בית המשפט למשפחה בתל אביב אישר צוואה של אדם שהלך לעולמו לפני כשש שנים, שבמסגרתה נקבע מנגנון ייחודי שלפיו אחיו ואחיותיו יירשו את רכושו - אך יוכלו להשתמש בו רק לטובת בנו של המנוח. בפסק הדין שהותר לאחרונה לפרסום דחתה השופטת ורד שביט פינקלשטיין את הבן, שהתנגד לצוואה בטענה שאביו לא היה כשיר בעת עריכת הצוואה והופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת.
האב הלך לעולמו במאי 2017 כשהוא בן 86. הוא הותיר אישה ובן המאובחן על הרצף האוטיסטי ומתמודד בעיות פסיכיאטריות כגון הפרעות אישיות, הסתגלות, חרדה ודיכאון. הוריו מונו ב-2010 כאפוטרופוסים על גופו ורכושו.
ב-2012 אובחן האב עם פרקינסון, וב-2016 חלה החמרה ביכולת הניידות שלו והוא הפך להיות מרותק לביתו. בספטמבר אותה שנה הוא ערך צוואה בעדים באמצעות עורכת דין. נקבע בה מנגנון מיוחד להורשה שעל פיו ציווה את כל רכושו לחמשת אחיו ואחיותיו בחלקים שווים ביניהם. במקביל הוא הגביל אותם לעשות שימוש ברכוש לטובת אשתו ובנו עד לאריכות ימיהם ושנותיהם.
כשמונה חודשים לאחר מכן נפטר האב והאחים ביקשו לקיים את הצוואה. הבן, באמצעות האפוטרופוס שלו, הגיש התנגדות לקיום הצוואה. לאחר מכן, בספטמבר 2019, הלכה האם לעולמה.
בהתנגדותו טען הבן כי אביו לא היה כשיר לערוך את הצוואה. לדבריו אחת האחיות הפעילה עליו השפעה בלתי הוגנת והיא הייתה מעורבת בעריכת הצוואה. לטענתו, מצבו הבריאותי של אביו באותו זמן היה ירוד, הוא לא היה עצמאי מבחינה פיזית וסבל מירידה קוגניטיבית ובלבול. במצב זה, לדבריו, הוא גם היה נוח להשפעה בלתי הוגנת מצד אחותו.
עו"ד ניר ויינרמןאבל לאחר עיון במסמכים הרפואיים ובחינת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לצד עדויות נוספות, שוכנעה השופטת שביט פינקלשטיין כי במועד עריכת הצוואה המנוח היה בעל יכולת שכלתי והכרתית לערוך צוואה. "מצאתי כי חרף מוגבלויותיו הפיזיות של המנוח, יכולותיו הקוגניטיביות היו שמורות", כתבה.
היא ציינה כי גרסת עורכת הדין שערכה את הצוואה הייתה חשובה ביותר: היא העידה כי במהלך שני המפגשים עם המנוח היא התרשמה באופן חד-משמעי שהוא הבין היטב את טיבה ומהותה של הצוואה.
השופטת דחתה גם את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת. נקבע כי אמנם המנוח סבל ממגבלות פיזיות, התנייד בכיסא גלגלים ונזקק לעזרה בביצוע פעולות היומיום, אך היה בעל עצמאות מחשבתית ומודע היטב למעשיו, וידע להביע את רצונו. היא הדגישה כי הוא נעזר בעובד זר, בבנו ובמבשלת מהביטוח הלאומי, כך שלא ניתן לומר שהוא היה תלוי באופן מוחלט באחותו.
בפסק הדין צוין שהצוואה אף הגיונית שכן מהעדויות עלה שהמנוח רצה לדאוג לאשתו ולבנו ובמקביל להבטיח שיתרת עזבונו תחולק בין אחיו ואחיותיו ולא תועבר לאחיה ואחיותיה של אשתו שעמם היה מסוכסך. בסיכומו של דבר דחתה השופטת את ההתנגדות ונתנה צו לקיום הצוואה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האחים: עו"ד פרי מרקו
• ב"כ הבן: עו"ד ירון אבני
• עו"ד ניר ויינרמן עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
