כך נתניהו הציל את כלכלת ישראל: גד ליאור עם אוצר מהעבר
(צילום: שמוליק דודפור)
7 באוגוסט 2005. השעה הייתה 16:30, רגע לפני סוף יום המסחר בבורסה בל אביב. לפתע קרה משהו מדהים. תוך שתי דקות נצבעו מסכי הבורסה כולם באדום. הכל נעמדו אז מול מסכי המחשבים שהציגו באתר את שערי המניות בבורסה ולא הבינו מה קרה, תקלת מחשב שמהתלת בברוקרים? פיגוע קשה? רעידת אדמה?
וזאת הייתה רעידה אמיתית, אבל מסוג אחר לחלוטין. שר האוצר בנימין נתניהו הודיע כי הוא מתפטר. מסכים נצבעים באדום כאשר שר אוצר מתפטר, ומשקיעים מוכרים בחיפזון מניות, רק במקרה אחד - אם סוחרי הבורסה מעריכים את שר האוצר כמי שעשה טוב לכלכלת ישראל ולמשק.
עוד כתבות במדור "אוצר מהעבר"
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו, האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש", וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
ואז, ב-2005, זאת הייתה ההגדרה הכללית כלפי תפקודו של בנימין נתניהו. זה היה נתניהו אחר לגמרי מזה של קיץ 2023. יש מי שמכנים היום את שר האוצר דאז כ"נתניהו 1" ואת מי שמכהן כיום כראש הממשלה כ"נתניהו 2".
נתניהו פוגע בחרדים
מדור "אוצר מהעבר" יספר הפעם על אחת התקופות הסוערות ביותר במשק הישראלי, בימים שבהם כיהן נתניהו כשר האוצר. הוא הצליח אז, לפני שני עשורים, לחלץ את כלכלת ישראל ממשבר קשה, באחת התקופות הקשות בתולדותיה, אם כי במחיר של פגיעה לא מעטה ברבים מתושביה.
האינתיפאדה פגעה קשות כמעט בכל תחום, מהתיירות והמסחר, שנקלעו למיתון עמוק, ועד לגירעונות העצומים בתקציב ולניהול כושל של המדיניות הכלכלית על ידי הממשלה. כל אלה תרמו למצב הקשה והוסיפו עוד על המשבר החמור שפקד באותם הימים את שוקי העולם ובעיקר את מגזר ההייטק, שהתפתחותו המהירה נבלמה לפתע.
נתניהו נכנס למשרד האוצר כאשר ברקע אזרחי המדינה נאנקים מחוסר במזומנים ומצב רוח רע, שגורמים לצניחה בצריכה הפרטית ובהשקעות חדשות במשק. המשקיעים נבהלו מהמצב הביטחוני-מדיני-כלכלי והפסיקו להשקיע במשק הישראלי - ממש כמו בימים האלה, אף כי בנסיבות שונות לחלוטין. ואם לא די בכך, בעת ההיא התרחשה התפרצות אינפלציונית ששחקה במהרה את שכר האזרחים.
אז, ממש כמו בימים אלה, לא נותרה ברירה לבנק ישראל והריבית במשק החלה להאמיר לשיאים שלא היו דוגמתם כבר שנים. תקציב המדינה נקלע לגירעונות עצומים והיה ברור שצריך שהישועה תגיע מכיוון כלשהו לפני שהמשק והאזרחים יקרסו כלכלית.
בשנים 2002-2000 ההוצאה התקציבית דהרה לשיאים חדשים ועלתה תוך זמן קצר ב-6%. וברקע הזה נכנס נתניהו למשרד האוצר בראשית 2003. יחד עם בכירי המשרד, ובראשם המנכ"ל המנוח יוסי בכר, ראש אגף התקציבים הפעלתן, אורי יוגב, החשב הכללי בעל היוזמות הרבות, ירון זליכה, ונציבת מס הכנסה, טלי ירון-אלדר, החל נתניהו "להפעיל את תוכנית החילוץ הגדולה", כהגדרתו. הוא הוציא תוך זמן קצר יחסית אל הפועל בזו אחר זו תוכניות כלכליות גרנדיוזיות, שאכן הצילו את המשק הישראלי מקריסה.
היה זה נתניהו שפגע אז באוכלוסיות רבות, שבהן הוא תומך היום, תוך הטחת דברים שהוא לא מעז היום אפילו לחשוב עליהם, כמו כעסו על החרדים שעובדים בשיעור נמוך מאוד. צעדיו דאז היו קשים מנשוא, פגעו בעיקר בשכבות החלשות, וזכו להגדרה קשה בשעתו משמעון פרס המנוח, שכינה את הצעדים "קפיטליזם חזירי".
את החרדים "שרבים מהם יושבים בבית או בישיבות ולא עובדים", כדבריו, שלח נתניהו של 2003 לעבוד. בקצבאות הילדים "המוגזמות מאוד" הוא פגע. הוא צמצם מאוד את קצבאות הזקנה, אך הספיק לתקן את הטעות הקשה, שהורידה חלק אל מתחת לקו העוני. משהפנים כי הגזים, ממש רגע לפני התפטרותו, ימים ספורים לפני תחילת ההתנתקות מעוררת המחלוקת מרצועת עזה, חזר בו נתניהו מהפגיעה הקשה בציבור הקשישים.
את תקציבי משרדי הממשלה קיצץ אז ללא רחם כדי לחדש את הצמיחה ולהיאבק במיתון. למרות סדרת הגזירות שהטיל, כולל העלאות מיסים כואבות, הביא נתניהו לכך שהציבור האמין ביכולתו לחלץ את המשק מהכאוס שלתוכו נקלע - וזאת הייתה הצלחתו הגדולה. ממש ההפך ממה שמתרחש במשק הישראלי בימים האלה ממש.
הקפיץ את שיעור הצמיחה במשק
ואכן מירידה בתוצר באחוז בשנת 2002, הביא נתניהו במדיניותו האגרסיבית, שהכתה ממש בכולם, להעלאת המשק על פסים נאים של צמיחה בשיעור ממוצע של כ-5% החל משנת 2003. כותרות העיתונים רדפו אז זו את זו. "ידיעות אחרונות" הציג כמעט מדי יום כותרת ראשית בתחום הכלכלי, שהיה זה שהוביל חודשים ארוכים את החדשות.
כך ב-1 בינואר 2003 זעקה הכותרת: "ישראל מתייקרת - הבוקר זינוק בתעריפי החשמל, המים והארנונה". ב-20 בינואר: "בדרך ל-300 אלף מובטלים - האבטלה לשיא חדש". ב-19 בפברואר - 9 ימים לפני שנתניהו נכנס למשרד האוצר: "יפוטרו אלפי עובדי ציבור. ראש הממשלה אישר את תוכנית האוצר". ב-27 בפברואר בישרה הכותרת: "נתניהו לאוצר - סילבן שלום (שר האוצר היוצא) שר החוץ".
הכותרות הראשיות החלו לבשר ממש מיד על גל הגזירות והתוכניות של שר האוצר החדש בנימין נתניהו. ב-4 במרץ: "פחות מס הכנסה - יותר מיסים אחרים". ב-14 במרץ: "פנסיה בגיל 67 - הגיל יועלה באופן הדרגתי". ב-16 במרץ: "מענק הלידה יקוצץ בחצי. יבוטלו מענקי משכנתאות".
ראשי ההסתדרות הבינו מיד שיש להם עסק עם שר אוצר מזן חדש. ב-24 באפריל 2003 הכותרת הראשית בעיתון היא: "נתניהו: פרץ מסית נגדי, ההסתדרות רוצה שביתה".
ואז פורצים עיצומים מטעם ההסתדרות ונתניהו מגלה יוזמה חדשה ובלתי מוכרת. ב-8 במאי הכותרת היא: "נתניהו מתכנן השבתת מגן במשרדי הממשלה. בצעד חסר תקדים האוצר ישבית הבוקר לחלוטין את עבודת המשרדים שבהם נערכים עיצומים".
אולם, המצב הכלכלי הולך ומחמיר. ב-21 במאי הכותרת זועקת: "כל ישראלי תשיעי מובטל - 281,400. זהו מספר המובטלים בישראל. בשלושת החודשים האחרונים נוספו עוד 20 אלף איש למעגל האבטלה והייאוש". יום למחרת: "ושוב: איומי שביתה - למרות התנגדות ההסתדרות: הרפורמה בפנסיה לכנסת. האוצר: חייבים למהר כדי להציל את הפנסיה". התגובה מגיעה כעבור ימים ספורים: ב-28 במאי הכותרת היא: "הפגנת ה-70 אלף - ההפגנה החברתית הגדולה ביותר בתולדות ישראל".
במשך שנתיים וחצי כיהן בנימין נתניהו, בעצם לא רק כשר אוצר, אלא כראש המערכת הכלכלית בכל משרדי הממשלה, והיו שכינוהו אז בצדק כ"ראש הממשלה הכלכלי". בתוך 30 חודשי כהונתו כשר האוצר עשה "נתניהו 1" את כל מה שבימים אלה מכריז "נתניהו 2" שצריך לעשות הפוך: הוא דאג שוב ושוב לכך שהמשק הישראלי יציג תוצאות טובות יותר ויותר, כי חשוב מאוד שדירוג האשראי של המדינה יעלה וחלילה לא יהיה בסכנת הורדה, ממש ההפך ממה שמתרחש עם חקיקת המהפכה המשפטית בימים האלה.
נתניהו יזם, בניגוד לכל שרי האוצר שקדמו לו, שרשרת של הפרטות חסרות תקדים במשק, עד שנפוצה ההלצה שעוד רגע נתניהו יפריט את הממשלה. הוא יזם אז שורה ארוכה של רפורמות מבניות במשק - בכמות ובהיקף שלא בוצעו מעולם, גם לא עד היום - אך לצד כל אלה היו גם מי שטענו שרבים מצעדיו היטיבו למעשה יותר עם בעלי ההון מאשר עם הציבור הרחב והשכבות החלשות, שבהן הוא פגע עד מאוד.
את המצב הזה אהבו מאוד בעלי הממון, המשקיעים בבורסה, ראשי המגזר העסקי והתעשיינים, ועם היציאה מהמיתון בזכות הצעדים הללו כמובן גם הסוחרים. היחידים שלא היו מרוצים מהמצב היו בעצם האזרחים מהעשירונים התחתונים, וכמובן ההסתדרות, שבה הבינו שנתניהו דואג הרבה יותר לעשירים ולבעלי החברות והעסקים מאשר לאזרח הפשוט.
פחות מארבעה חודשים לאחר שנכנס ללשכת שר האוצר, בקומתו השנייה של הבניין בקריית הממשלה, ממש מול משכן הכנסת - הגה נתניהו את התוכנית הכלכלית הגדולה שלו - "התוכנית לייצוב המשק". הוא לא ספר אז אף אחד, גם לא את מצביעי הליכוד ואת "שותפיהם הטבעיים" כיום, החרדים ומפלגות הימין. רק חילוץ המשק המקרטע עניין את נתניהו של 2003, שכעדותו אז "רק טובת המדינה עומדת לנגד עיני", מה שרבים טוענים כיום שזה ממש מה שלא עומד לנגד עיניו ב-2023.
הכותרות בעיתונים המשיכו להדהד. ב-26 ביוני: "הממשלה למקבלי קצבה: תחזירו כסף - 108 אלף משפחות קיבלו מכתב: הקצבאות שלכם קוצצו, אתם חייבים כספים שקיבלתם מתחילת השנה". למחרת הכותרת מבשרת: "הדולר צנח ל-4.333 שקל - חגיגה לטסים לחו"ל, מכה קשה ליצואנים".
הקיצוצים הנרחבים שגזר אז בתקציבי משרדי הממשלה הביאו לפיטורי אלפי עובדים. נתניהו קיצץ, בלי רחם ממש, בתנאי ובשכר העובדים במגזר הציבורי. הוא הדביק למגזר הזה את הכינוי "האיש השמן". לעומת זאת יזם נתניהו הורדות מיסים ניכרות, כדי לעודד את הציבור ובעיקר המגזר העסקי , שאותו כינה "האיש הרזה", להשקיע יותר, לעודד את העבודה "במקום בטלה" ולהגביר את הצריכה.
ואז הגיעה ויקי כנפו
בנוסף ליו"ר ההסתדרות פרץ, גם גברת אחרת בשם ויקי כנפו, אם חד הורית בת 43 ממצפה רמון, הדאיגה והרגיזה את נתניהו. היא יזמה צעדה ראוותנית לכנסת, בליווי אלפי תומכים מהשכבות החלשות. נתניהו נבהל כהוגן דווקא ממנה, ואף הציע להסיעה ברכבו ממצפה רמון לכנסת, אולם לא נסוג מתוכניותיו. אגב, כנפו סרבה לטרמפ המוצע.
ב-15 ביולי 2003 הכותרת הראשית בעיתון היא: "נתניהו לכו לעבוד, האימהות: אין איפה". וכותרת המשנה מספרת: "לא נשנה את המדיניות שלנו", אמר שר האוצר לאימהות, "צאו לעבודה - ונעזור לכן". "במה בדיוק נמצא עבודה?", זועמות האימהות, "נראה את ביבי מפרנס ארבעה ילדים עם 900 שקל". השלב הבא: שביתת רעב".
הכותרת הבאה המשיכה את הסיפור: "נתניהו: מי שצועדת 200 ק"מ יכולה לעבוד. שר האוצר במתקפה חזיתית: ילדיהן של הנשים שמקבלות קצבאות לומדים מהן להושיט יד". והעיתון מדווח גם: "אם חד-הורית ניסתה להתאבד: אין לי אוכל לילדים".
ב-20 ביולי הכותרת היא: "משפחות ברוכות ילדים: גם אנחנו יוצאים למאבק - בעקבות קיצוץ קצבאות הילדים מאוגוסט". וב-31 ביולי הכותרת הראשית היא: "ממחר: שכר מקוצץ לחצי מיליון עובדים - בעקבות הפחתת שכר במגזר הציבורי. מכה נוספת: קיצוץ קצבאות ילדים וביטול הטבות מס בישובים רבים".
והכותרות הראשיות ממשיכות לבשר רע. ב-28 באוגוסט 2003 הכותרת היא: "מיליון רעבים". ממצאים קשים בדוח חדש על הרעב בישראל. הדוח הוכן בהזמנת משרד הבריאות".
ב-9 בספטמבר הכותרת זועקת "גזירות חדשות": "קיצוץ של 3 מיליארד שקל בתקציב הביטחון. משרתי הקבע ישלמו ביטוח לאומי מלא. שכר הלימוד לתואר ראשון ושני יתייקר. יוגבל מספר טיפולי ההפריה. ייפגעו קצבאות הנכים. יוקטן הסיוע לחד-הוריות ולעולים בשכר דירה. יועלו מחירי המים והתחבורה הציבורית. מענק השחרור לחיילים יוקטן ב-10%. גמלאים ישלמו יותר עבור מס בריאות. יבוטל הפטור ממס לפורשים לפנסיה מוקדמת. מס על העסקת עובד זר יעלה ב-20%. המע"מ לא יופחת ל-17%. בוטלה התוכנית להוזיל ביטוח הרכב. פחות שעות נוספות לעובדי המדינה".
יו"ר ההסתדרות פרץ הגיב על צעדי שר האוצר בסדרת שביתות ממושכות, שארכו חודשים, תוך שיתוק חלק נכבד מהמשק. ההישג הגדול של פרץ: המגזר הציבורי אמנם צומצם, אך זאת תוך גיבוש תוכניות פרישה מסודרות ולא באמצעות פיטורים שרירותיים של עשרות אלפי עובדים במגזר הציבורי. עם זאת נאלצו העובדים לשלם מתוך משכורתם במשך שנתיים "היטל צמיחה", עוד המצאה שנתניהו של 2023 לא היה מעז לחשוב אפילו להוציא אל הפועל.
והסערה נמשכת. ב-1באוקטובר מתפרסם כי "כל יום שביתה עולה 200 שקל למשפחה", מאשים נתניהו. "ההסתדרות: נראה אותו מחזיר 200 שקל ליום כשהשביתה תסתיים. האוצר יוצא למלחמה בשובתים: נפעיל נמל פרטי בחיפה ונעביר סחורות דרך ירדן ומצרים".
ב-19 באוקטובר הכותרת היא: "שיבושים במשק: עובדי המכס יעכבו ישראלים החוזרים מחופשה, משרדי הממשלה לא מקבלים קהל, אין דרכונים, אין טסטים וטאבו, שיבושים בבתי המשפט". הכותרת הראשית ב-24 בנובמבר היא: "משרד האוצר מציג - החוק נגד שביתות".
נתניהו לא בחל אז בשום צעד שיכול היה מחד לחלץ את המשק ממצוקותיו ומאידך לפגוע ביריביו, תכונה שהובילה את דרכו בפוליטיקה פעמים רבות. דוגמה אחת הייתה "רפורמת יוסי בכר" (מנכ"ל האוצר) בקרנות הפנסיה של ההסתדרות, שאותן הלאים למעשה בטענה שגירעונות הענק שלהן יגרמו לקריסתן על חשבון כל הציבור.
קרנות חדשות נמכרו לחברות ביטוח ואת הוותיקות חילץ מידי ההסתדרות לניהול אנשי האוצר. ברפורמה המפורסמת, שעד היום יש מי שמבקרים אותה, יזם נתניהו השקעות גדולות של כספי העמיתים בקרנות בבורסה, מה שהביא בתקופות קשות, כמו בעת הזאת ממש, בקיץ 2023, גם להפסדים ניכרים בהן לעמיתים.
הצעדים שגזר נתניהו הביאו לתוצאות ראשונות במהירות די מפתיעה. כבר ב-6 ביולי 2003 הכותרת בעיתון הייתה "סימני התאוששות במשק - קונים יותר, טסים יותר. גובר הביקוש לעובדים ולדירות. הנגיד לשעבר פרנקל: "יש ניצנים לפריחה, אך האופוריה מוקדמת".
"העניים יקבלו 55 שקל, העשירים 1,000 שקל"
נתניהו יזם בשתיים וחצי שנות כהונתו עוד גזירת לא מעטות, כמו הטלת קשיים מרובים על מקבלי דמי האבטלה ("לכו לעבוד"), אך, כאמור, דגל גם בהורדות מיסים ניכרות ("כי מי שעובד - ירוויח יותר"). כך הפחית את שיעורי מס ההכנסה, מיסי הנדל"ן, מכסים למיניהם ואת מס החברות, כאשר מאז תמיד התגאה כי היה הראשון להפחיתו.
ב-9 בדצמבר 2003 הכותרת ב"ידיעות אחרונות" היא: "נתניהו מתחייב: בתוך שנה המס המירבי יהיה 49%, כולל מס בריאות וביטוח לאומי. המס המירבי כיום: 63%. ההסתדרות: "הוא דואג לעשירים".
ואכן, ב-12 בינואר 2004 הבשורה היא: "העניים יקבלו 55 שקל, העשירים 1,000 שקל. "האוצר הבטיח עוד 150 שקל לנטו, אבל אתמול קבעה הממשלה: מי שמרוויח 3,500 שקל יקבל כמה עשרות שקלים בלבד. רק בשבוע שעבר הוענקו מאות שקלים למרוויחים מעל 35 אלף שקל".
אך המצב במשק לא משתפר עדיין והעול על האזרחים גדל והולך. ב-9 בפברואר 2004, הכותרת בעיתון מבשרת: "לחם עוני. ההתייקרות הגדולה ביותר זה 15 שנה. מהבוקר לחם שחור אחיד - 3.30 שקל במקום 2.60". יומיים אחר כך הכותרת מבשרת: "100 אלף קשישים רעבים - מגלה דוח מזעזע על מצב הקשישים בישראל".
ב-12 בפברואר נתניהו מגיב בתוכנית חדשה המיטיבה בחלקה עם הציבור: "החגיגה והמחיר: מוצרי חשמל - הוזלות ענק, מוצרי מזון - הוזלות קלות, מע"מ יורד מ-18% ל-17%". אבל יש גם גזירות: חינוך - הלימודים יתייקרו, בריאות - פחות תרופות, רווחה - פגיעה בקשישים".
יום לאחר מכן, ב-13 בפברואר, אני מצטט דברים שאמר לי נתניהו ובהם: "גם לעניים יש זכות ל-די.וי.די." ב-5 באפריל, ערב חג הפסח, מגיעה בשורה משר האוצר: "אפיקומן לחג משר האוצר. ערב ליל הסדר שלף נתניהו הפתעה והכריז על הפחתת מס הכנסה למי שמרוויחים עד 11,000 שקל בחודש. בארגונים החברתיים מותחים ביקורת: זו כלכלת בחירות. שיעזור לחלשים שעומדים בתור לאוכל". וכעבור יומיים: "קצבאות הזקנה יגדלו ב-300 שקל - תוכנית האוצר: לשפר את מצבם של הקשישים העניים".
תוכניות נתניהו, המחלץ את המשק בהצלחה די רבה ממצבו הקשה בהדרגה, עושות את שלהן. ב-18 במאי 2004, הכותרת היא: "המשק מתאושש. הצמיחה 5.5%, הקניות גדלו ב-7.6%, היצוא זינק ב-49.5% והתיירות עלתה ב-86%".
ב-2 ביוני יש המשך להתאוששות והכותרת מבשרת על: "חגיגת קניות. הנסיעות עלו ב-32%, קניית הטלוויזיות ב-104%, קניית ה-די.וי.די. ב-113% ורכישת מכוניות ב-87%".
אולם, מצב קופת המדינה עודנו רע והגזירות חוזרות. ב-9 באוגוסט 2004 הכותרת מבשרת על התוכנית הגדולה הבאה של נתניהו: "גזירות 2005: פיטורי מאות עובדי מדינה, מס על קרנות השתלמות, העלאה של תעריפי המים, דחיית יום לימודים ארוך (אגב, עד היום), פגיעה במענק שחרור מצה"ל, פגיעה בקצבאות הקשישים, הסטודנטים לא ישלמו פחות ומס על זכיות בפייס ובטוטו".
אולם, הביקורת הציבורית עושה את שלה, והכותרת ב-16 באוגוסט היא: "פחות גזירות: הממשלה אישרה את התקציב. רשימת הגזירות צומצמה, בוטלה הפגיעה בסטודנטים, בקשישים, בנוער ובחולים. הוקטן הקיצוץ בביטחון".
אולם, ב-12 בדצמבר 2004, נאלץ נתניהו שוב להטיל מיסים: "ההטבות והמיסים" היא הכותרת, שמפרטת אודות הטלת מיסים במיליארד שקל על סולר, דלק וסיגריות, אך גם על תוספות שכר ועל ההחלטה כי גזירה שתוכננה לא תבוצע - לא יוטל מס על קרנות ההשתלמות (אגב, הגזירה הזאת לא יצאה אל הפועל עד היום).
רגע לפני שנתניהו מתפטר, על רקע ההתנתקות (שבה תמך בהצבעה), ב-4 באוגוסט 2005, הכותרת בעיתון מבשרת כי "מצב העניים מחמיר- זינוק חד בפער בין העשירים והעניים בישראל. בתוך שנה עלו הכנסות העשירון העליון ב-2.5% ואילו הכנסות העשירון התחתון ירדו בשיעור דומה". ברגע האחרון מבטל לכן נתניהו קיצוצים בקצבאות לקשישים ומודה כי בעניין הזה טעה. ב-7 באוגוסט בנימין נתניהו מתפטר ולמחרת הכותרת בעיתון היא: "נתניהו התנתק".
נתניהו של לפני שני עשורים היה שר אוצר עם חזון. בתחום מסוים הוא היה ממש חלוץ: היו מי שכינו אותו גם "שר ההפרטה". את הפרטת חברות ממשלתיות רבות ומובילות ביצע נתניהו תוך ביקורת קשה מגורמים רבים במשק. זאת על כך שהוא מעניק, כביכול, לחבריו בעלי ההון מתנות יקרות ערך. על הביקורות דילג נתניהו. הוא הפריט חברות רבות, בהן במחירים די מגוחכים, והמשיך במדיניות העקבית שלו, עוד משנותיו הראשונות כראש ממשלה במאה הקודמת - כאשר החל לפעול להפרטת חלק נכבד מהחברות שניהלה הממשלה.
כך הפריט, גם כשר האוצר, את חברת התעופה הלאומית אל על ("למה מדינה צריכה להטיס ישראלים לחופשות?"), תוך שהותיר בידי המדינה מניית זהב לעת צרה (הבאת עולים בדחיפות, למשל), וגם את חברת הספנות מהגדולות בעולם, צים, הוא הפריט בזול. נתניהו יזם גם הפרטות גדולות נוספות כמו של חברת בזק, בנק דיסקונט, בנק לאומי, מפעלים של התעשייה הצבאית ועוד. "זה שר ההפרטה, לא שר האוצר", אמר אז עמיר פרץ בכעס.
בימים אלה ממש רפורמה משפטית שמובילה ממשלת נתניהו, שעיקרה ההפך מ"הפרטה" ומטרתה העיקרית היא להביא לשליטת הממשלה בבתי המשפט, בעיקר ביוזמתו, מכה בכלכלת ישראל ומערערת את כל הישגיו המרובים של נתניהו מהימים ההם. כלכלת ישראל של 2023 מצויה במשבר עמוק. נתניהו, בהובלת הרפורמה המשפטית, מותקף בכל אתר ומקום. שר האוצר שלו בצלאל סמוטריץ 'הוא היום שר אוצר מבודד בעולם הכלכלי וביקורו לא רצוי בחלק מהמדינות. את מי שנתניהו תקף ושבהם נזף לפני 20 שנה, החרדים, הוא "מפנק" בימים אלה, רק כדי לשמר את ממשלתו.
במשך שבעה חודשים וחצי מאז שהקים את ממשלתו הנוכחית, לא הוביל נתניהו ולו רפורמה כלכלית משמעותית אחת. הגאון הכלכלי של 2023 הפך לחסר כל יכולת ורצון להוביל את המשק הישראלי שוב לימי הרפורמות והתוכניות הכלליות הגדולות, שהצעידו את המשק הישראלי לקדמת הבמה העולמית. התדרדרות כלכלת ישראל לתחתית המדינות המתקדמות בעולם מצויה בעיצומה. ונתניהו, שהוא שר האוצר האחרון מאז 2005 שהיה בעל השכלה כלכלית, יודע זאת היטב.
