איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת שריג, המרינה בתל אביב.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: אריאל (37), שירי (36), אמילי (4 וחצי), מאילי (שנתיים).
הדירה? גרים על יאכטה שעוגנת כעת במרינה בתל אביב. אריאל: "לאנשים מבחוץ זה נראה אולי כמו איזה פנטזיה וחיסכון כספי גדול, אבל זה לא ממש ככה. יש עלויות קבועות של הסירה - דמי עגינה, מים וחשמל, שזה כמה אלפי שקלים, תלוי בגודל הסירה. אנחנו למשל משלמים 3,000 שקל. אבל מעבר לכך זה תלוי כמה אתה מפליג וכמה אתה פנוי לתקן ולעשות בעצמך, כי יש הוצאות גדולות. יש המון מערכות יקרות שצריך כל הזמן לתחזק, וכל דבר הרבה יותר יקר מציוד ביתי. זה גם דורש 30-20 שעות תחזוקה בממוצע לחודש. סתם דוגמה: מקרר לסירה זה לא כמו מקרר קטן לבית, זה עלות של אלפי שקלים, או ניאגרה לבית שעולה 150 שקל - לסירה זה מעל 1,000 שקל, וכמובן יש את עלות היאכטה עצמה, מ-300 אלף שקל וצפונה. היאכטה שלנו היא 42 פיט ויש בה שני חדרים, מטבחון קטן, וחלל קטן שבו יש מעין פינת ישיבה".
לגור על יאכטה? אריאל: "גרתי בתל אביב הרבה שנים והרגשתי שאני חייב שינוי. הייתה לי דירה גדולה אבל זה התחיל להרגיש שזה לא מתאים. אחרי הצבא עשיתי רישיון סקיפרים כדי שאוכל להשיט יאכטות, וזה תמיד משך אותי. החלטתי שאני רוצה יאכטה משלי, ירדתי למרינה וקניתי את הסירה הראשונה שראיתי והחלטתי לנסות לחיות בה בלי הרבה תכנון או מחשבה. אחרי שלוש שנים על הסירה הכרתי את שירי".
שירי? "גם אני גרתי בתל אביב. סבא שלי היה בין הדייגים הראשונים בארץ, וכל המשפחה שלי הייתה בחיל הים. יש לי אח תאום, וכשהיינו בני שלוש אבא שלי היה לוקח אותנו בימי שישי לים. היינו מפליגים מחיפה לעכו כדי לתת לאמא שלי לישון צהריים. החופשות המשפחתיות שלנו היו שבוע על יאכטה ביוון, איטליה, קרואטיה. כשגדלתי עשיתי גם רישיון סקיפר, אבל לא חשבתי שאכיר מישהו שגר על סירה. הדייט השלישי שלנו היה הפלגה, ושלושה חודשים אחרי שהכרנו הוא הציע לי להתחתן. זה היה ברור שזה הולך להיות סגנון החיים שלנו, ואנחנו גרים על היאכטה כבר שבע שנים".
זה חיסכון גדול? שירי: "זה לא כלכלי. ברגע שאתה נכנס, הערך יורד וצריך השקעה כל הזמן. זה לא השקעה כמו לקנות נכס, זה סגנון חיים". אריאל: "אם רוצים להפוך את זה לכלכלי צריך להפריד את זה מסגנון החיים".
מה אתם עושים? אריאל: "אני עורך דין ויש לי חברה ליבוא בכל מה שקשור לספרים ובתי דפוס. אנחנו גם מייבאים ומוכרים ציוד לים כמו סאפים וציוד גלישה ופנאי". שירי: "אני עורכת דין. עד לפני שנה עבדתי, ואז הקורונה הגיעה, ואני אמורה ללדת בינואר, אז כרגע לא עובדת".
החיים? אריאל: "אנחנו מפליגים כמה חודשים בשנה, כל פעם למקום אחר, בעיקר לטורקיה ויוון, ואנחנו גם מוכרים שם את ציוד הגלישה. החיים בנויים ככה שאין סדר יום קבוע. אני קם בבוקר ואם יש רוח אני גולש בקייט. אני בונה את זה ככה שאני מרכז את המשימות של העסק כדי שזה יאפשר לי לעשות את מה שאני אוהב ושהוא יתפעל את עצמו כשאני מפליג".
לא צפוף? אריאל: "זו שאלה שכולם שואלים, אבל אנחנו לא רואים את זה ככה. החיים הם הרבה בחוץ, והבית שלנו הוא הים, המרינה, וזה גם אזור המשחקים של הבנות. כל החיים שלנו והמסמכים מרוכזים בקלסר אחד. אתה לומד להתנהל בצורה יעילה כי אין לך ברירה". שירי: "כשהגעתי היו לי 20 זוגות נעלי עקב והייתי צריכה לוותר עליהן כי אין מקום. היום יש לי שני זוגות, ולא צריך יותר. פחות מעניין אותנו לקנות, גם כי יש לנו מקום מוגבל לבגדים".
יש לכם דירה כגיבוי? אריאל: "יש לנו, אבל לא מתוך כוונה לגור בה. אנחנו עסוקים בלייצר הרבה גיבויים, כדי שנוכל להפליג לתקופות יותר ארוכות". שירי: "מאז שהכרנו אנחנו מכינים את עצמנו ואת היאכטה להפלגה כדרך חיים. לצאת לים ולהפליג ממקום למקום סביב העולם. להיות בתנועה. זה החלום". אריאל: "השאלה כמה כסף זה מספיק כדי לפרוש ולצאת לדרך. אנחנו עוד עובדים על זה".
מינוס? אריאל: "אנחנו בסדר".
חינוך הבנות? שירי: "הן יהיו בחינוך ביתי". אריאל: "הן לא מכירות משהו אחר וגדלות לאורח החיים הזה". אריאל: "אני לוקח בחשבון שיכול להגיע מצב שהן יגדלו ולא יתאים להן לגור על הסירה, אבל אני לא מעסיק את עצמי ב'אם'. נתמודד עם מה שיבוא כשיבוא".
חופשה אחרונה? שירי: "לפני שלושה שבועות הפלגנו לאשדוד לסוף שבוע והרגשנו לגמרי בחו"ל. כשאנחנו רוצים לטייל אנחנו פשוט מפליגים".
למעקב: sapir_sailing באינסטגרם.
