"ירושלים היא עיר עם פוטנציאל בינוי אדיר. במשך שנים התקשנו לאשר בה תוכניות חדשות למגורים או לתעסוקה כי לא היו בה קרקעות פנויות, למעשה זאת העיר הראשונה שנגמרו בה עתודות הקרקע. הבנו שצריך שינוי מדיניות וקידמנו תוכנית אסטרטגית שפועלת בשלושה נתיבים: בנייה לאורך ציר הרכבת הקלה; קידום פרויקטים של התחדשות עירונית; ומשימה שאנו מגדירים אותה 'ייבוש ביצות' - שהיא יצירת שטחי בינוי יש מאין. הנתיבים האלה שינו את המגמה - מאישור של 3,000-4,000 דירות בשנה, אישרנו אשתקד 12 אלף דירות והשנה אנחנו צפויים לאשר 16 אלף דירות". כך אומרת שירה תלמי באבאי, יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים, בראיון מיוחד ל"ממון" ו-ynet לרגל יום ירושלים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
ייבוש ביצות?
"זה ביטוי שאנחנו עושים בו שימוש לגבי שטחים שכרגע מהווים מפגע עירוני, למשל כביש מהיר או דופן של ואדי ששופכים בו ערמות עפר. אפשר לומר שזאת ביצה עירונית, ולכן לא מתקרבים אליה. לצד ההומאז' החלוצי לייבוש הביצות, המטרה שלנו היא לייצר תשתית נכונה שעל בסיסה אפשר לבנות גם בשטחים שאין בהם שימוש".
הכוונה לתוכנית קירוי כביש בגין?
"קירוי בגין זאת דוגמא לייבוש ביצות כי מדובר ביצירה של שטח חדש יש מאין. בחודש הקרוב התוכנית, שכוללת כ-2,500 יחידות דיור לצד שטחי תעסוקה וציבור, צפויה להיות מופקדת בפועל (התוכנית אושרה להפקדה להתנגדויות הציבור בדצמבר 2022, אולם בשל מורכבותה הייתה צריכה לעבור תסקיר לקראת הפקדה בפועל - ה.צ). זאת תוכנית מאוד מסובכת בהיבטים ההנדסיים והסביבתיים שבה, אבל הרעיון קסום. הקירוי של הכביש מתוכנן משני גדותיו: בגדה אחת ניצבת שכונת גבעת רם ובשנייה שכונת בית הכרם. היום יש גשר להולכי רגל מעל הכביש המהיר, אך מסביב יש שטח שלא מצליחים לבנות בו. במסגרת התוכנית, הקירוי יאפשר את חיבור השכונות והדפנות שייווצרו יאפשרו את הקמת השטחים.
"זה אחד הפרויקטים המעניינים בעיר, הוא נחשב פרויקט הדגל של העירייה, ויש כבר תוכנית המשך לקירוי החלק הדרומי של הכביש. הרווח כפול: גם מאפשרים חיבור של השכונות לקווי הרכבת הקלה ולמקורות תעסוקה וגם מונעים זיהום אוויר ורעש שמגיעים מהכביש המהיר. אני מקווה בתוך חצי שנה לתת תוקף לתוכנית כדי שניתן יהיה להוציא היתרי בנייה. אנחנו אמונים על התכנון ולא על הביצוע, אבל אני מהמרת שאת הפרויקט נראה בפועל בעוד כ-5 שנים מהיום. צריך לזכור שאנחנו מתכננים - הביזנס שלנו זה תקווה, אנחנו חולמים".
יש לא מעט ביקורת על כך שקו הרקיע בבירה משתנה.
"לכל אחד יש את הירושלים שלו - וכולם צודקים. אני מרגישה שיש לי אחריות אדירה גם בהקשר של שימור המורשת. כשמדברים על קו הרקיע, מדברים גם על צרכי הכנסיות, כיפות המסגדים, הכול בפנים והכול חשוב וצריך להישמר. עם זאת, יש ערכים שאנחנו יוצקים לתוך התכנון, והעיר הזאת חייבת לייצר לעצמה עוד שטחים לבינוי, היא זקוקה לחבר את החלקים שלה, להתבסס יותר על הסעת המונים. אם יש לי, למשל, תוכנית בנייה בהר הצופים שנמצאת בהפקדה וכוללת תחנת רכבת קלה, אז יש דילמה האם אפשר להקים שם מגדלים (המדיניות קובעת שבצירי הרק"ל יש בנייה לגובה - ה.צ). המשמעות היא שינוי משמעותי בקו הרקיע כי מדובר בקצה ההר. צריך לעשות את זה נכון תכנונית, בסוף מוצאים את המקום הנכון שהכי פחות מפריע, אבל מחזק את השכונות".
"צריך לוודא שהעיר לא קופאת מסביב לשימור. קו הרקיע מעורר רגישויות, אבל אנחנו מייצרים את האיזונים הנכונים. ככל שהולכים מערבה יותר קל, בכניסה לעיר יש מגדלים של 40 קומות"
איך עושים את זה?
"צריך לוודא שהעיר לא קופאת מסביב לשימור. אני יודעת שקו הרקיע מעורר רגישויות, אבל אנחנו מייצרים את האיזונים הנכונים. ככל שהולכים מערבה יותר קל, בכניסה לעיר יש לנו פרויקטים עם מגדלים של 40 קומות (הכוונה לרובע הכניסה לעיר ירושלים, הכולל 20 מגדלים בני 18-40 קומות - ה.צ). אז בעיר העתיקה לא נוגעים, העיר ההיסטורית מוגנת - והעיר שאחריה, אפשר לאשר בה יותר בנייה לגובה, פחות שימוש באבן שהוא יקר ולא אקולוגי. זאת תמונה מורכבת עם אתגרים, אבל היא אפשרית.
"ירושלים זאת עיר שאסור לפגוע בה מבחינת הבינוי והאדריכלות, אבל אנחנו לא רוצים לייצר סטגנציה. דרך התוכניות שלנו אנחנו שומרים על מרחב ציבורי שהוא כולו היסטורי, בעיקר במרכז העיר ובשכונות הוותיקות. במפלס הרחוב נשארים המבנים ההיסטוריים שנשמרים ועוברים חיזוק, ואז בעורף אפשר להקים את הבנייה הגבוהה. זה אומר שהחוויה של הולך הרגל היא הליכה בעיר עם האבנים הירושלמיות, כאשר מאחור יש בנייה יותר מודרנית, חלקה אפילו מזכוכית, אבל היא מחזקת את העיר כי היא מאפשרת יותר תעסוקה, יותר דירות להשכרה ולא רק דירות רפאים - בעיה ירושלמית ידועה - ובכך מאפשרת לבני העיר הצעירים להישאר בה או לאוכלוסייה צעירה חדשה להגיע".
מה גרם למחוז ירושלים להוביל באישור תוכניות של התחדשות עירונית?
"הצלחנו לפתור את האניגמה - איך לקדם התחדשות עירונית מהירה לצד עירוב שימושים. ירושלים היא שיאנית ההתחדשות, ואפשר לומר שהיא הצליחה להתעורר לתוך עתיד עירוני טוב יותר, גם באמצעות מיגון הבתים הישנים שנמצאים תחת איום יומיומי וכבר לא מדברים על זה. עכשיו כשמורידים בתים במסגרת הפרויקטים, קבלנים תופסים את הראש ואומרים - הורדנו בית בלי יסודות, פו והוא נופל. אני מדברת על בניינים ישנים בשכונות ותיקות כמו קטמונים וקריית יובל, כל המקומות שבהם המדינה בנתה בחופזה שיכונים בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. זאת עבודה מצילת חיים ועוד סיבה לעבוד מהר. חוץ מזה, להתחדשות העירונית יש גם סיבות סביבתיות. היא מאפשרת לבנות בפנים ולא לצאת החוצה אל השטחים הפתוחים.
"עכשיו כשמורידים בתים במסגרת הפרויקטים, קבלנים תופסים את הראש ואומרים - הורדנו בית בלי יסודות, פו והוא נופל. אני מדברת על בניינים ישנים בשכונות ותיקות כמו קטמונים וקריית יובל"
את מתכוונת להתנגדות לתוכנית הבנייה ברכס לבן, למשל.
"הירוקים מתנגדים לתוכנית רכס לבן (התוכנית חלה על שטח רגיש נופית ואקולוגית בהרי ירושלים - ה.צ), זה מאבק ידוע. התוכנית קודמה בעידן שבו לא הצלחנו לייצר דירות בתוך העיר, היום הסיטואציה שונה מאוד ואני חושבת שהצלחנו להוכיח שבעבודה אינטנסיבית של לשכת התכנון אפשר לייצר דירות פנימה באמצעות התחדשות עירונית, וזה בעצם המענה לכך שלא יהיו פלישות לשטחים פתוחים. לא יהיה צורך להוציא את העיר החוצה, כי ירושלים, בעבודה תכנונית נכונה, יכולה לספק את הצרכים שלה פנימה, גם מול הגידול הדמוגרפי הטבעי וגם מול העלייה בתושבים שמגיעים מחו"ל. כאשר השיכונים מוחלפים, רובם נשענים על צירי הרכבת הקלה שמאפשרים תוספת של עירוב שימושים, שטחי תעסוקה וציבור. בסוף, זה תכנון עם אג'נדה ירוקה, הרי ידוע שמי שבאמת ירוק לא גר בכפר אלא בתוך העיר עם פחות כלי רכב פרטיים ופחות נסיעות.
"ירושלים התברכה בוואדיות, והאיכות הזאת נשמרת. הטבע פוגש את השכונות במלוא הדרו, מי שמכיר את עמק הצבאים, למשל, רואה איך אתרי טבע עירוני משתלבים עם השכונות. התוכנית לאתרי טבע עירוני סימנה את כל האתרים הלא מבונים כאתרי טבע. היום כשבונים מחדש, התוכניות מאפשרות מצד אחד להיפרד מבתים נמוכים לטובת בנייה יותר אינטנסיבית, ומצד שני מייצרת חיבור לנחלים, מוסיפה ריהוט רחוב ליערות, הצללה והנגשה. הרעיון הוא לשמר את היכולת של הצבאים לחיות שם, ובמקביל לאפשר לתושבים ליהנות מהפארק. זה מאוד ירושלמי ואנחנו מחזקים את זה".
