יותר מ-9,800 פצועים יש לצה"ל במלחמה שנמשכת שנה. מתוכם יותר מ-5,000 הם צעירים עד גיל 30. עדי שטראוס, מבעלי חברת המזון שטראוס, שהוא יו"ר אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל (בהתנדבות), אומר כי יש צורך של התגייסות המדינה ולא רק המגזר העסקי לטובת הנכים, כיוון שיש הרבה מאוד לוחמים פצועים.
מה הבעיה הכי בוערת שלך כיו"ר האגודה?
"בתי הלוחם הם המתקנים השיקומיים המתקדמים והחשובים במדינה. הם נושאים בחובם את החוב המוסרי של מדינת ישראל לאלה שהקריבו מגופם ומנפשם בעבור ההגנה על המדינה. אנשים חושבים שהמדינה היא זו שהקימה את בתי הלוחם, אבל זה לא נכון. נכי צה"ל הקימו אותם בסיוע יהדות התפוצות. גם היום כשאנחנו רוצים להרחיב את הפעילות, ואנחנו חייבים לעשות את זה כי אלפי פצועים חדשים בדרכם אל הארגון, אנחנו חייבים לפנות לתרומות של המגזר העסקי, והוא נרתם ומסייע אבל זה לא מספיק".
מה התקציב השנתי של הארגון?
"הגדלנו את תקציב ארגון נכי צה"ל מ-160 מיליון שקל ל-250 מיליון שקל בגלל הכניסה של פצועי מלחמת חרבות ברזל. תקציב לטובת שדרוג המתקנים והתאמה לגיל הצעיר של הנכים. אנחנו מקימים מחדש את בית הלוחם אשדוד והעלות של המבנה התייקרה ב-50 מיליון שקל. המדינה שסייעה ב-75 מיליון שקל לתקציב של שנה שעברה לא עדכנה את ההשתתפות שלה. היינו גם צריכים להיכנס בעצמנו לסייע להקמה של חוות חוסן כי היה חסר כסף. איפה המדינה בסיפור הזה? למה אני צריך לפנות לסיוע של גופים עסקיים, כדי לאפשר מקום לשיקום הפצועים שלנו. אחריות של מי זה? היום פצוע ששוכב בשיקום צריך לתבוע את המדינה כדי לקבל את הזכויות שלו, זה נראה לך הגיוני? מה הבעיה להצמיד צוות של עורכי דין של המדינה שיקלטו את הלוחם ויגידו לו, 'אנחנו איתך בתהליך הזה'? אם הייתה לי הדמנות להגיד דבר אחד לראש הממשלה, הייתי אומר לו שנושא הפצועים והנכים זה באחריותו".
עדי שטראוסצילום: סיון פרגמה הכי קשה לך בתחום הגיוס?
"אני גרוע בלבקש כסף מאנשים. הגיוס מאוד קשה לי, אבל מה שאני מבקש אני נותן בעצמי. 50% מזמני מוקדש לאגודה בהתנדבות ואני טוב בשיווק. לבנות מערכת שיווקית כש'המוצר' לצערנו הוא נכה צה"ל נדרשת לכך המון הסברה. אנחנו כחברה חייבים להם. הישראלים בטוחים שהמדינה עושה הכל עבור נכי צה"ל וזה לא כך. השיקום לוקח כל החיים, כשהכל יירגע אחרי המלחמה וההערצה לנכי צה"ל תישכח, אנחנו נהיה איתם לכל החיים. ישראל מספר אחת בעולם בשיקום, גם בזכות בתי הלוחם שאנחנו מפעילים ומקימים".
מבחינתך, מה שונה המלחמה הזאת מקודמותיה?
"הדבר הראשון זה כמות קטועי הגפיים, שהיא גדולה מכל המלחמות יחד. בנוסף, העובדה שמ-7 באוקטובר יש הרבה נשים-חיילות פצועות. הקמנו להן מערך תמיכה ייחודי. במלחמה הזאת יש הרבה פוסט-טראומטיים. אני מרחם עליהם כי בפצועים פיזית מטפלים היטב והבעיה היא בחוסר הענק בכוח אדם מקצועי בתחום הנפש, לאחר ששנים המדינה הזניחה את המערכת הזאת. חיילים שסובלים מטראומה אומרים לי: 'תיקח לי רגל, רק תן לי לישון בשקט, בלי הזוועות'. לקבל תור אצל פסיכיאטר בכיר זה קשה מאוד. גם כשאני מבקש טובות אישיות אומרים לי: 'עדי, מתים עליך, אבל אין'".
מה נותן לך תקווה?
"זה ש-80% מנכי צה"ל משתקמים ומנהלים חיים נורמטיביים מלאים".
