בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שפקח ברשות האוכלוסין וההגירה פוטר על רקע היותו יוצא אתיופיה, ולכן הוא יפוצה על ידי המדינה ב-100 אלף שקל.
התובע עלה מאתיופיה ב-1983 והועסק בשירות המדינה במתקן המשמורת "גבעון". תחילה הוא עבד כמפקח הגירה ולאחר כשמונה שנים זכה במכרז לתפקיד בכיר יותר – מרכז ראש צוות המתקן. שלושה שבועות בלבד לאחר זכייתו קרא לו מנהלו לשיחת בירור בנוגע לדיווח השעות שלו ביום המכרז. בהמשך, ולפני שחלפו חודשיים מהזכייה, כינה מנהל אחר את תפקוד התובע כ"לוקה בחסר" הפועל בניגוד למצופה ממנו.
כעבור כמה חודשים הוא קיבל הודעת מייל המזמנת אותו לשימוע לפני פיטורים. בהודעה נכתב בין היתר שהוא מרבה להעדר מהעבודה ולא מקבל את מרות הממונים עליו. ביוני 2019 נמסר לו מכתב פיטורים ובעקבותיה הגיש את התביעה לבית הדין.
באמצעות עוה"ד עינב זוסים ועמיקם ברון הוא טען שמנהליו החלו להתנכל לו עם שיבוצו בתפקיד החדש. לשיטתו מדובר בהתנכלות אישית על רקע מוצאו תוך הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לדבריו, לאחר שהורד מתפקידו הוא אולץ לפנות את החדר שבו ישב לטובת עובד אחר, וזאת תוך השפלתו והפלייתו. הוא הוסיף שהשימוע שנערך לו היה למראית עין ושההחלטה על פיטוריו התקבלה עוד לפני כן ממניעים פסולים.
מנגד טענה המדינה, שיוצגה באמצעות פרקליטות מחוז ת"א, כי ההחלטה על פיטורי התובע התקבלה לאחר בחינה מעמיקה של כל טענותיו, בלב פתוח ונפש חפצה. רשות האוכלוסין וההגירה, צוין, מעסיקה כ-80 עובדים ממוצא אתיופי בשלל תפקידים ולכן טענותיו בנוגע להפלייתו על רקע מוצאו – חסרות בסיס.
השופטת אסנת רובוביץ-ברכש ציינה כי ישנו קושי ראייתי מובנה בפני מי שמבקש להוכיח הפליה, ובוודאי הפליה מחמת מוצא. לכן החוק והפסיקה קובעים שאם העובד הראה שלא הייתה סיבה אחרת לפיטורים, הנטל להוכיח כי לא מדובר בהפליה עובר לכתפי המעסיק. במקרה זה, קבעה, התובע עמד בנטל הראשוני ואילו המדינה לא. היא ציינה שהרשות בחרה פשוט לפטר את התובע במקום להחזירו לתפקידו הקודם, תפקיד שאין מחלוקת כי ביצע היטב.
בפסק הדין צוין שתקופת הניסיון שהוענקה לתובע בתפקידו החדש ניתנה למעשה באופן פיקטיבי ומבלי שהתאפשר לו להוכיח את עצמו, ומנהליו עשו הכול כדי להכשיל אותו בתפקידו מבלי שהיה לכך בסיס מקצועי. העובד שהועבר לחדרו של התובע הסכים להתחלף, והנתבעת לא הסבירה מדוע התעקשה בכל זאת על שינוי המקומות.
כמו כן התקבלה טענת התובע שההחלטה לפטרו התקבלה עוד לפני השימוע. בתוך כך דחתה השופטת את ניסיון הרשות להצטייר כמי שמעסיקה אתיופים רבים, שכן הטענה לא נתמכה בתצהיר. בסופו של דבר נפסקו לתובע 80 אלף שקל כפיצוי על הפלייתו מחמת מוצאו ופיטוריו שלא כדין, וכן 20 אלף שקל עבור הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד עינב זוסים ועו"ד עמיקם ברון
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
