הענקת אזרחות ישראלית עבור מי שאינו זכאי לפי חוק השבות היא אחד ההליכים הנדירים ויוצאי הדופן שניתן להעלות על הדעת בסוגיות ההגירה בארץ. למעשה, אפילו זכאי שבות, או אלו הרשאים להגר לישראל על בסיס חוקי - כגון נישואים לאזרח ישראלי או מבקשי מעמד מטעמים הומניטריים - נתקלים לא פעם בסחבת, עיכובים מיותרים והליך מתיש שמצליח לייאש את המבקשים.
אזרחות ישראלית מכוח הענקה אמנם מעוגנת בחוק, אבל במשך השנים כמעט ולא יושמה. זאת מכיוון שלמעט מקרים נדירים, לאחר מתן אזרחות ודרכון לא ניתן לבטל את הפעולה. כמו כן, ישראל המוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית, לא ידועה כמעודדת הגירה. בניגוד לארה"ב למשל, ישראל אינה מעוניינת היסטורית להגדיל את מספר אזרחיה, מעבר להיותה בית לאומי עבור יהודי העולם.
דווקא משום כך תמוהה מדיניותה של שרת הפנים הנוכחית, איילת שקד, לאשר בחודשים האחרונים מתן אזרחות ותושבות לשורה של שחקני ספורט לא יהודיים מצטיינים. כך למשל קיבל הבלם הפורטוגלי של הפועל באר שבע, מיגל ויטור, אזרחות בשל רצונו לייצג אותנו בנבחרת ישראל בכדורגל, ובשל הגנתה העיקשת של אשתו על ישראל בתקשורת הזרה. מעט לאחר מכן קיבלה גם ג'ני סימס, כוכבת אליצור חולון בליגת כדורסל לנשים שזכתה בעונה האחרונה בתואר השחקנית המצטיינת של ליגת העל, אזרחות ישראלית מידי שרת הפנים.
כמעט במקביל, הצהירה השרה שקד כי הנחתה את רשות האוכלוסין וההגירה לתת לשחקן מכבי חיפה עלי מוחמד מעמד של תושבות. זאת, זמן קצר לאחר ההעפלה של הקבוצה לשלב הבתים של הצ'מפיונס ליג, בנימוק שמדובר בשחקן מצטיין שהסב גאווה לקבוצתו ולמדינת ישראל.
האפשרויות בפני מי שאינו יהודי לקבלת דרכון ישראלי כמעט ואינן קיימות, והן מצטמצמות לנישואים עם אזרח ישראלי, או סיום של הליך ארוך שנים אחר על פי נוהלי משרד הפנים. זאת לעומת מדינות מערביות אחרות שמאפשרות קבלת אזרחות בתום מספר שנות תושבות, או בשל עבודה חיונית או תרומה מיוחדת לחברה.
השרה שקד הסתמכה בהחלטותיה על סעיף 9 לחוק האזרחות, סעיף מאוד נדיר לשימוש, המאפשר לשר הפנים להעניק אזרחות לתושב זר שיש לו "תרומה של ממש לביטחון, לכלכלה או עניין חשוב אחר". השאלה אם ספורטאי מצטיין תורם לעניין חשוב אחר של המדינה פתוחה לפרשנות. התשובה בוודאי תלויה סובייקטיבית בתפיסה האינדיבידואלית של כל אחד לגבי תרבות וספורט.
עו"ד יהושע פקסשירי דקרברור ששרת הפנים לא פעלה בחוסר סמכות, אולם אני לא זוכר שראיתי בעבר שורה של החלטות כאלה. אכן, מדי פעם אנו שומעים על שחקנים או ספורטאים כאלה ואחרים שהצליחו לקבל אזרחות, אך בבדיקה לעומק מגלים כי בבסיס אותן בקשות עמדו נישואים לאזרח ישראלי או גיור מוצלח, כמו במקרה של שחקן הכדורסל המצטיין אמארה סטודומאייר, או הרצה האולימפית לונה צ'מטאי סלפטר.
כמי שעוסק בדיני הגירה מאז 2008, סדרת ההחלטות על מתן אזרחות ישראלית לשחקני ספורט זרים, אשר לא זכאים למעמד חוקי בישראל (מלבד אשרת עבודה עבור ספורטאי זר) הפתיעה אותי מאוד. מצד אחד אני מברך על כך. כאוהד ספורט של נבחרות ישראל וקבוצות ישראליות, ברור שספורטאים זרים איכותיים יכולים לשפר מאוד את הקבוצות. מצד שני, אני יודע מניסיון כמה הליך ההגירה לישראל הוא קשה, ואילו שלבים בירוקרטיים מייגעים המבקשים צריכים לעבור, כאשר פעמים רבות התשובה היא שלילית.
ישנם מבקשי מעמד בישראל הממתינים שנים להחלטה של הוועדה ההומניטרית בעניינם, וכל בקשותיהם לזירוז הטיפול זוכות להתעלמות. לכן ההחלטות החפוזות להעניק אזרחות לאותם ספורטאים, מצטיינים ככל שיהיו, צורמות.
מחקרים מוכיחים כי גיוון תרבותי תורם ליכולות החברה והמדינה. ארה"ב ואוסטרליה מהוות דוגמה למדינות המבוססות על מהגרים. פתיחת השערים באופן מבוקר ולמי שמתאים לכך, למשל בעלי מקצוע נדרשים, יכולה להאיץ את פיתוח המדינה. ישראל אינה מדינת הגירה לכל אזרחי העולם, אבל היא מחויבת לפעול בצורה שיווניית וללא הפליה, וליישם את החוקים הקיימים בצורה הגונה כלפי כולם.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד יהושע פקס ממשרד דקר, פקס, אופיר ושות' עוסק בדיני הגירה
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
