בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה לאחרונה לבטל חוב ארנונה בסך כ-100 אלף שקל שרבץ על דירה בעיר, שאותה ירש בעליה מאביו. השופט אליהו בכר קבע שבמשך שמונה שנים העירייה לא ביצעה פעולות ממשיות לגביית החוב, ולכן הוא התיישן.
את הדירה רכש תושב ברלין ב-1974. בשנים 2005-2001 נמצא הנכס לא ראוי לשימוש וניתן לו פטור מארנונה לתקופה זו. ב-2006 פנה בא כוחו של הבעלים לעירייה וטען כי פולשים השתלטו עליו. הוא ביקש להעניק למרשו פטור נוסף מתשלום ארנונה, אך נענה בסירוב מאחר שלא ניתן היה להיכנס לנכס ולדעת מה מצבו.
ב-2008 שוב פנה עורך הדין לעירייה ומסר את שמו של מי שלטענתו פלש בכוח לנכס ומחזיק בו. ביקורת במקום מצאה שאכן הפולש גר בדירה והנכס הועבר על שמו. בין השנים 2006 (אז הסתיים הפטור לנכס שאינו ראוי לשימוש) ועד אפריל 2008 (שאז הועבר שם המחזיק לפולש), הוטלו על הבעלים חיובים בארנונה. אלו לא שולמו מעולם, ונכון לפברואר 2021 הצטברו לסך של 97,799 שקל.
באוקטובר 2015 נפטר בעלי הדירה בגרמניה, והנכס הועבר בירושה לשני בניו, שאחד מהם הוא העותר. ב-2017 פתחה העירייה תיק הוצאה לפועל למימוש שיעבוד על זכויות המנוח בדירה בגין חוב הארנונה. במאי 2020 גילה לראשונה הבן כי קיים חוב, כשחודש תיק ההוצאה לפועל והתקבלה במשרד בא כוח היורשים דרישה מההוצאה לפועל להשיב לבקשת המימוש שהגישה העירייה.
בעתירה ביקש היורש להורות על ביטול החוב וסגירת תיק ההוצאה לפועל. לטענתו, לאביו ולו לא הייתה כל ידיעה אודות החוב עד מאי 2020. לדבריו, לא יעלה על הדעת שהעירייה תשב בחיבוק ידיים במשך כ-14 שנה ולא תנקוט כל פעולה רציפה ומשמעותית לגביית החוב, ומכאן שיש לבטלו מטעמי התיישנות, שיהוי, חוסר תום לב וחוסר הגינות.
עו"ד מיה זיסמן שנצרהעירייה טענה מנגד כי היורש הגיש את העתירה בחוסר תום לב והוא מבקש להגן על ירושתו תוך התנערות מחובות העיזבון החלוטים.
השופט אליהו בכר מצא כי כל שהעירייה עשתה בשנים 2016-2008 הוא משלוח עיקולים ממוחשבים שלא תפסו דבר, וכן ניהלה שתי שיחות טלפון עם בא כוח המנוח. רק ב-2016 נשלחה הודעה על קיום חוב לכתובת הנכס, הוטל עליו שיעבוד בחברת עמידר, ובנובמבר 2017 נפתח תיק ההוצאה לפועל. בנסיבות אלה, קבע, דין החוב להתבטל מחמת שיהוי והתיישנות.
בפסק הדין הובהר שהעירייה ישנה על זכויותיה ולא פעלה באופן עקבי במסלול הגבייה המנהלי. כמו כן, אף שידעה כבר מדצמבר 2017 שהמנוח נפטר והעותר בא בנעליו כיורש, רק במאי 2020 נודע לבנו על החוב.
השופט הדגיש שככל שהעירייה מבקשת לגבות חוב ישן שנוצר לפני יותר משבע שנים, על הליכי הגבייה המנהליים חלים דיני ההתיישנות. אולם תקופת ההתיישנות "מתאפסת" במקום שבו נערכו פעולות גבייה מנהליות שהובאו לידיעת החייב. במקרה זה, חוץ ממשלוח מכתב התראה באפריל וביוני 2008, עד לשנת 2016 לא בוצעה כל פעולת גבייה ממשית שיש בה כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות. העירייה חויבה בהוצאות בסך 10,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ העותר: עו"ד יובל עציוני
• ב"כ המשיבה: עו"ד ציפי ליפשיץ
• עו"ד מיה זיסמן שנצר עוסקת במיסים
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
