"אני מתעורר כל בוקר בסביבות 6:30, נוסע באוטו שלי מיבנה לפתח תקוה, עובד עד 17.30 וחוזר הביתה, ולפעמים ממשיך לעבוד מהבית. אני עובד כמה שצריך, גם אם צריך לעבוד ביום מסוים 12 שעות. נשאר לי גם זמן ליהנות מהנכדה ומהנינים. מה צריך יותר מזה?". כך מספר יפים בקר, שגם בגיל 84 המילים פרישה ופנסיה ממש רחוקות ממנו. בקר הוא העובד המבוגר ביותר בחברת האנרגיה טורבוג'ן ומועסק בה כמהנדס בכיר. וכשהוא נשאל על המוטו שלו בחיים, הוא משיב: "עבודה קשה והתמדה מובילים להצלחה".
הוכחת כבר הצלחה. בגיל 84 לא הגיע זמן לנוח? ליהנות מהנכדה והנינים?
"כל חיי אני עובד, ואין לי כוונה להפסיק. עד שעליתי לישראל, עבדתי במשך 30 שנה במפעל פיתוח של מטוסי קרב. הייתי שותף, בין היתר, לפיתוח של מטוסי הסוחוי והטופולוב. לאחר שעלינו לישראל, ב-1992, הועסקתי כמנקה ומטפל כדי שתהיה לנו פרנסה. זה לא רק אני. חלק גדול מחבריי, שעלו ביחד איתי, עבדו בעבודות כאלו, וקיבלנו את הדין. בכל זאת השארתי את קורות חיי במכון ויצמן, והמזל שלי היה שפרופ' דוד ליאור ז"ל מצא אותם. ב-1994 נפגשנו, הוא אמר לי שהוא טס לארה"ב ביום שלמחרת, ונתן לי נתונים מסוימים לעבוד עליהם, וביקש תשובות עליהם עד למחרת בבוקר. לא ישנתי כל הלילה, ובבוקר העברתי לו את התוצאות. מאותו היום לא נפרדנו, ועבדנו יחד עד פטירתו העצובה לי כל כך. בין היתר בנינו מנוע סילון ברפאל. לא גדול, כי זו מדינת ישראל, ועד היום משתמשים בו לכלי טייס, הוא מעניק הרבה להגנת המדינה".
"הבן מתגורר במוסקבה. הוא אומר שהכל בסדר, ושפוטין צודק, ואני כמובן לא מסכים איתו"
בעקבות המפגש ביניהם, בקר ופרופ' ליאור הקימו את בקר הנדסה והיו שותפים בחברה. בהמשך מכרו את החברה לרפאל ושמה השתנה לאר-ג'ט הנדסה. פרופ' ליאור נשאר כאחד מבעלי החברה ובקר המשיך כשכיר. בחברת אר-ג'ט הם החלו בפיתוח מיקרו טורבינה לשימוש צבאי. כשבהמשך פרופ' ליאור הקים את טורבוג'ן כדי להמיר את הפיתוח לתחום האזרחי, הוא לקח איתו את בקר לצוות. השניים עבדו יחד עד למותו של פרופ' ליאור לפני כשבועיים.
בקר חווה ברמה האישית את המלחמה שפרצה באוקראינה כתוצאה מפלישת רוסיה. הוא נולד בשנת 1937 בעיר ויניציה, הסמוכה לקייב, שבאוקראינה. משפחתו ברחה מאוקראינה לרוסיה ב-1941 וב-1955 החל את לימודיו באוניברסיטת התעופה באופה. חמש שנים לאחר מכן סיים תואר שני במנועים תעופתיים. לישראל הוא עלה עם רעייתו ובנו ב-1992. לפני כשנתיים התאלמן, ומכיוון שבנו חזר להתגורר ברוסיה לפני כ-17 שנה, הוא מתגורר היום בביתה של נכדתו, ויש לו גם שני נינים.
מה שלום הבן שלך שנמצא ברוסיה?
"הוא מתגורר במוסקבה. הוא אומר שהכל בסדר, ושפוטין צודק, ואני כמובן לא מסכים איתו. אני מאושר בישראל. מהעבודה, מהמשפחה, מהחברים בטורבוג'ן, שהם כמו משפחה בשבילי".
8 צפייה בגלריה
"אני עובד כמה שצריך, אפילו 12 שעות ביום". יפים בקר בטקס פתיחת המסחר בבורסה
(צילום: בורסה לני"ע)
חריגה בנוף
מצבת העובדים של חברת טורבוג'ן יוצאת דופן. מתוך 28 עובדי החברה, שמפתחת מיקרו-טורבינה לייצור מקומי של חשמל וחום במבנים, ופועלת בפתח תקוה, 12 מעל גיל 50 (40% מהעובדים), וחלקם חצו את ה-70 ואף את ה-80. כאמור, לפני כשבועיים הלך לעולמו דוד ליאור, פרופ' לאווירונאוטיקה, בן 89, שהיה ממייסדי החברה וסמנכ"ל הטכנולוגיות שלה, ועד יומו האחרון המשיך לעבוד. בחברה עובדות גם שש נשים, מתוכן בחורה יוצאת אתיופיה, לשעבר מכונאית מטוסים על F16, ועובדת חרדית היא מנהלת הכספים.
אם לקחת את נתוני דו"ח ההון האנושי בהייטק לשנת 2019 של רשות החדשנות, מהם עלה כי רק 29% מהמועסקים בענף בני 45 ומעלה, שלא לדבר על נשים בענף, שנתונים מוכיחים כי שיעור העסקתן בהייטק הולך ויורד, הרי שטורבוג'ן אכן חריגה בנוף ההייטק הישראלי.
"אנחנו בוחרים את העובדים לפי הכישורים והיכולות שלהם, ולפי הצרכים של החברה. אנחנו לא מקבלים החלטה, שלא קשורה לפעילות שלנו", מצהיר ירון גלבוע, מנכ"ל החברה. "יפים הוא העובד המבוגר ביותר בחברה, והכיר את כל המבוגרים שהקימו את הפעילות לפני 20 שנה. יש לנו עובדים בני 82, 80 ו-78. אין הנחות לאף אחד מהם".
שזה אומר?
"אני דורש מיפים לעבוד בדיוק כמו שאני דורש מכל עובדת ועובד אחרים בחברה, בכל הגילאים. הוא חייב לעמוד ביעדים ובביצועים. אני לא יכול בחברה פרטית לוותר על ביצועים, והעובדים כולם, בכל גיל, מדעים לכך. ואני, כמובן, חלק מהתובנה הזו. מזלי שאני עובד בחברה פרטית ולא ממשלתית, שהיו מאלצים אותי לפרוש לגמלאות בגיל 67. למה? אני בן 69, אבל זה רק המספר שרשום בתעודת הזהות. אני מרגיש צעיר וחדור מוטיבציה להמשיך להוביל את החברה לעוד ועוד הישגים וביצועים. אפשר לעבוד עד המוות, כמו דוד ליאור, ששבוע לפני מותו עוד עבד והשתתף בדיון".
8 צפייה בגלריה
ירון גלבוע כסמנכ"ל עשות אשקלון במהלך ביקור של אביגדור ליברמן, שר הביטחון דאז ויצחק אהרונוביץ', השר לבטחון פנים דאז
( צילום: אלבום פרטי)
כשבאים אליך מתמודדים על אותו תפקיד. צעיר ומבוגר מעל גיל 60. מה תיקח?
"תראי את דן כץ, שהיה מנכ"ל עשות אשקלון במשך 14 שנה, ועובד היום בטורבוג'ן בתפקיד בכיר. הוא היה המנכ"ל שלי כשעבדתי שם. כשעשות נמכרה, הצעתי לו לבוא אלינו, והוא בא. אני עכשיו המנכ"ל שלו, הוא מבוגר ממני בכעשר שנים, יש לנו שיתוף פעולה מדהים וידידות אמיצה. ה'בחור' מגיע כל בוקר, ב-7 עבודה. זה החמצן שלו. רק לאחרונה עזב את החברה עובד צעיר בתחום האלקטרוניקה. גייסנו עובד בן 62 במקומו. יש לו כ"כ הרבה ניסיון. הוא הגיע מסימנס, ומכיר דברים שחבר'ה צעירים אפילו לא שמעו עליהם. הצעירים לומדים מהמבוגרים, המבוגרים מתחברים לרוח הצעירה, והשילוב נכון לחברה. תענוג לראות את זה בכל יום חמישי, ב-HAPPY HOUR כשכולנו עם בירות. צעירים, כתכונה, אולי זה יותר מעניין, אבל בתחום שלנו, הגיל הוא יתרון מדהים, שמביא ניסיון, קור רוח להתמודד עם אירועים לא צפויים, ומוטיבציה גדולה. יכולתי לצאת לפנסיה בגיל 40, ובחרתי שלא. בכל יום מחדש אני מאושר על ההחלטה שלי".
אתה בן 69. איך מרגיש לך עם הגיל במקום של הייטק וסטארט-אפ?
"כמעט 70 זה מספר שכתוב בתעודת הזהות, אבל אני לא מרגיש קשר אליו מבחינת האנרגיה ויכולת העבודה. טורבוג'ן עבורי זו קריירה שלישית. שירתתי בצוללות בחיל הים עד גיל 40. לאחר מכן עבדתי בשוק האזרחי בתפקידים בכירים, הייתי סמנכ"ל בכיר בעשות אשקלון (חברה-בת של תעש מערכות, י.ו.), עסקתי שם בתחום התעופה במשך 18 שנה, והייתי גם אחראי על הפיתוח העסקי של החברה. כך, למעשה, הגעתי לטורבוג'ן".
כלומר?
"חלק מהתפקיד שלי בעשות אשקלון היה להביא חברות סטארט-אפ. כשהחברה נמכרה לאלביט מערכות (בנובמבר 2018, כששלוש שנים לאחר מכן מכרה אלביט את עשות אשקלון לקבוצת פימי, י.ו.), הציעו לי להיות מנכ"ל טורבוג'ן. הגעתי לחברה, שהאנשים שהיו בה אז חבר'ה שהגיעו מבריה"מ ופרופ' ליאור. במקביל החברה גייסה גם צעירים. אני גייסתי בוגרי קורס חובלים, כמו סמנכ"ל ההנדסה שלנו, ועוד חבר'ה צעירים, בעיקר מהנדסים, שרק סיימו טכניון. נוצר שילוב בין דורי מקסים, כשהחבר'ה הוותיקים מביאים ידע וניסיון, והצעירים את שלהם. טורבוג'ן היא לא חברת תוכנה, אלא תעשייה שמרנית בתחום התעופה והטורבינות, והשילוב הזה מתאים ומצליח".
"פיתוח סודי"
טורבוג'ן הוקמה בסוף שנות ה-90 עם חברת רפאל, כשבין מייסדיה פרופ' דוד ליאור. "הוא צירף אליו חבר'ה יוצאי בריה"מ לשעבר, שהגיעו לארץ בתחילת שנות ה-90, בעלי ידע מדהים בתחום התעופה, וביחד עם רפאל פיתחו מוצרים מדהימים", מספר גלבוע. "כשאומרים בחדשות 'לפי מקורות זרים' עשו כך וכך, כנראה שהכוונה למוצר מסוים שהם פיתחו, שאני לא יכול לדבר עליו. מה שמייחד אותנו היום הוא המוצר שהחברה פיתחה, מיקרו-טורבינה רב-דלקית (גז טבעי וביו-דיזל)".
עד היום גייסתם עשרות מיליוני דולרים מהנפקת מניות, מהציבור, ובתחילה קיבלתם מענק מהרשות לחדשנות ומקרן בירד אנרגיה. בנובמבר האחרון התחילה החברה להיסחר בבורסה בת"א, לפי שווי של 143 מיליון שקל, ושלושה חודשים לאחר מכן זינקה המניה ב-100%. יש לך הסבר לכך?
"המוצר שלנו מעניין את השוק. הגענו לנישה שכמעט ולא קיימת. אנחנו מקימים תחנות כוח מקומיות בכל בניין בערים הגדולות: בניו יורק, בלוס אנג'לס ובבוסטון. נייצר את החשמל בבניין עצמו, ואנחנו נהיה הפריים. אם יצטרכו ייקחו יותר מחברת החשמל, וכך החשמל לא ייפול. המוצר שלנו עולה על המתחרים כי הוא קטן, לא צריך שינויים בבניין כדי להכניס אותו והמחיר שלו אטרקטיבי".
מדוע המערכת עדיין אינה מותקנת בישראל?
"המערכת משווקת למדינות שיש בהן רשת של גז טבעי, מה שאין לישראל כרגע, כי בישראל זה נמצא, נכון לעכשיו, רק בתעשייה. בארה"ב מרושתים בגז טבעי בכמעט 95% בערים הגדולות ובאירופה 100%, לכן יש במדינות אלו דרישה גדולה למוצר שלנו. בארה"ב, למשל, המוצר שלנו מיועד להתקנה בבתי אבות, בתי מלון, בנייני דירות ומבנים תעשייתיים, שמהווים שוק של כ-20 מיליארד דולר בשנה בארה"ב".
לדבריו, בישראל הם חתמנו על מזכר הבנות ושיתוף פעולה עם חברת סופרגז, כשבמסגרת זו תוקם חברה משותפת שתספק אנרגיה כשירות, מבוססת על המיקרו טורבינה של החברה. "מזכר ההבנות ממחיש את העניין העצום של חברות הגז בחיבור איתנו", אומר גלבוע. "יש לשער, שעם התפתחות תשתית הולכת הגז, יוכלו צרכנים להשתמש בגז לייצור מקומי של חשמל חום וקור, כשהמערכת שלנו תוכל להוריד את עלויות החשמל והחימום לצרכנים ב-10%-20% ביחס לתעריפים הקיימים. בנוסף, החברה שלנו מובילה את המהפכה הירוקה והמגמה העולמית ההולכת וגוברת של ייצור עצמי של חשמל. בעתיד הלא רחוק יהפוך כל בניין לתחנת כוח המספק לעצמו את החשמל, זאת לאור הבעיה ההולכת וגוברת של תעשיות החשמל, שלא יכולות לעמוד בעומסי הצריכה לאור גדילתה של תעשיית הרכב החשמלי ו'פיקים' בצריכת החשמל".
מהו המודל העסקי של החברה?
"טורבוג'ן מתקינה על חשבונה את מערכות ייצור החשמל והחום באתרי הלקוחות, ובתמורה הלקוח מתחייב לרכוש ממנה את החשמל והחום לטווח ארוך, כשכל הסכם נתפר בהתאם לצרכי הלקוח, ובעלויות, שיחסכו לו בהוצאות האנרגיה. רק לאחרונה חתמה החברה על מזכר הבנות עם חברת נדל"ן אמריקנית על הסכם לעשור, עם אופציה לעשור נוסף. לפי ההסכם, טורבינה TG-40 של טורבוג'ן תותקן על אחד מבנייני החברה בשלב ראשוני, ובהמשך על כל שאר בנייני הלקוח בניו יורק. להערכתנו, ההכנסה השנתית הצפויה לנו בגין כל יחידה של טורבינה עומדת על כ-75 אלף דולר לשנה, הווה אומר כ-750 אלף דולר לעשור".
קח אותי כמה שנים קדימה. איפה אתה ואתם?
"בימים אלו אנחנו מגייסים עובדים. אנחנו הולכים לגדול, ויש כל מיני מחשבות על מוצרים נוספים, שעוד אי אפשר לשתף בהן, כי אנחנו חברה ציבורית. החברה נמצאת בשלב המעבר מתהליכי המו"פ לייצור, כשאני צופה תחילת מכירות בארה"ב ב-2023 ובאירופה ב-2024. בסיכומו של יום, העסק חיובי, והשמיים הם הגבול".
