בית המשפט למשפחה בירושלים פסל לאחרונה שתי צוואות שהותירה אחריה ניצולת שואה שהלכה לעולמה ובמסגרתן נישלה את בתה הבכורה מרכושה והורישה לה 100 שקל בלבד. השופטת אורית בן דור ליבל קיבלה את טענת האחות שקופחה כי הן נערכו תחת השפעה בלתי הוגנת.
האם הלכה לעולמה לפני כארבע שנים בגיל 92. בתה הבכורה מתגוררת מזה שנים בארה"ב בעוד הצעירה התגוררה עם אימה בביתה. במהלך חייה ערכה המנוחה שלוש צוואות: בראשונה בחרה לחלק את רכושה בין בנותיה באופן שוויוני, אך בשתי צוואות המאוחרות ציוותה את מלוא רכושה לבת הצעירה, למעט 100 שקל.
שתי האחיות נמצאות בנתק מאז שנות ה-80 והצעירה אף לא הודיעה לאחותה שאימן מתה. היא גם לא עדכנה אותה בדבר הגשת הבקשה לקיום הצוואה האחרונה, וכך ניתן צו לקיומה. כשגילתה זאת מיהרה הבכורה להגיש תביעה לביטול הצו ולקיום הצוואה הראשונה.
לטענתה, אחותה התעללה באם חסרת הישע לאורך השנים, ולעיתים קרובות נאלצו שכנים ועוברי אורח להזעיק משטרה. הבכורה סיפרה שאחותה בודדה את אימן כמעט "מכל ייצור אנוש" כולל אותה, וביטוי לכך נמצא על מצבת המנוחה שבה היא לא מוזכרת כבתה. לשיטתה, בשל מעורבות אחותה בהכנת הצוואות האחרונות והפעלת השפעה בלתי הוגנת מצדה, יש לפסול אותן ולקיים במקומן את הצוואה הראשונה.
מנגד טענה האחות הצעירה שהצוואות האחרונות משקפות את רצון האם להוקיר לה תודה על השנים שבהן דאגה לה ותמכה בה. לטענתה אין בצוואה האחרונה פגם כלשהו שמצדיק לפסול אותה.
עו"ד יחזקאל חרלףחגי חרלףהראיות שהוגשו לבית המשפט תמכו בגרסת התביעה בדבר התעללות מצד האחות הצעירה. גורם במחלקת הרווחה העיד כי המנוחה סיפרה לו שבתה מכה אותה כל השבוע ואף מאיימת להרוג אותה. לדברי אותו גורם, המנוחה תיארה בפניו כי מה שהיא עוברת עם בתה גרוע ממה שעברה בשואה.
יתרה מזאת, חודשיים לפני שנפטרה הגישה המדינה בקשה למינוי אפוטרופוס חיצוני למנוחה. בבקשה פורט כי התקבלו דיווחים של סטודנטיות המתגוררות בבניין שלה ושומעות מדי לילה צרחות שמופנות כלפי המנוחה ותחינות שלה להפסיק. אחד השכנים אישר בעדותו כי הזמין עשר פעמים ניידת משטרה, לאחר ששמע צעקות מדירתה.
השופטת בן דור ליבל כתבה כי מדובר במקרה מצער שעולה בו "תמונת מצב כואבת של אישה קשישה, ניצולת מחנות השמדה, המתארת שהסבל שהיא עוברת עם הנתבעת קשה יותר מהסבל שחוותה בשואה". לדבריה, השינויים שערכה המנוחה בצוואותיה האחרונות נעשו בתקופה שהיא הייתה תלויה לחלוטין בבתה הקטנה, מבודדת ומנותקת מסביבתה כאשר אפילו כדי להתקשר בטלפון נזקקה לאישורה.
בנסיבות אלה שוכנעה השופטת שהנתבעת הפעילה לחץ והשפעה פסולים על אימה, על מנת שתערוך את צוואותיה האחרונות. נפסק כי חרף ריחוקה הגיאוגרפי מבתה הגדולה ולמרות ההתעללות לכאורה שעברה מבתה הקטנה, המנוחה אהבה את שתיהן כך שבחירתה בערוב ימיה לנשל את הבכורה חסרת היגיון. לפיכך קבעה השופטת שהצוואה הראשונה היא שתקוים והיתר תיפסלנה. הנתבעת חויבה לשלם לאחותה 60 אלף שקל הוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד משה נתן רוזנבלט
• ב"כ הנתבעת: עו"ד ישראל נטר
• עו"ד יחזקאל חרלף עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
