בית המשפט למשפחה בתל אביב קבע לאחרונה שאיש עסקים שהפיק הכנסות אסטרונומיות כתוצאה מהסכמים מסחריים שכרת עם חברות שונות בתקופה שאחרי הפרידה מאשתו - חויב לחלוק אותן עימה. השופטת ורד שביט פינקלשטיין קבעה שישנה זיקה בין ההכנסות לבין הסכמים שנכרתו עוד לפני הפרידה, ועל כן הבעל ישלם מזונות אישה בסך כ-21,768 שקל בחודש על פני כשלוש שנים.
בני הזוג לשעבר היו נשואים במשך 25 שנה. הבעל פיתח במהלך התקופה קשרים עסקיים ענפים, נחל הצלחות רבות וניהל עסקים חובקי עולם. ב-2013 הוא היה מעורב בהתקשרות עסקית עם חברה מתחום הסייבר שבמסגרתה חתם על שורת הסכמים גם עם חברות נוספות. בגין הסכמים אלו התקבלו אצלו בהמשך הכנסות של עשרות מיליוני דולרים. בין לבין, היחסים עם אשתו התערערו וזו הגישה נגדו את תביעת המזונות לבית המשפט בענייני רכוש ומזונות. חודש לאחר מכן, בינואר 2014, הוא עזב את הבית.
לטענת האישה, הכנסותיו של בעלה לשעבר, שהתקבלו אצלו אחרי מועד הפרידה, מקורן בהסכמים שחתם כשעוד היה נשוי לה. לשיטתה מדובר בפירות המאמץ המשותף שהשקיעו במהלך חייהם המשותפים, כך שהיא זכאית למחציתם. לדבריה, מגיעים לה דמי מזונות עבור התקופה שמהגשת התביעה ועד לסידור הגט.
מנגד טען הבעל שאין לשתף אותה בהכנסותיו שהופקו אחרי מועד הפרידה. לטענתו מדובר בסכומי כסף שקיבל אחרי עבודה מאומצת ומתמשכת מצדו, לרבות סיכון חייו. אשר לתביעת המזונות טען הבעל, בלקוניות, שאשתו לשעבר אינה זכאית למזונותיה.
עו"ד מיה רשל ארבל צילום: מיה רשל ארבל תחילה קבעה השופטת שביט פינקלשטיין כי מועד הקרע בין הצדדים הינו ינואר 2014 – החודש שבו עזב הבעל את הבית. בנסיבות אלה עלתה השאלה אם האישה זכאית להכנסותיו שהופקו כשנתיים אחרי הפרידה, אך מקורן עוד בתקופת הנישואים.
השופטת השיבה על כך בחיוב: "מקום שבו יסודות הזכות נטועים בתקופת הנישואין ואילו הבשלת מלוא הזכות היא בעתיד לבוא, יש הצדק לשקלל את שווי הזכות גם מעבר למועד הקובע לצורך הגשמת מלוא הפוטנציאל הכלכלי הגלום בה שכן בפוטנציאל זה באה לידי ביטוי גם תרומתו של בן הזוג השני במהלך הנישואין".
לצד זאת קבעה שלא ניתן להתעלם מהעבודה המאומצת שהשקיע הבעל בהכנסותיו, כך שיש להכיר בשיתופיות חלקית בלבד של האישה בהן, בשיעור 35%, מסכום ההכנסות הכולל של הנתבע בסך כ-16.5 מיליון דולר.
אשר לסוגיית המזונות נקבע שהאישה זכאית למזונותיה עד למועד סידור הגט, משטענותיה לא נסתרו על ידי הבעל. בפסק הדין צוין שהצדדים חיו ברמת חיים גבוהה ביותר והוכחו פערי הכנסות אדירים ביניהם, אשר מצדיקים לחייב את הבעל במזונות ומדור בסך 21,768 שקל לחודש עבור התקופה שממועד הגשת התביעה, דצמבר 2013, ועד מתן הגט בנובמבר 2016. לסיום חייבה אותו השופטת לשלם לאישה הוצאות משפט בסך 350 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד רפי כריסטוף ועו"ד נעמי שטיינפלד
• ב"כ הנתבע: עו"ד שמואל מורן
• עו"ד מיה רשל ארבל עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
