בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגישה אישה החיה בנפרד מבעלה, וקבע היא לא חייבת להחזיר לו כ-244 אלף שקל ששילם עבור המשכנתה על הדירה המשותפת, שבה נשארו אשתו ושתי בנותיהם. בכך הפכו השופטים שאול שוחט ועינת רביד החלטה קודמת של בית המשפט למשפחה.
לפני הפרידה גרה המשפחה בבית יוקרתי בצפון תל אביב, שהחזר המשכנתה עליו עומד על 13,532 שקל בחודש. כשנפרדו הגישה האישה תביעה למזונות וסיפרה שבעוד בעלה מרוויח 92 אלף שקל בחודש כבעלים של משרד רואי חשבון גדול, היא משתכרת כעשירית מכך. היא ביקשה לחייב אותו ב-40 אלף שקל מזונות בחודש.
בית המשפט למשפחה לקח בחשבון שהבעל נושא במלוא הוצאות הילדות והבית, לרבות המשכנתה, ומשכך העמיד את המזונות על סכום מתון יחסית של 5,000 שקל. ואולם, בהמשך הוא נעתר לתביעת הבעל להחזר עבור חצי מתשלומי המשכנתה ששילם מאז מועד הקרע, בסך כרבע מיליון שקל. הנימוק היה שכשאדם משלם משכנתה עבור נכס השייך לשני הצדדים – הוא זכאי להשבת הסכומים ששילם לטובת בן זוגו.
בערעור שהגישה למחוזי טענה האישה שמחצית המשכנתה שאינה מיוחסת לחלק של בעלה היא למעשה עבור מזונותיה ומזונות הבנות, ולכן טעה בית המשפט כשהורה על ההשבה. הבעל גרס מנגד שהחזרי המשכנתה הם חיובים הוניים שאינם חלק מחובת המזונות, כך שבית המשפט צדק בקביעתו.
עו"ד אהובה יששכרשרון לויןשופט המחוזי שילה כתב שקיימת אי-בהירות בפסיקת העליון בכל הנוגע לשאלה שבמוקד הדיון: האם משכנתה נכללת בחובת המזונות של בעל ואב לאשתו וילדיו. לדבריו, הוא משתייך למחנה המשיב על השאלה בחיוב: "עמדה הרואה בתשלומי המשכנתה חלק מחובתו של האב לשלם מזונות למרות שתשלום זה מגדיל את ההון של האם, עולה בקנה אחד עם טובת הקטינים. שהרי, אם תדע האם שלו היא תרכוש דירה ולצורך כך תסתייע במשכנתה האב לא ישלם לה כלל דמי מדור עבור הקטינים, לא יהיה לה אינטרס לרכוש דירה והיא תעדיף להתגורר בשכירות ולקבל מהאב מידי חודש דמי מדור. ברור שטובת הילדים היא שיהיה להם בית יציב והם לא יטולטלו בין דירות שכורות במשך השנים".
בפסק הדין צוין שמדיניות הרואה במשכנתה חלק מחובת המזונות מהווה הסדר של "זה נהנה וזה לא חסר" – שכן מצד אחד מקבלות האם והבנות בית יציב ומן העבר השני חובת האב הינה ביחס להחזר הוצאות המדור שלהן, בין אם מדובר בבית קנוי או שכור. עוד נקבע כי אין הצדקה לפטור את הבעל מחובתו לשלם מדור – שהינה חלק מחובת המזונות – רק מפני שהאישה בחרה לקנות דירה באמצעות משכנתה.
השופט ציין שמדובר למעשה בחיוב הבעל בסכום סביר ביותר של 6,750 שקל (חצי מהמשכנתה) עבור מדור אשתו ובנותיו בשכונת מגורים בצפון תל אביב, והמסקנה היא שלא היה מקום להורות לאישה להשיב חצי מהמשכנתה כתנאי לקבלת המזונות. לפיכך, בהסכמת יתר שופטי ההרכב, בוטלה חובת ההשבה ונקבע שהבעל ישלם לפרודתו 15 אלף שקל הוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד יוסי הרשקוביץ
• ב"כ המשיב: עו"ד שרון ליכט פטרן ועו"ד אליהו ריכטר
• עו"ד אהובה יששכר עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
