בית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה לקבלת 50% מדירה ומחברה מסחרית הרשומות על שם בעלה לשעבר. השופטת רותם קודלר עיאש מתחה עליה ביקורת נוקבת וקבעה שכל הנכסים יישארו בידיהם המקוריות.
בני הזוג התחתנו לפני כשני עשורים, כשלאישה היו אלה נישואים שניים. כל אחד מהם הגיע לנישואים עם דירה שרכש קודם לכן, והם עברו להתגורר בדירת הבעל. במהלך תקופת הנישואים הוא קיבל מהוריו במתנה חברה בע"מ. כעבור כמה שנים התערערו היחסים בין בני הזוג, והבעל עזב את הבית בטענה שזוגתו בגדה בו.
בתביעה שהגישה באמצעות עו"ד שמואל מורן טענה האישה שהיא זכאית מכוח הלכת השיתוף הספציפי לחצי מדירת הבעל ומהחברה שבבעלותו. לטענתה, הם חיו בהרמוניה בדירה במשך 14 שנה, ומעולם לא נחתם ביניהם הסכם ממון המוציא אותה מחלוקת הרכוש. יתרה מכך, הם ביצעו יחד שיפוצים משמעותיים בשווי מאות אלפי שקלים המעידים על שיתוף. האישה ציינה שהפרוד שלה הבטיח לה שכל הרכוש שלהם, לרבות החברה, הוא משותף, ומשכך יש להעניק לה את מבוקשה.
הבעל טען מנגד באמצעות עו"ד יעקב בלס שמעולם לא הבטיח לאשתו זכויות בדירה או בחברה שלו. הוא סיפר שרכש את הדירה שש שנים לפני החתונה, וכי החברה ניתנה לו במתנה – מה שהופך אותן לנכסים חיצוניים המוחרגים מחלוקת הרכוש.
ואכן, השופטת קודלר-עיאש מתחה ביקורת על האישה שנקטה גישת "שלי שלי, ושלך גם שלי" לאורך מרבית ההליך המשפטי, אשר נמשך שבע שנים: "במהלך כל שנות ניהול ההליך ביקשה התובעת לטעון כי מעולם לא הוסכם בין הצדדים שיתקיים שיתוף בדירה שהייתה לה ערב הנישואים ולמעשה רק בסיכומיה, לאחר החלפת עורך דין מייצג, חלה תפנית בטיעוני התובעת – והיא לפתע טענה כי בכפוף לשיתוף בכל יתר הנכסים, היא תסכים לשיתוף גם בנכס זה".
אלא שתפנית זה נדונה לכישלון. נקבע שהלכה למעשה לא הוכחה כוונת שיתוף כלשהי, לא ביחס לדירת הבעל ולא בנוגע לחברה, כמו גם ביחס לדירת האישה. אשר לדירת הבעל, הודגש שמדובר בנכס שנרכש טרם הנישואים, ו"נכנס" לנישואים כשהוא נקי ממשכנתה ומבלי שבוצעו בו לאורך הקשר שיפוצים משמעותיים כגרסת האישה, המלמדים על שיתוף.
השופטת דחתה את ניסיון האישה להיבנות מהיעדר הסכם ממון, שכן בכל הנוגע לנכסים חיצוניים - כלומר כאלה שנרכשו טרם החתונה או שניתנו במהלך הנישואים במתנה או בירושה - הכלל הוא היעדר שיתוף בעוד היוצא מן הכלל הוא אפשרות להוכיח כוונת שיתוף. מכאן שאין בעצם היעדרו של הסכם ממון על מנת להעניק לאישה זכויות בדירה.
לאותה מסקנה הגיעה השופטת גם ביחס לחברה, שכן היא הוענקה לבעל במתנה מבלי שהוריו בחרו לשתף בה את פרודתו. טענת האישה להבטחה מצד בעלה לשיתוף בנכסיו, נדחו בהעדר הוכחה. בנסיבות אלה השופטת דחתה את התביעה, והאישה חויבה לשלם לבעלה לשעבר הוצאות משפט בסך 60 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד שמואל מורן
• ב"כ הנתבע: עו"ד יעקב בלס
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
