העסקת עובד סיעודי זר הינה תהליך מורכב עבור לא מעט קשישות, קשישים ומשפחותיהם: תחילה עליהם למצוא את האדם הנכון שעליו יוכלו לסמוך ושבמחיצתו ירגישו בנוח. לאחר מכן הם מוצאים את עצמם, לפעמים לראשונה בחייהם, בעמדת המעסיק – סיטואציה סבוכה לרבות אם המטופל הוא אדם מבוגר מאוד או דימנטי. לוואקום הזה נכנסות חברות הסיעוד שאמורות להיות סוג של גורם מתווך אבל בפועל מתברר כי חלקן מנצלות זאת כדי לגזור קופון על חשבון הקשישים.
לבקשת השרה מירב כהן, שכר המשרד לשוויון חברתי את חברת "דלויט" על מנת לבדוק את הנושא, לבצע מחקר המבוסס על תלושי שכר של עובדים זרים ולבחון פערים אופציונליים באשר לתשלומים.
הצורך למחקר נולד מתלונות שהגיעו למשרד מקשישים ובני משפחותיהם, ומהן עולה כי חלק מחברות הסיעוד משאירות בידיהן כספים מגמלת הסיעוד של הזכאים.
המחקר מצא פערים בתלושי השכר של עד 500 שקל בחודש אשר עשויים להגדיל את רווחי חברות הסיעוד ולהשפיע על התשלום היוצא מכיסו של הקשיש. "חלק גדול מאוד מגמלת הסיעוד, שאמורה להגיע לזכאים, נעלם בדרך לטובת תשלומי מסים ותקורות למתווכים", מסבירה כהן. "המצב הזה לא תקין, בעיקר כשמדובר בזכאים ששילמו כל חייהם דמי ביטוח לאומי, נמצאים במצב בריאותי מורכב ובנוסף ההכנסה שלהם נמוכה".
יואב להמן, המפקח לשעבר על הבנקים, מוסיף: "ביטוח לאומי מעביר לחברות הסיעוד סכומי עתק בכל חודש לטובת הקשישים הסיעודיים. כאשר הקשיש נזקק לעובד סיעודי זר הוא הופך למעסיק וחברת הסיעוד היא בעיקר צינור להעברת כספים. כשליש, ולפעמים יותר, מהכספים שמעביר ביטוח לאומי לחברות הסיעוד לא מגיע לקשישים, אלא משמש לתשלומי מיסים של החברות, לכיסוי הוצאותיהן ולרווחיהן – לעיתים רווחים שגבוהים במאות שקלים בחודש ממה שהתכוון המוסד לביטוח לאומי".
להמן מסביר כי 60% מהפער נובע מתשלום מיותר של מע"מ וביטוח לאומי רק משום שהכסף מועבר דרך חברת הסיעוד ולא ישירות לזכאי, שאינו חייב לשלם זאת. "הרווח שהתכוון המוסד לביטוח לאומי להשאיר בידי חברות הסיעוד אמור להיות 4% מהתעריף לפני מיסים שהם 223 שקל לחודש. בפועל, חברות סיעוד רבות מנצלות את חולשת החולים הסיעודיים ואת חוסר מודעותם ומגדילות באמצעים שונים את הנתח שלהן במאות שקלים ומניצולי שואה אף יותר".
עוול נוסף שמצא המחקר קשור לתשלומי התנאים הסוציאליים של העובד הזר. ביטוח לאומי מפרט את הרכיבים המגולמים בתוך התשלום השעתי המועבר לעובד הזר דרך חברת הסיעוד. אולם חלק מחברות הסיעוד החליטו נוסף על כך להכניס רכיבים פיקטיביים כמו אש"ל ונסיעות. בפועל, העובדים הזרים גרים בבית המטופל ולכן אין להם כמעט נסיעות, כמו גם שאין סיבה לשלם אש"ל כאשר הם לנים ואוכלים בבית המעסיק.
טענת המחקר היא שהסיבה לתשלומים אלה היא שעל הרכיבים הללו לא משלמים הפרשות סוציאליות של פנסיה, פיצויים, חגים וימי מחלה. למעשה באמצעות הכנסת רכיבי שכר פיקטיביים במהותם חברות הסיעוד מקטינות את התשלומים שלהן ומגדילות את אלה של המעסיק הסיעודי. המשמעות: בתום ההעסקה המטופל מקבל חשבון והוא צריך להשלים את כל הפנסיה והפיצויים שהעובד לא קיבל מחברת הסיעוד לאורך כל השנים – סכומים שיכולים להגיע גם לעשרות אלפי שקלים.
"בנטו כולם מרוצים", מסבירה עו"ד דפנה שגל פודור. "זה חוזר אליהם בהפוכה כשהמטופל נפטר או מפטר את העובד וצריך להשלים זכויות סוציאליות של פנסיה ופיצויים. ואז באה חברת הסיעוד ומבקשת מהמטופל או ממשפחתו להשלים את הסכום. כך חברת הסיעוד חוסכת בחודש על כל מטופל כמה עשרות שקלים, אבל בפועל מדובר על מיליוני שקלים רווח".
אופירה מוסקוביץ', יו"ר ועד הסיעודיים ובני משפחותיהם במטה מאבק הסיעודיים: "זה גזל לאור יום בחסות המדינה. החברות הללו גוזלות כסף מהאוכלוסייה הכי חלשה".
לפני חמש שנים התברר לה שהוריה נדיה ויוסף מוסקוביץ' חולי דמנציה. "כשנכנסה העובדת הזרה הראשונה לא היה לי ידע בנושא והסתמכתי על חברת הסיעוד. אחרי זמן מה בדקתי את הזכויות שלי ומצאתי פערים של מאות שקלים בחודש".
השרה כהן אמרה כי משרדה מקדם צעדים להגנה על החולים הסיעודיים, ובהם הגבלת הקופון שיכולות חברות הסיעוד לגזור מגמלת הסיעוד והגדרתן כמעסיקות של העובד הזר על מנת לפטור את החולה מהעול הזה.
תגובת איגוד נותני שירותי הסיעוד: "בקופת חברות ועמותות הסיעוד לא נותר שקל מעבר למה שהחוק קובע. תנאי העסקת הזרים זהים לישראלים. לפיכך, מהתעריף שמשלם ביטוח לאומי מוחזר 17% מע"מ למדינה כחוק. החברות משלמות לעובדים את כל הזכויות הסוציאליות ומפרישות לקרן שהמדינה הקימה כספים לפיצויים וגמל של העובד. חברות הסיעוד מחויבות בביקורי בית אצל המשפחות שמעסיקות עובדים זרים ויש לכך עלות. מתח הרווחים כפי שהוא מוגדר בתעריף הביטוח לאומי הוא 4% – וכך הוא. כל סילוף נתונים כפי שהובא עושה עוול לחברות ולעמותות".
