המלחמה בין רוסיה לאוקראינה הביאה לזינוק בבקשות עלייה לישראל של זכאי חוק השבות משתי המדינות, אלא שמסלול קבלת האזרחות בארץ נתקל לא פעם בקשיים ועיכובים. לאחרונה חיזק בית המשפט העליון הלכה חשובה בכל הנוגע לחובת משרד הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה להתנהלות תקינה בכל הנוגע לטיפול בבקשות ונימוק החלטות.
הנסיבות שהובילו לפסק הדין מתחילות ב-2016, כשהעותרת, בת 75, טענה בפני הקונסוליה הישראלית במוסקבה כי היא יהודייה וביקשה לעלות ארצה בחסות חוק השבות. כל אדם המבקש לעלות ארצה מתבקש למלא שאלון שבו יצהיר על הלאום והדת שלו. המבקשת הצהירה על עצמה כיהודייה בקטגוריית הלאום, אך כנוצרייה בקטגוריית הדת.
משום שעשתה כך, היא התבקשה להשלים פרטים נוספים ולהסביר מדוע הצהירה שהיא נוצרייה. לאחר המתנה של שנה וחצי ופניות חוזרות ונשנות למשרד המשפטים לגבי העיכוב של רשות האוכלוסין בטיפול בבקשתה, המבקשת זומנה טלפונית לקונסוליה, שם נמסר לה בעל פה כי בקשתה נדחתה, ללא כל הסבר נוסף.
בעזרת עורך דין היא מילאה בקשה למסירת פרטים לפי חוק חופש המידע, המחייב רשויות למסור לאדם פרטים בעניין בקשה הנוגעת אליו. האישה ביקשה לקבל את כל ההחלטות שהתקבלו בעניינה ולעיין בתיקה האישי, במטרה להבין מדוע סורבה ולעתור לבית המשפט העליון. לאחר שבקשתה נדחתה היא עתרה לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבל מידע זה. בעקבות העתירה, רשות האוכלוסין וההגירה העבירה לאישה את כלל החומר הנדרש, וחויבה בהוצאות.
מצוידת בממצאים אלה פנתה האישה שוב לרשות האוכלוסין וההגירה לקבלת אשרת עולה. היא טענה כי מהחומר שהועבר לה עולה כי יהדותה אינה מוטלת בספק, והסיבה היחידה שבגינה נשללה ממנה זכות העלייה הוא הרישום שלה כנוצרייה בשאלון שמילאה.
היא זומנה לראיון נוסף בקונסוליה במוסקבה, ולאחר המתנה של חצי שנה נוספת קיבלה מרשות האוכלוסין תשובה שלילית ללא פירוט של הסיבות לכך. עורך דינה פנה שנית בבקשה לקבל תשובה מנומקת, ובמקביל הגיש למחוזי עתירה להורות לרשות האוכלוסין וההגירה להנפיק לה אשרת עולה בהתאם לחוק השבות.
בעקבות זאת הודיעה הרשות לבית המשפט כי היא סבורה שבקשת האישה נדחתה כדין, אך לפנים משורת הדין היא מוכנה לקיים לעותרת ריאיון נוסף ולקבל החלטה חדשה ומנומקת בעניינה. לאור זאת, המחוזי דחה את העתירה בנימוק שהיא כבר לא אקטואלית.
האישה הוזמנה בפעם השלישית לראיון בקונסוליה הישראלית במוסקבה וגם הפעם נדחתה בקשתה לאשרת עולה. עם זאת, ניתן לה מעמד של תושב ארעי למשך שנה, שלאחריה ייבחן עניינה בהתאם לנסיבות העדכניות.
עו"ד אירינה רוזנברגאירינה רוזנברג שירי דקרלאחר ההחלטה השלישית, שעדיין לא הייתה מנומקת כנדרש, ערערה האישה לעליון. הערעור לא התייחס לעצם דחיית בקשתה לאשרת עולה, אלא לדחיית המחוזי את עתירתה הראשונה. לטענתה, הדחייה מנוגדת לכללי המשפט המנהלי שלפיהם אם הרשות לא עמדה בחובת ההנמקה, נטל ההוכחה עובר לכתפיה. לכן, המחוזי צריך היה לקבל החלטה לגופו של עניין בשאלה האם להעניק לה אשרת עולה.
העליון דחה את הערעור. בדעת הרוב של השופטים עוזי פוגלמן ואלכס שטיין נקבע כי כל עוד התקבלה החלטה חוזרת בעניינה של האישה, אי-עמידה בחובת ההנמקה לא מצדיקה התערבות בפסיקת בית המשפט המחוזי. עם זאת, השופט פוגלמן הוסיף נזיפה כלפי הרשות וציין כי לזכות השבות יש מעמד נכבד בשיטת המשפט הישראלית, ולכן דחיית בקשה למתן אשרת עולה מחייבת הנמקה ראויה.
השופט שאול שוחט ציין בדעת מיעוט כי בעיניו צריך היה לקבל את בקשת האישה ולהעביר את עניינה להחלטת בית המשפט המחוזי, כדי ללמד את רשות האוכלוסין וההגירה לעמוד בחובתה החוקית לנמק החלטות ולמנוע הישנות מצב כזה בעתיד.
הוא הוסיף כי והוא סבור שהרשות היטלה באישה במסווה של ראיון נוסף כדי להתחמק מחובתה להסביר ולהצדיק את החלטתה. השופט ציין כי לדעתו, הרשות פעלה כך מחשש שהיתרון הדיוני שהחוק מעניק לאישה, קרי, העברת נטל ההוכחה לרשות להצדיק את דחיית את הבקשה, יוביל את בית המשפט להחליט על מתן אשרת עולה עבורה. בעיני השופט שוחט, התנהלות הרשות מרוקנת מתוכן את חוק ההנמקות, ומתן רוח גבית להתנהלותה מבלי שתיאלץ לשאת בהשלכות, יתמרץ רשויות מנהליות לנהוג כך.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד אלי גרביץ
• ב"כ המשיב: עו"ד יעל קולודני
• עו"ד אירנה רוזנברג ממשרד דקר, פקס אופיר ושות', עוסקת במשפט מנהלי, הגירה ומעמד בישראל
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
