת היעדים הלאומיים להפחתת הפליטות לשנים 2030 ו־2050.
ביידן ובנט הם רק שתי דוגמאות למנהיגים, שמבינים את ההשלכות הקרובות והעתידיות שיש למשבר האקלים. לנושא נדרשים בשנים האחרונות פעילי סביבה רבים, שלא אחת יוצאים להפגנות בנושא, מלווים בסיסמאות, כגון "ישראל דורשת אנרגיה מתחדשת" ו"משבר האקלים כבר כאן".
באופן טבעי, נדרשת לנושא גם מערכת החינוך. אומנם הקורונה שינתה סדרי עדיפויות בתוכניות הלימודים ובשהייה בבתי הספר, אבל מתקיימת הסכמה די גורפת בין גורמי חינוך שונים, שאם עד היום רוב לימודי החינוך הסביבתי שולבו באופן "צדדי" במקצועות אחרים, הרי שזו שעת חירום, ולכן יש להתמקד בתחום זה בנפרד, ובהתאם לבנות תוכניות לימודים ייעודיות לכל הגילים.
הירתמות מערכת החינוך לנושא באה לידי ביטוי בפעילויות שונות. כדוגמה, עוד לפני הקורונה, באפריל 2019 ציינו כ־1,100 בתי ספר בישראל את יום הניקיון הלאומי, כשתלמידים ומורים ניקו חופים, יערות ושטחים פתוחים ביוזמת המשרד להגנת הסביבה ובמימונו. גם באוקטובר 2020, עמוק בתוך המגפה, השתתפו אלפי תלמידים מכל הארץ בפעילות של יום ניקוי הים הגדול בעולם, וניקו חופים ברחבי הארץ, כשהפעילות נערכה בקפסולות, בהתאם למגבלות הקורונה.
בפברואר 2021 נשטפו חופי הארץ בכמויות גדולות של זפת במהלך סערת חורף שפקדה את ישראל. היה ברור, שמדובר בשפך נפט בהיקף של עשרות עד מאות טונות, שגרם לזיהום הים החמור ביותר בישראל ולנזק סביבתי עצום. לאסון האקולוגי נדרשו תלמידים רבים מרחבי הארץ, שסייעו בניקוי השטחים המזוהמים. גם שר החינוך דאז יואב גלנט הגיע אל החופים בעקבות האסון האקולוגי, ונפגש עם התלמידים לשיחה על חשיבות החינוך הסביבתי לקיימות ולשמירה על הסביבה.
בית ספר ירוק יוביל גם לרמות הישגים גבוהות, לשיפור האווירה ולהפחתת האלימות
כאמור, במערכת החינוך כיום מתקיימות תוכניות לימודים, שמעמידות במרכזן ערכים של חינוך סביבתי ומתמקדות במגמות המובילות בלימודי סביבה, טבע וטכנולוגיה ירוקים. מטרת משרד החינוך היא לקדם באמצעותן את החינוך לקיימות ולהקנות לתלמידים ידע ומיומנויות, שיובילו להתנהגות אזרחית מודעת, מעורבת ואחראית כלפי לסביבה.
לטענת גורמי חינוך, את החינוך הסביבתי והחינוך לקיימות יש להתחיל כבר בגיל הרך, כשהוא משולב באופן טבעי בתחומי החינוך הנוספים. למשל, לאפשר לילדי הגן לשהות יותר זמן בחוץ, לשחק וליצור בטבע בחומרים טבעיים, כגון חול, אדמה ומים, עלים וענפים, ולטייל איתם בסביבה הקרובה, כדי שיכירו בעלי חיים, עצים ופרחים.
באשר לבתי ספר, הרי שכבר ב־2004 החל תהליך הסמכה לבית ספר ירוק כמיזם משותף של המשרד להגנת הסביבה ומשרד החינוך. העקרונות המנחים כוללים למידה על הסביבה, יישום אורח חיים מקיים ופעילות תלמידים מקדמת שינוי בתודעה וביחס הקהילה לסביבה. בין היתר מצוינות המטרות הבאות: צמצום כמויות הפסולת והלכלוך בבית הספר, הפחתה משמעותית בהוצאות בית הספר במים, חשמל, נייר ובחומרים מתכלים והגברת המודעות הסביבתית. כמו כן ההשערה היא, שבבית ספר ירוק יגיעו התלמידים להישגים לימודיים גבוהים, וכן יחול שיפור באווירה הבית ספרית והפחתה ברמת האלימות. בית ספר שעומד בכל הקריטריונים, זוכה להסמכה הירוקה ולסיוע כספי של המשרד להגנת הסביבה, המאפשר יצירת התשתית והכשרת המורים בבית הספר. עד שנת 2019 הוסמכו ברחבי הארץ 1,268 בתי ספר ירוקים.
גם בבתי ספר שאינם מוכרים כירוקים יש תוכניות לימודים, שמעמידות במרכזן את החינוך הסביבתי, אם כי הן לא רבות וטרם עומדות בנפרד. עם החזרה לשגרה, לאחר משבר הקורונה, מציינים גורמי חינוך את העובדה, שחינוך לקיימות ולשמירה על איכות הסביבה צריך להיות אחת ממטרות שרת החינוך יפעת שָׁאשָׁא־ביטון.
במקביל לתוכניות הלאומיות, מתקיימות בישראל גם תוכניות לימודים בינלאומיות. אחת מהן היא "גלוב" לכיתות א'–י”ב - תוכנית בינלאומית מקוונת, שעוקבת אחר תופעות של שינוי אקלים ברחבי העולם. את התוכנית מנהל מרכז החקר המדעי המתוקשב במדעי כדור הארץ באוניברסיטת קולורדו, בחסות NASA - סוכנות החלל האמריקאית, ובמסגרתה מוזמנים מורים, סטודנטים ותלמידים מכ־120 מדינות לנטר את הסביבה, לשתף נתונים וליצור קהילת מחקר, שתקדם למידה בנושאי קיימות. בין הנושאים הנלמדים נמצאים גיאוגרפיה, לימודי סביבה, אקלים ואטמוספירה, פנולוגיה של צמחים, טכנולוגיה ומדע.
גם תוכנית ENO לתלמידי כיתות ד'-ט' היא תוכנית בינלאומית מתוקשבת בדגש על קיימות, ביוזמת פינלנד, שמתקיימת במחוז הדרום משנת 2000. התוכנית משלבת לימוד נושאים סביבתיים עם פעילות למען שמירת הסביבה בדגש על קיימות, ועושה שימוש בטכנולוגיות למידה ובמיומנויות של המאה ה־21. בתוכנית משתתפות 150 מדינות, ובישראל משתתפים בה בתי ספר ממחוז הדרום.
תוכנית מעניינת נוספת היא YRE – Young Reporters for the Environment, אף היא תוכנית בינלאומית לבני נוער, העוסקים בעיתונות ובחינוך סביבתי לפיתוח בר־קיימא. מטרתה לעודד כתבים צעירים, בני 11 עד 21, לחקור נושאים סביבתיים, להציע פתרונות ולדווח עליהם באמצעות כתיבה, צילום או וידאו. את התוכנית בישראל מפעיל ארגון “אקואושן”.
מסמנים “תאריכים ירוקים” בלוח השנה ונרתמים לעשייה
דרך נוספת להבנת חשיבות השמירה על הסביבה והקיימות מתקיימת במערכת החינוך באמצעות ציון “תאריכים ירוקים” במוסדות החינוך. זאת בעזרת אירועים, מצגות, מאמרים, משחקים ופעילויות, המותאמים לגיל התלמידים. כך, למשל, בספטמבר מציינים את היום הבינלאומי להגנה על שכבת האוזון ואת יום הניקיון במרחב הציבורי במדינות העולם ובמקביל את יום נקיון החופים הבינלאומי. באוקטובר מציינים את יום משבר האקלים, את יום ניקיון החופים הארצי וגם את יום ההליכה העולמי. כך בכל חודש, בהתאם לאירועים לאומיים ובינלאומיים. יש גם תחרויות בין תלמידים ממוסדות חינוך שונים, כגון תחרות ארצית בנושא מבני חינוך מאופסי אנרגיה, תחרות בנייה ירוקה, תחרות "חוקרים סביבה" ועוד.
חשיבות הנושא לא נעלמה מהאוניברסיטאות והמכללות השונות, שבנו תוכניות לימוד ייעודיות. באוניברסיטת תל אביב מתקיים חוג ללימודי הסביבה בבית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ ע"ש פורטר, שמשמש במה לשיתופי פעולה בין חוקרים מתחומים שונים, כגון אנרגיה מתחדשת, שינויי אקלים, זיהום אוויר ושיקום נחלים ועד לצדק סביבתי. באוניברסיטת בר־אילן מוצעים לימודים לתואר שני במשפטים בהתמחות ברגולציה ומדיניות סביבתית, כדי שהבוגרים יוכלו להשתלב בתפקידי רגולציה, חקיקה ואכיפה בתחום איכות הסביבה. האוניברסיטה העברית בירושלים מציעה מסלול לימודים לתואר בוגר.
גששות ככלי מחקר אקולוגי הוא קורס מעניין וייחודי, שמציע החוג למדעי הסביבה במכללה האקדמית תל־חי, שמכשיר כבר למעלה מ־25 שנה את בוגריו לעסוק בפתרונות לבעיות הקשורות בשמירה על הסביבה. החוג מבקש להקנות לסטודנטים כלים למחקר בשדה על ידי איתור עקבות וסימני שדה של מגוון חולייתנים, תוך כדי העמקה בתכנים אקולוגיים עכשוויים. גם בבית ברל מתקיימת תוכנית ללימודי סביבה וחקלאות, שמבוססת על מבט הוליסטי ואינטגרטיבי של נושאים אקולוגיים, סביבתיים וחברתיים, המיועדת לסטודנטים בעלי זיקה לטבע ורגישות לאיכות הסביבה.
הארגונים הירוקים מגייסים בוגרים של חוגי סביבה ומפתחים מיזמים לכל הגילים
בוגרי החוגים השונים משתלבים בעבודה בארגונים שונים, בהם רשות שמורות הטבע והגנים, רשות המים, המשרד להגנת הסביבה וארגונים ירוקים. חלקם משתלבים במערכת החינוך, כדי לחנך את הדור הצעיר להיות דור מודע, אחראי ואכפתי לצורכי הסביבה.
גם ארגונים פרטיים נדרשים לנושא בדרכים שונות. קק"ל, למשל, מציעה באתר “חלון ירוק” - האתר שלה לצעירים - חידונים ומשחקים בנושא איכות הסביבה, מיחזור וזיהום אוויר, ובמאי 2020, לרגל יום איכות הסביבה העולמי, הזמין הארגון את הציבור הרחב להפנינג, שנועד להבהיר את חשיבות צמצום הפלסטיק ביערות והשמירה על הסביבה ועל בעלי החיים.
אין ספק, שהמודעות לנושא היא אחת מהמטרות החשובות ביותר כיום, למען ההווה ולמען העתיד. ככל שתידרש לכך מערכת החינוך בישראל על תחומיה השונים, כך יושגו המטרות מהר וטוב יותר.
איך מנצחים את משבר התעסוקה הגדול? התשובה היא לא (רק) כסף / גד ליאור
מחקר מקיף של מקינזי העולמית שפורסם לאחרונה, מציג את גל העזיבה הגדול וחסר התקדים שנחווה במקומות שונים בעולם בחסות המגפה. מאז אפריל 2021 יותר מ־15 מיליון אמריקאים התפטרו ממקום עבודתם והספירה רק נמשכת. זהו מספר שיא שמרעיד את עולם העבודה.
40% מהעובדים שהשתתפו בסקר, אשר נעשה לטובת המחקר בחמש מדינות (ארה"ב, בריטניה, סינגפור, אוסטרליה וקנדה), השיבו כי ישנה סבירות שיעזבו את מקום העבודה הנוכחי שלהם במהלך 3־6 החודשים הקרובים. 18% נוספים ציינו, שהסבירות שיעזבו גבוהה יותר. 53% מהמעסיקים שנשאלו בסקר השיבו, שהם מזהים עלייה בשיעור העזיבה מרצון ביחס לשנים קודמות, ומעריכים כי המגמה צפויה להימשך גם בחודשים הקרובים.
אחד מהנתונים המעניינים ביותר בסקר מגלה, שכ־36% מהאנשים שעזבו במהלך ששת החודשים האחרונים את מקום עבודתם, עשו זאת מבלי שתהיה בידם הצעת עבודה חלופית. זהו נתון משמעותי, שמייחד את גל העזיבה הנוכחי ומדגיש את הפער שבין מעסיקים לעובדים לאורך תקופת המגפה.
המחקר של מקינזי מצביע על כך שהפתרונות השכיחים, שמוצעים כמענה לתופעה, קשורים לרוב בכסף – מעסיקים מציעים העלאות שכר, תגמולים ובונוסים. אך אלו הם פתרונות שמתייחסים לצד הפיננסי של התופעה בלבד ומתעלמים מההיבט האנושי והרגשי שלה – מערכות היחסים עם ובתוך הארגון. בהתאמה, שיפור תנאים והצעות תגמול שונות לא נתפסות בעיני עובדים כמחווה של הערכה, אלא כמחווה עסקית.
אבי ניר, מייסד ומנכ"ל חברת COMPVISION, המתמחה בתחום השכר והתגמול אומר, כי "עוד לפני הקורונה ידענו שתחושת השייכות בארגון היא אלמנט משמעותי לעובדים, והצעת הערך הכוללת של החברה היא שיקול חשוב בבחינת ההצטרפות ולצורך הישארות לאורך זמן. כסף לא עונה על הכול. עובד שמצטרף רק בשביל כסף, עלול לעזוב ברגע שתגיע הצעה רווחית יותר. אילוצי הריחוק החברתי שנגזרו מהקורונה ופורמט העבודה ההיברידית שהשתרש, רק הגבירו את הצורך בטיפוח ההיבט האנושי ומערכות היחסים בתוך ועם הארגון".
כפתרון למגמה שעולה במאמר, מציין אבי ניר, כי "כאשר מסדירים מנגנוני שכר ותגמול בארגון, ובפרט כמענה לחוסר שביעות רצון ולצורך מניעת עזיבה, חשוב במקביל לתת את הדעת להיבט הרגשי שהם מביאים עימם – שכר הוא כסף עם רגשות. יש לקחת בחשבון צרכים שנוגעים לתחושת השייכות, מחוברות, מסלולי צמיחה פנימיים, התפתחות מקצועית ועוד".
