בית הדין לעבודה בירושלים קיבל לאחרונה תביעה של יועצת ומרצה להכשרה מקצועית תפוצה בכ-300 אלף שקל על ידי המדינה, שהעסיקה אותה כנותנת שירותים במקום כעובדת מן המניין. השופט עמיצור איתם קבע שהמטרה הייתה לחסוך כסף ושאופן העסקה כזה היה פסול.
התובעת התקשרה עם המדינה כנותנת שירותים בשנים 2016-2005. היא הועסקה כיועצת ומרצה בבית ספר להכשרה מקצועית למבוגרים "תל ארזה". מוסד זה היה בתקופה הרלוונטית מרכז הכשרה שהופעל על ידי המדינה. לאחר סיום ההעסקה התעוררה מחלוקת בין הצדדים בשאלות אם התקיימו יחסי עובד-מעסיק ומה תהיה המשמעות הכלכלית של קביעה כי אכן התקיימו יחסים כאלה.
השופט עמיצור איתם כתב כי התובעת הצליחה להוכיח באופן מובהק את קיומם של יחסי עובד ומעסיק בינה לבית המדינה. הוא ציין כי במוסד לימדו כתף אל כתף עם התובעת מורים לא מעטים שהיו עובדי מדינה בתקן. זאת ועוד, התובעת החליפה בתפקידה כיועצת במרכז עובדת מדינה בתקן.
"היה קיים אפוא מוסד שהפעילה המדינה, חלק מעובדיו - ללא אבחנה מקצועית או עניינית אלא משיקולים כלכליים בלבד - היו עובדי המדינה וחלקם הועסקו כיועצים חיצוניים", כתב.
באשר למבחן ההשתלבות כתב השופט כי לפי העדויות תפקידה של התובעת היה משמעותי לפעילות המוסד וחלק אינטגרלי ממנו. בפסק הדין צוין כי הסממן היחיד של עבודה עצמאית היה הדיווח הפורמלי לרשויות המס והתשלום כנגד חשבוניות. אולם, בשאר הפרמטרים היה קיים דפוס מובהק של יחסי עובד ומעסיק. כך למשל, התובעת קיבלה שכר לפי שעות ואף נדרשה בחלק מהתקופה להחתים כרטיסי נוכחות.
כמו כן, היא השתמשה בציוד ומתקנים של המדינה לגבי כל היבט שנדרש בעבודתה, קיבלה חדר קבוע במוסד, השתתפה בהשתלמויות מקצועיות, הוצגה במסמכים רשמיים ואף בשלט שנקבע במשרדה כעובדת המדינה והשתמשה בכתובת מייל של המדינה.
עו"ד ורד שדות הוא הוסיף כי לא נסתרה גם טענת התובעת כי מנהלת הכספים במשרד אמרה לה במפורש שיותר זול למדינה להעסיק אותה כעצמאית אפילו אם תתבע את זכויותיה בעתיד.
באשר למשמעות הכספית של הקביעה כי מדובר ביחסי עובד מעסיק ציין השופט כי לפי חוות הדעת שהגישו שני הצדדים, אין מחלוקת שהבסיס לחישוב השכר החלופי הוא לפי השכר והזכויות של עובדת הוראה. ואולם, מאחר ששכר עובדי הוראה הוא "בגדר מסתורין שגם בעיני יודעי ח"ן אינו מוצא חן" - רבו הגרסאות ורבה גם המבוכה לעתים אצל מומחי שני הצדדים.
בכל הנוגע לחישוב השכר החלופי שהגיע לתובעת והשלכותיו הרוחביות על רכיבים של השתלמות, חופשות, הפרשות לפנסיה וגמל, חגים הודעה מוקדמת ופיצוי פיטורים, השופט מצא לנכון לקבל את חוות הדעת מטעם התובעת. זאת, על אף שגם היא לא הייתה נקייה מספקות בנושאים מסוימים.
בנסיבות אלה נקבע כי לתובעת מגיע פיצוי עבור התקופה שלא התיישנה, בגין ההפרש בין התמורה שקיבלה כנותנת שירותים לבין השכר החלופי לו טענה בסך 193,070 שקל. בנוסף, ומאחר שאופן העסקת התובעת היה פסול ולמשך תקופה ארוכה יחסית, פסק השופט גם פיצוי לא ממוני בסך 85 אלף שקל. המדינה חויבה בנוסף בשכר טרחת עו"ד והוצאות בסך 33 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד אחוה פודים
• ב"כ המדינה: עו"ד גילה אשכנזי
• עו"ד ורד שדות עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
