בית הדין הרבני באריאל דחה תביעה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר בדרישה לאכוף הסכם גירושין שבו התחייב שהוריו יעבירו על שמה דירת מגורים תמורת ויתור על כתובתה. בפסק הדין שהותר לאחרונה לפרסום קבעו הדיינים שהבעל לא צריך לקיים התחייבות על נכס שאינו בידיו, ומאחר שהוכח שהאישה הייתה עם גברים אחרים לפני קבלת הגט, היא גם לא זכאית לכתובה.
בני הזוג נישאו ב-2004 ונפרדו כעבור פחות מעשור. הם חיו בנפרד כחצי שנה לפני הגירושין, לאחר שהבעל עזב את הבית. בינואר 2012 הם הגישו בקשה משותפת לגירושין על פי הסכם שבו נקבע בין היתר כי הבעל מתחייב לכך שהוריו יעבירו על שם האישה את דירת המגורים של בני הזוג, תמורת ויתור מצידה על הכתובה.
יותר מעשר שנים לאחר אישורו הגישה האישה תביעה לאכיפת ההסכם. היא דרשה שהגרוש יקיים את ההתחייבות וידאג לכך שהדירה תועבר על שמה או לחילופין, שישלם לה סכום בגובה שווי הנכס. אבל הדיין דוד בר שלטון כתב כי אין בהסכם לשון קניין או לשון התחייבות, משום שהדירה אינה של הבעל: "האיש לא היה יכול להתחייב בהעברת הדירה שאינה שלו אלא רק על הבטחה לעשות פעולה שילך וישכנע את הוריו להעביר את הדירה על שם האישה".
עו"ד עדי חןאבי חןהוא הוסיף כי לשון ההסכם רחוקה מלשון של הבטחה לתת, ויש לפרש אותו כהתחייבות לשכנע את הוריו שיעבירו את הדירה על שם האישה. הוא הבהיר שגם אין כאן התחייבות מצד הגרוש כי במידה שהוריו לא יעבירו את הדירה על שם האישה, הוא יתחייב במקומם. זאת ועוד, מדובר בדירה שנרכשה מכספי הוריו, כך שרצונו של הבעל להעביר את הדירה לאשתו היה מותנה בהסכמת הוריו.
באשר לחיוב הכתובה ציין הדיין שתכתובות ווטסאפ שהוצגו מראות שהאישה הודתה בכך שקיימה יחסי אישות עם גברים אחרים בזמן הפירוד בין הצדדים ולפני שהתקבל הגט. לכך מצטרף סירובה להיבדק בפוליגרף בנוגע לשאלה זו. דברים אלה, נכתב, יוצרים לכל הפחות ספק במציאות האם האישה הפסידה את כתובתה. הובהר שבמקום שיש ספק אם האישה ניהלה יחסים עם אחרים, הרי שלא ניתן לחייב את הבעל בכתובה.
הדיין יהודה יאיר בן מנחם הצטרף לתוצאה והוסיף שהורי הבעל כלל לא עמדו בפני בית הדין בזמן הדיון שקדם להסכם הגירושין, ודעתם בנוגע ל"סיכומי" הצדדים בנוגע לדירה הרשומה על שמם כלל לא נשמעה. כמו כן, בהליך הנוכחי הסביר אביו של הבעל כי לא התכוון לתת את הדירה במתנה לבני הזוג, שכן יש לו 11 ילדים לדאוג להם. הוא הוסיף כי הסכים שהאישה תישאר לגור בנכס אחרי הגירושין ועד 2016 מתוך תקווה שבני הזוג יחזרו לחיות יחד וכדי לא לפגוע בשני ילדיהם.
גם הדיין אברהם דב זרביב הצטרף למסקנה. בנסיבות אלה נדחתה תביעת האישה לקבלת הדירה או שוויה מכוח ההסכם ונקבע שהיא גם לא זכאית לכתובה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האישה: עו"ד משה קייקוב
• ב"כ האיש: עו"ד נתנאל יצחק סעדון
• עו"ד עדי חן עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
