החלטה שנויה במחלוקת בבית משפט השלום באילת: בן 71 שחייב עשרות אלפי שקלים לביטוח הלאומי בשל אי-תשלום מזונות במשך כשש שנים, קיבל לאחרונה "פרס" בדמות מחיקת חצי מהסכום. השופט משה הולצמן אמנם הסכים שהתנהלותו לוקה ב"חוסר תום לב של ממש", אולם באיזון האינטרסים המנוגדים - של החייב מזה והקופה הציבורית מזה - מוצדק להעניק לו את ההפטר החלקי.
באפריל אשתקד קיבל החייב הפטר לאלתר מחובותיו, מלבד חוב המזונות, נוכח גילו המתקדם והכנסתו הצנועה שמסתכמת בקצבת אזרח ותיק, גמלת סיעוד וסיוע בשכר דירה. מדובר בגרוש ואב לילדים שמ-1999 עד 2005 נמנע מלשלם עבורם מזונות. לבית המשפט הוא הגיש בקשה לפטור מהחוב.
ביטוח לאומי, שנכנס בנעלי האב לעניין המזונות, סיפר שמדובר בסכום מצטבר של כ-162 אלף שקל ששילם לאם, ומתוכם הצליח לגבות כ-74 אלף – כך שנותר לגרוש חוב מזונות כלפיו בסך כ-88 אלף שקל. בבית המשפט התנגד ביטוח לאומי לבקשה לקבל הפטר על החוב.
מנגד טען החייב שמוצדק לפטור אותו לחלוטין מחוב המזונות. לדבריו הוא חי בעוני רב, גר לבדו ומצבו הבריאותי מידרדר. לטענתו החוב נוצר בתום לב, ודחיית בקשתו תגרום לכך שייאלץ להמשיך להתמודד מול הביטוח הלאומי עד יומו האחרון, וההפטר שקיבל מחובותיו האחרים לא באמת ייטיב עמו ויאפשר לו להזדקן בשיבה טובה.
עמדת ביניים הוצגה מטעם הממונה על חדלות הפירעון. לגישתו, יש לפטור את החייב מ-70% מחוב המזונות, ולחלופין לאפשר לביטוח לאומי לגבות אותו טיפין טיפין מדי חודש, באמצעות גריעה חלקית של הקצבאות המשולמות לחייב.
השופט הולצמן ביקר את התנהלות החייב בשנים הרלוונטיות להיווצרות חוב המזונות, שבהן עוד היה צעיר שיכול לעבוד ולפרנס את ילדיו, אך בחר שלא לעשות זאת אלא להפיל את המשימה על הקופה הציבורית.
עו"ד איריס שריקישי בראל"החייב היה בגיל 46 שנים בעת שהמוסד לביטוח לאומי החל לשלם את תשלומי המזונות לילדיו", נכתב. "הדעת נותנת שבתקופה הרלבנטית לתשלומי דמי המזונות על ידי המל"ל, החייב היה בעל כושר השתכרות, ויש להחזיקו כמי שהיה ביכולתו לעבוד, להשתכר, לפעול להשאת השתכרותו ולעמוד בתשלומי המזונות, או לפחות בחלק מהם".
בפסק הדין הודגש שהחייב נמנע מלבקש הפחתת מזונות או לנקוט הליך כלשהו לצורך בחינת המזונות: "מתקבל הרושם שהחייב זנח את חובתו לשלם את דמי המזונות, הפגין חוסר אכפתיות לגבי תשלומם, הטיל במחדלו את תשלומי המזונות על הקופה הציבורית, והתנהגותו לגבי יצירת החוב כלפי המוסד לביטוח לאומי הייתה כרוכה בחוסר תום לב של ממש".
לצד הביקורת וברוח הצעת הממונה, קבע השופט שבין היתר נוכח גילו המתקדם של החייב והכנסתו המועטת, בסך כ-6,000 שקל לחודש, נכון יהיה לבוא לקראתו, ולפטור אותו מחלק מהחוב. החלטתו הייתה שההפטר יועמד על מחצית הסכום, כלומר כ-44 אלף שקל.
בהקשר לכך הציע השופט לביטוח לאומי לעשות חסד עם החייב, ולשקול לגבות את יתרת החוב באמצעות גריעת 10% מהקצבאות החודשיות שהוא משלם לו, במקום לגבות הכול בבת אחת, זאת בהתחשב בגילו המבוגר ובמצבו הכלכלי הרעוע.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ החייב: עו"ד שירן שושני
• שמות ב"כ הביטוח הלאומי והממונה לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד איריס שריקי עוסקת בחדלות פירעון
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
