איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת גולן, רמת גן.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: נועה (32), רום (33) וגוני (שנה ושמונה חודשים).
הדירה? ארבעה חדרים בשכירות. משלמים 4,800 שקל. נועה: "לפני זה גרנו בפלורנטין בדירת שני חדרים ושילמנו 4,000 שקל. זו גם היתה מציאה. גרנו בפלורנטין שלוש שנים ואז נכנסתי להיריון".
פלורנטין? נועה: "אני מאוד אהבתי את השכונה. רום קצת פחות". רום: "נועה חיפאית במקור ואני מהוד השרון. לנועה תל אביב היה משהו חדש ובהתחלה שנינו היינו ב'היי', אבל לאט-לאט זה נהיה קשה לי מדי. נראה לי שנועה עוד הייתה יכולה להישאר. אתה יורד לאוטו בבוקר ומוצא מישהו שם ישן. זה לא נעים. היינו כבר עם תינוקת בדרך והעגלה לא נכנסת שם ברחוב, והמזגנים מטפטפים. בהתחלה זה הדליק אותי בחיספוס של זה, אבל אחרי זה איבדתי את זה. וגם הכסף שיחק תפקיד. היינו צריכים דירה גדולה יותר ולא רצינו להוציא הרבה יותר".
למה רמת גן? נועה: "חניה, מעלית, תקציב קטן יחסית. רק בחור ברמת גן הצלחנו למצוא. היה צריך להתפשר על משהו". רום: "זה פחות סקסי לגור פה, אבל זה מאוד מתאים לילדים". נועה: "הפארק הלאומי קרוב ובחופשת הלידה הייתי הולכת איתה ברגל. אבל זה די מקום סתמי ואין פה עיר. אפילו בית קפה קרוב אין. אבל בשנתיים שגרנו פה זה ענה על הדרישות ובזמן הזה קנינו בפרדס חנה".
פרדס חנה? נועה: "לפני שלוש שנים החלטנו שבא לנו לעשות רילוקיישן ואנחנו עוברים לאמסטרדם. היה לנו כרטיס טיסה ורום מצא עבודה, ואז אבא שלי חלה בסרטן והחלטנו להישאר בארץ. אבל זה ישב לנו שבא לנו לשנות אווירה והתחלה חדשה. אני גדלתי במושב מגדים ליד חיפה וידעתי שאני צריכה טבע וירוק ומדמיינת את הילדים גדלים במקום שהם יכולים להסתובב חופשי. זו הפנטזיה, וככה הגענו לפרדס חנה. רום: "פה יש סטרס והכל סביב הרכב ופקקים ואנחנו מחפשים להוריד הילוך. מקווים שנעבור בתוך שנה. אנחנו בונים שם בית פרטי".
בונים? נועה: "קנינו קרקע ויש הסכם עם יזם ב-2.18 מיליון שקל וזה 240 מטר. זו עסקה טובה. אני עורכת דין שמתעסקת בנדל"ן ורום הוא מהנדס בניין וזה עזר לנו כי זו היתה עסקה עם הרבה סיכונים. אין עדיין היתר בנייה והסכמה של המינהל לבנות, אנחנו עדיין מחכים להיתרים והיה צריך לסגור את כל הפינות מבחינה משפטית. יכול להיות שמי שלא מכיר היה לו יותר קשה לסגור את זה". רום: "ההורים עזרו. זה לא היה אפשרי בלי".
מתרגשים? נועה: "ממש. נהניתי מאוד מהתכנון של הבית ועכשיו אני מתחילה להסתכל על רעיונות לעיצוב פנים. אני רוצה בית כפרי, אבל לא מדי. רום אוהב כחול כמו בית בסנטוריני והוא מנסה שהכל יהיה בכחול, אבל אני מוכנה אולי לאי כחול במטבח. לא צריך להגזים".
מה עושים? רום: "אני מנהל פרויקטים בתחום התשתיות. כרגע מנהל עבור עיריית ירושלים כביש כניסה חדש לעיר. אני שכיר בחברה פרטית ומנהל את הקבלן מבחינת איכות העבודה והתקציב. זה היה התשוקה שלי מאז שאני ילד, בעיקר לגשרים. החלום שלי זה לבנות מנהרה או קו מטרו. משהו תת-קרקעי".
נועה? "אני עורכת דין במשרד טלבי קאופמן שמתעסק בנדל"ן. זה משרד קטן בתל אביב. התמחתי בהרבה תחומים והתעסקתי בתחום המנהלי - עתירות נגד הרשויות. זה היה מעניין, אבל אורח החיים שזה דרש פחות התאים לי. חשוב לי הזמן הפנוי שלי, בטח עכשיו כשיש לי ילדה. זה תובעני והמון שעות עבודה והחלטתי לעבור לתחום הנדל"ן שהוא יותר רגוע ועם שעות מסודרות. אבל יש לי חלום להיות מטפלת, למשל בהדרכת הורים".
מטפלת? נועה: "הלכתי ללמוד משפטים כי הייתי ילדה ולא ידעתי מה אני רוצה בדיוק. לא היה אף שלב בחיים שישבתי ובאמת חשבתי מה אני רוצה לעשות. יכולתי להתקבל וזה נחשב אז עשיתי את זה. אבל אני חושבת שמתאים לי יותר הקטע האישי והטיפולי. אני עורכת דין טובה אבל להגיד לך שאני יכולה להיות מהתותחים בתחום - לא בטוחה".
הורים טריים? נועה: "זה כיף. אנחנו עושים עכשיו קורס יחד על הגישה ההיקשרותית ומנסים לחנך את גוני על פי זה". רום: "הגישה הרווחת היא הגישה ההתנהגותית שזה צ'ופר לילד על התנהגות טובה ועונש על התנהגות רעה. והגישה ההפוכה מאמינה שזה לא מאפשר לילד להיות ילד. אני יודע שאני אוהב אותה בכל מצב, אבל היא לא יודעת. הגישה הזו באה להוריד מהילד את האחריות שהוא צריך להיות נאהב כל הזמן וטוב להורים. אנחנו משדרים לה שאנחנו אוהבים אותה בכל מחיר. זה לא קשור להצבת גבולות, להפך. צריך להיות אלפא ודומיננטי מול הילדה. היא לא צריכה לבחור ולקבל החלטות".
נועה: "בימינו נותנים מקום לילד להחליט ולבחור ואנחנו חושבים שהילד צריך להיות ילד. הוא לא מתנהג רע כי הוא ילד רע, אלא כי הוא לא שולט בעצמו ועוד לא יודע למתן את עצמו. ואם גוני תפריע לנו למשל בצילום ואני אצעק עליה ואשים אותה בחדר, היא לא תחשוב איך פעם הבאה אני לא אתנהג ככה, אלא תיבהל ותחשוב למה אימא כועסת וזה יעורר בה חרדה. היא אולי לא תעשה את זה שוב ממקום של פחד, אבל לא ממקום של הבנה. צריך לתת לגיטימציה להתנהגות של הילד ולתת לו תחושה שהוא אהוב כל הזמן".
מינוס? רום: "אנחנו מאוזנים". נועה: "גם בתל אביב היו לנו חברים שכל ערב היו יוצאים למסעדות. אנחנו לא כאלה. אנחנו מאוד חסכנים. היה לנו אקסל והיינו כותבים כל הוצאה. אנחנו אוכלים בחוץ, אבל במינון סביר. לא מוציאים יותר ממה שמכניסים. היום, מאז שגוני הגיעה, אנחנו בעיקר מזמינים אוכל הביתה".
חו"ל? רום: "היינו אמורים לנסוע לסיני בפסח אבל החלטנו לוותר. מפחדים".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
